דבר אברהם - ג יב

בזר כמבואר ביומא (דף כ"ז ע"א) ואמאי לא פריך אביי תו לרבה ור"י והא הפשט ונתוח דעבודה שא"א לבטלה וכשרה בזך, ובע"כ אתה צריך לשנויי כבשחיטה דלאו עבודה היא והתם כבר נתקדשה בסכין. והי' אפשר לומר שאינה עבודת קירוב למזבח אלא הכשר בלבד וה"ה הפשט ונתוח ושאני הולכה דמקרבא למזבח, אבל גם זה אינו דאיכא מילי דלא מקרבי למזבח והוויין עבודות. והנכון דהכל הוא מגילויא דקרא, דלבתר דגלי קרא דאינה צריכה כהונה קים להו לחז"ל דהיינו טעמא משום דלאו עבודה, והתרצן הוכיח לה ממתניתין דכל הפסולין כשרין לשחיטה כמש"ל. [ובאמת מהפשט ונתוח קשה טובא להר"י מאורלינ"ש דמפרש דמשו"ה שחיטה לאו עבודה היא לפי ששוה בתולין ובקדשים אמאי לא פריך אביי מהפשט ונתוח שאינן בחולין וכשרין בזר. ואין לומר דהפשט ונתוח מסברא ידעינן דלאו עבודות נינהו, דז"א חדא במאי גריעי מהולכה כמ"ש ועוד דביומא שם מהדרינן בתר קרא לאוכוחי דלא בעי כהונה, ואף דאיכא למידתי דהא דמהדרינן בתר קרא הוא משום דאי לאו קרא הו"א שהוא בכלל מקבלה ואילך מצות כהונה דוחק הוא וקמייתא מיהא קשה, וצע"ג]. ובזה מדוקדק יפה לשון רש"י ז"ל, דהתוס' יומא (דף מ"ב ע"א ד"ה שחיטה) כתבו שחיטה לאו עבודה היא בכל דוכתא פירש"י משום דכשירה בזר, ובאמת לא מצינו לרש"י שכתב כן אלא במנחות (דף ה' ע"א) ובשאר דוכתי לא פירש כלום ובסוגיין כתב מדאיתכשרו בה כל הפסולים, ואמאי שינה לכתוב הכא כל הפסולים ובמנחות הזכיר רק זר. ולפי מ"ש הוא מדוקדק יפה, דהכא דסבר אביי לאוכותי משחיטה דיש עבודה שכשירה בזר ודחי דשחיטה לאו עבודה היא ליכא למימר משום דכשירה בזר דעל זה אנו דנין כמו שהקשו התוס' ולכן הזכיר רש"י כל הפסולים כמש"ל, משא"כ במנחות דלא איירי לענין זה ומסקנא דשמעתין דאין שום עבודה כשירה בזר סגי לפרושי דלאו עבודה היא משום דכשירה בזר לחודא

ענף ד'

יד) ובמה שכתבנו לעיל דהדלקה לאו עבודה היא מסברא בעלמא ידעינן לה שהשלהבת עולה מאליה אבל קרא ליכא דלא בעיא כהונה אכתי איכא למידק ואפשר דתליא בפלוגתא דרבוותא. דהנה כבר הזכרתי שהרמב"ם (פ"ט מביאת מקדש ה"ז) כתב וכן הדלקת הנרות כשירה בזרים לפיכך אם הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן, וכתב ע"ז הראב"ד וז"ל א"א הפליג כשאמר מותר לזר להדליקן אלא שאם הדליקן כשירות עכ"ל. ולכאורה דברי הראב"ד סתומים כיון דהדלקה לאו עבודה היא וכשירה בזר ובחוץ אמאי לא ידליק לכתחילה כשחיטה שהזר שוחט לכתחלה. והנה הרמב"ם (פ"ג מתמידין מהל' י' עד י"ב) כתב דישון המנורה והטבת הנרות בבוקר ובין הערבים מצות עשה שנאמר יערוך אותו אהרן ובניו, והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה כקרבנות שקבוע להן זמן שנאמר להעלות נר תמיד. וכמה שמן הוא נותן לכל נר חצי לוג שמן שנאמר מערב עד בקר תן לו במדה שיהי' דולק מערב עד בוקר כו'. מהו דישון המנורה כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר ומקנחו ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר במדה והוא חצי לוג כו' ומדליק נר שכבה, והדלקת הנרות היא הטבתם, ונר שמצאו שלא כבה מתקנו. וראיתי בס' מנ"ח שהקשה על מ"ש הרמב"ם שאם הוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן והרי במנורה ודאי הדלקה עושה מצוה ולא הנחה דאל"ה לא הי' דוחה שבת דאפשר לעשות קודם השבת להדליקה ובשבת יגביהנה ויניחנה **(הג"ה. באמת אין צורך לראי' זו דהכי מתבאר מסוגיא דשבת שם, ואולם אי משום הך ראי' לא איריא, דדישון המנורה מ"ע כמ"ש הרמב"ם ובמעילה (דף י"ב ע"א) מבואר דהוא מדין דשן ממש ודרשינן דשן הדשן (עיי' מה שנכתוב בזה בע"ה להלן) ובמנחות (דף פ"ח ע"ב) אמרינן נר שכבתה נידשן השמן נידשנה הפתילה. וצריך ביאור אמאי נעשה השמן וכל הפתילה דשן. ואי"ל משום שנעשית מצותו שהרי בכבתה תוך זמן דליקתה נמי מדשן את השמן וכל הפתילה דכבתה סתמא קתני וכדפירש"י שכבתה בחצי הלילה. ונראה שהוא משום דאמרינן במנחות (דף כ"ו ע"ב) קטרת שפקעה מעל גבי המזבח אפילו קרטין שבה אין מחזירין אותן דעיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי קטרת, וה"נ במנורה שכבתה הנר דמ"ל פקעה מע"ג המזבח מ"ל כבה האש, ובירושלמי יומא (פ"ב ה"ב) נמי אמרינן קטרת שכבת הוממה אפילו בקרטין שאין כתיב אוכלו אלא על מזבח החיצון פתילה שכבת צריכה דישון כו' שמן מהו שיהא צריך דישון מילתי' דר"ש ב"ר ר"י אמר שמן צריך דישון. ואי אמרת דמגביה את המנורה וחוזר ומניחה הרי נעקרה ממקומה וממילא הוי שמן ופתילה כפוקעין דמ"ל פקעו מעל המזבח מ"ל נעקר המזבח עצמו ממקומו, ואמרינן בזבחים (דף נ"ט ע"א) מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו אבל עליו לא. [ויותר מזה סברנא דאפילו כשהן דולקין במקומן מכיון שעבר זמן מצות דליקתן נעשין כדשן] וכיון שכן בע"כ גם בשבת צריך הוא לדשן את השמן והפתילה וליתן שמן ופתילה אחרים וממילא להדלקה בשבת הוא בא. מיהו איכא למימר דמצי למיעבד שתי מנורות ובע"ש הוא מדליק השני' ודולקת עד למחר דכיון דלאו למצוה הודלקה לא נעשו שמן ופתילה דשן ובשבת מגביה את הראשונה ומניח את השני'. ואע"ג דלא חייבתו תורה לעשות שתים ובודאי מדגלי קרא תמיד אפילו בשבת היינו שידליקם בשבת ובמנורה אחת בענין אחר כמ"ש, מ"מ אמאי כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת והרי הכא אפשר מיהא הוי לעשות שתי מנורות. אולם אכתי יהי' מתקן מבחוץ ומכניס לפנים, ועיין מה שנכתוב בזה להלן בפנים ותבין ואין להאריך:)** ובסוגיא דשבת (דף כ"ב