דבר אברהם - ג י

איסור זרות גם בעבודות אלו ומ"מ פטור מעונש מיתה ה"נ טמא באיסורו ומ"מ בבמה הטמא אסור והזר מותר ולא ילפינן מהדדי משום דבזר אין מציאות עיקר האיסור ובטמא שייך האיסור וליכא למילף מהדדי כמש"ל

יא) ולפי"ז יש ליישב קצת גם דברי רש"י ז"ל במאי דפירש טעמא דמתני' כלוי דזר וטמא מחד קרא נפקי מוינזרו, דלפי מה שתפס דמאי דתני בסיפא דמתני' נותר וטמא מיירי בטומאת בשר או בטומאת הגוף לענין אכילה ולא בשימוש בטומאה א"כ מדלא חשיב גם שימוש בטומאה בין הדברים ששוין בין בבמה גדולה בין בבמה קטנה נראה דתנא דמתני' סבר דטמא משמש בבמה קטנה כזר, וע"כ דסבר כלוי דזר וטמא מחד קרא נפקי ומדהותר זר בבמה הותר נמי טמא, דלתדבר"י ליכא למילף טמא מזר לענין במה כמש"ל, ולכן פירש"י אליבא דלוי. והשתא תו לא תקשה מסתמא דגמרא דדף ט"ז דאמרינן מה להצד השוה שבהן [טמא ובע"מ] שכן לח הותרו בבמה, דסוגיא דהתם אזדא אליבא דתנא דבי ר' ישמעאל ולדידי' שפיר פרכינן דטמא לא הותר בבמה, משא"כ אליבא דלוי. וניחא נמי דבברייתא דר"ע בדף י"ג פירש"י דגם שתויי יין פטורין בעבודה שאינה תמה אע"ג דאין אזהרתייהו מוינזרו משום דמ"מ ילפינן כולהו מזר וכמו שנתבאר. אולם בנוגע ליישוב דברי רש"י ז"ל רק לפלפולא הוא, ולקושטא דמילתא אין לקבוע מסמרות דאליבי' טמא מותר בבמה לתנא דמתני' מדלא חשיב בהדי דברים ששוין במה גדולה וקטנה גם שימוש בטומאה די"ל דתנא ושייר, דה"נ כתבו התוס' זבחים (דף ט"ז ע"א ד"ה דילמא) לענין אונן דשרי בבמה ואפ"ה לא חשיב לי' במתני' ברישא בדברים שבין במה גדולה לבמה קטנה דתנא ושייר. ואין לדחות דמאי שייר דהאי שייר ושאני אונן דשייר נמי יושב כמ"ש התוס' שם, דה"נ שייר מומין שחיטה והפשט ונתוח למאן דאית לי' וכדקתני בברייתא בדף ק"כ. ואדרבא מצאנו לרש"י ז"ל בדף ט"ז ע"א שכ' מה להצד כו' שכן לא הותרה בבמה בבמת יחיד בשעת היתר הבמות דתנן בפ' בתרא הזמן והנותר והטמא שוין בזה ובזה, הרי דסבר דלתנא דמתני' טמא אינו משמש בבמה. אולם בכל אופן קשה דהכא פי' לה רש"י לענין שימוש בטומאה דלא כדפי' התם וצע"ק

אח"ז ראיתי דלאו יחידאי הוא רש"י ז"ל לפרושי טעמא דמתני' כילפותא דלוי דזר הוזהר מוינזרו, דה"נ מפרשי לה הרמ"ה והר"ן בחי' לסנהדרין (דף פ"ג), והוא פלא דשלשה נביאים מתנבאים בסגנון אחד וכולהו דלא כתנא דבי ר' ישמעאל. ואולי לפי שלא נתפרשה הדרשה בפטור הטמא בעבודה שאינה תמה וללוי פשוטה היא נקטוה הכי לפירושא. ועל הר"ן לא יספיק זה ויקשה עליו עוד יותר, דעל יסוד זה הקשה דלמ"ל בסוגיא דהתם למילף מיתה בטמא ששימש בגז"ש מחילול חילול מתרומה תיפוק לי' דטמא וזר תרווייהו מחד קרא נפקי וינזרו ובזר מיתה בהדיא כתיב בי' וילמד טמא ממנו, ומאי קושיא היא וכי סניא לי' דבעי הש"ס לאוקמי ההיא ברייתא גם לדבי ר' ישמעאל ובפרט דברייתא סברה זר מיתה ביד"ש והוא כדר' ישמעאל ופליגי עליו ר"ע וריב"נ, ובכל אופן הרי עדיפא גז"ש דחילול חילול דסגי גם לתדבר"י וצע"ג

יב) עכ"פ הרי נתבאר דלתנא דבי ר' ישמעאל דיליף אזהרה לזר מוזר לא יקרב אליכם שעיקר ענינה הוא שלא יעסוק הזר בעבודה המסורה לכהנים, הנה מה שהותרה בבמה אינו בתורת היתר אלא שאין כאן מציאות לחלות האיסור לפי שאין שם מצוה בכהנים, ובכגון זה בודאי לא מקרי הותר מכללו, דאיסור זה שלא יעסוק הזר בעבודות המסורות לכהן לא הותר מעולם בשום מקום, דכל שהעבודה מסורה לכהנים איסור זה קיים ואין לו היתר ובמה שאני שאין בה עבודה המסורה לכהנים וזה לא נכנס מעולם בכלל האיסור. והדמיון לזה הוא לאו דלא יגיד דאע"ג דאין מקבלין עדות בלילה ואז אינו בלא יגיד מ"מ לא מקרי הותר מכללו בשביל זה, דכל זמן שעדותו מתקבלת יש לאו ועל זמן שאין עדותו מתקבלת לא נאמר לאו מאליו, וה"נ דכוותה. והשתא אשה"ט מ"ש רש"י דמה שהותר זר בבמה אין זה הותר מכללו שלא נאסר שם ועונם ולא תקשה עליו קושית הר' חיים מדקרי הש"ס ליוצא הותר מכללו בבמה, דכיון דסוגיין אזדא אליבא דתנא דבי ר' ישמעאל שפיר כתב רש"י דאליבי' אין זר בבמר הותר מכללו אלא שלא נאסר מעולם וכוונתו כמ"ש. ואין זה שייך אלא בזר שאין לו בבמה המציאות לאסור דלא יקרב אליכם, משא"כ יוצא דשפיר הי' שייך בו מציאות האיסור גם בבמה שהרי אין מחיצות והו יוצא והי' ראוי שיחול עליו איסור זה אלא שהתורה התירתו שפיר מקרי הותר מכללו, ומיושב קושית הר חיים וכן מה שהקשינו

יג) ואפשר דבזה יש ליישב נמי דברי רש"י ז"ל בזבחים (דף י"ד ע"ב), דאמרינן רבה ור' יוסף דאמרי תרווייהו הולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן ר"ש דאמר עבודה שאפשר לבטלה לאו עבודה היי [פי' דר"ש מכשיר מחשבה שלא לשמו בהילוך] כשירי בזר לרבנן פסולה א"ל אביי והא שחיטה דעבודה שי אפשר לבטלה וכשרה בזר א"ל שחיטה לאו עבודה הי ולא והאר"ז אמר רב שחיטת פרה בזר פסולה כו' שא פרה דקדשי בה"ב היא, ופירש"י והא שחיטה כו' אלמא טעם לא בהא תלי וליכא למיפשט לרבנן דמשום דס' דהולכה א"א לבטל [תפסול בזר] א"כ בשחיטה דא"צ לבטל תיפסל בזר דהא שחיטה בזר כשרה, ומשני שחיטה לאו עבודה היא מדאיתכשרו בה כל הפסולים תבל מי דהוי עבודה ואי אפשר לבטלה פסול בזר, וכתבו התוס' (ד"ה והא שחיטה) פירש"י אלמא כו' ואת אמרת לר