דבר אברהם - ג קט

איכא לאפלוגי בנגעי אדם ובפלוגתא דר"י ורבנן כו' אלא הכא אי דם טהור ליכא במאי פליגי. ואיני מבין דהרי מבואר בסנהדרין (דף פ"ח) תקן שאמר כך הוא בעיני והורה נעשה ממרא ולא בעינן שיאמר מפי השמועה, ורב כהנא סבר דדוקא בכה"ג נהרג ולא באומר מפי השמועה, וא"כ מ"ל דליכא פלוגתא בדם מ"מ איהו מצי לחדש פלוגתא מדעתו ולומר כך הוא בעיני

וחכ"א ביגד"ת קונט' י"ט חלק ההערות כתב ליישב, דאם נאמר דכל דם שבאשה טמא ע"כ דהזקן ממרא יטהר איזה דם והוא דבר שהצדוקים מודים בו כמבואר בנדה ל"א ב' וזה לא נקרא הוראה כמבואר בהוריות ד'. ואינו נכון, דזה מנינו רק בהוראת בי"ד אבל בזק"מ חייב גם בכה"ג לר"מ, כמבואר ברמב"ם פ"ד מממרים ובנו"כ. והוראת בי"ד שאני דטעמא משום זיל קרי בי' רב הוא ואינה שגגה אלא קרוב למזיד כפירש"י ומשו"ה לא ילפינן מזק"מ מדבר דבר. ועוד דאכתי מי לא מצי פליג בשאר מילי כגון שיאמר הזק"מ שאין דם אלא לח ולא יבחושין וכמין קליפות וכו'

סימן כג

ב"ה יום ד' כ' מנ"א תרפ"א קיסינגען

לכבוד ידידי רחימאי הרב הגביר הגדול בתו"י כו' מוהר"ר מאיר פריימאן נ"י בנויארק. שלו' וברכה

אחד"ש ידידי מעכ"ת כו' וע"ד אשר דקדק ידידי מעכ"ת ברש"י חולין (דף קי"א ע"ב) רבי אלעזר הוה קאים קמי' דמר שמואל כו', ופירש"י משמש לפניו בסעודה, ואמאי לא פירש כמו בכל מקום שעמד פשוט לפניו ולמה הוסיף מלת בסעודה דוקא ובקש ממני יישוב לזה. הנה האמת אגיד לידידי דלדידי לא איכפת לי דקדוק כזה והיינו הך קאים קמי' לשמש או משמש בסעודה והכא עובדה הוה הכי דבשעת סעודה הוה כדקאמר בתר הכי אייתו לקמי' דגים שעלו בקערה כו' אבל ידעתי שלא תנוח דעתו בזה. לכן הי' נראה לומר דבכ"מ לשון קאים קמי' נאמר על תלמיד בפני הרב ור' אלעזר תלמידו דרב הוה כדאמרינן בסוגיין לרבך יהיבי לי' ואכל והיינו רב כדפירש"י והלכך הוסיף כאן לומר ששימש בסעודה. (ולפי"ז יל"ד קצת דנשתמש בכהן דר"א כהן הוה כנראה במו"ק כ"ח ע"א. ולמלא רצון חכם חפצתי לישא וליתן בזה כרוחו. ואמינא לפלפולא דהוכרת רש"י לפרש כן מטעם אחר, דהנה אמרינן בסוגיין דגים שעלו בקערה רב אמר אסור לאכלן בכותח ושמואל אמר מותר כו' ר"א הוה קאים קמי' דמר שמואל אייתו לקמי' דגים שעלו בקערה וקא אכיל בכותח יהיב לי' ולא אכל א"ל לרבך יהיבי לי' ואכל ואת לא אכלת אתא לקמי' דרב א"ל הדר בי' מר משמעתיה א"ל חס לי' לזרעי' דאבא בר אבא דליספי לי מידי ולא סבירא לי' ופירש"י לא היו דברים מעולם. והדבר הפלא ופלא אחת שהיא שתים, א') הרי רב אמר שלא היו דברים מעולם ושמואל אמר להיפד ויהיב לי' ואכל א"כ ח"ו אחד מהם פלט מפיו דבר שאינו אמת, היתכן, ב') אם באמת הוה כדאמר שמואל דיהיב לי' ואכל היכי עבד הכי למיספי לרב דבר שלדעתו אסור וכדתמה רב בתר הכי ואמר חס לי' לזרעי' דאבא כו', מיהו הא ניחא והדבר ברור לדעתי דהא דאמר שמואל לרבך יהיבי לי' ואכל, הכוונה אלו הייתי נותן דבר מה לרבך בודאי הי' סומך עלי שלא אאכילו דבר האסור לי' ובודאי הוה אכיל ואת לא אכלית ולא תסמוך עלי, וזהו בתור קפידא או מליצה להוכיחו על מה שאינו סומך עליו ואינו מקבל הוראתו, אך זה ניחא רק על מעשה דרב אבל לר"א גופי' בודאי הוה יהיב ממש ורצה להאכילו וע"ז יקשה דהרי ידע שמואל שהוא תלמידו דרב וסבר בודאי כרבי' דנ"ט בר נ"ט אסור והאיך רצה להאכילו דבר שאסור על דעתו וכמו שתמה רב בנוגע לעצמו חס לי' לזרעי' דאבא כו' ה"נ יש לתמוה גם ע"ז שהי' רוצה להאכיל את ר"א וכי מאי נ"מ הוא אם לרב אם לר"א הי' רוצה להאכיל דבר האסור על דעתו, וכן קשה אמאי לא אכל ר"א והאיך חשד את שמואל שיאכילנו דבר האסור ע"פ שיטתו וכיון דעביד שמואל הכי מסתמא אין הקערה של בשר או שאינה בת יומה והוי נטל"פ ומותר וכדקי"ל סתם כלים אינן בני יומן ואין צריך לחשוש שמא בני יומן הן ואטו ידע ר"א מאי דהוה בבית המבשלים דשמואל, לכן בכדי להסיר קושיות אלו הוכרח רש"י לפרש דהוה קאים קמי' היינו ששימש בסעודה והביא לפניו המאכלים, והשתא ניחא דר"א הוה ידע דקערה של בשר ובת יומה הואי ושמואל רצה להאכילו דנותנין לשמש מכל מין מיד כמבואר באו"ח סי' קס"ט סעי' א' והוא מש"ס כתובות ס"א ע"א ולא חשב כלל שיאכילנו דבר האסור על דעתו דהני מילי דליכא למיעבד הכי אלא כשזה שנותנין לו אינו יודע שנעשה באופן שעל דעתו הוא אסור שאתה מכשילו בדבר משא"כ ר"א ששימש בסעודה והוה ידע שהקערה של בשר ובת יומה א"כ מותר הי' לשמואל ליתן לו ממ"נ אם יאכל מסתמא לא ס"ל כרב דנ"ט בר נ"ט אסור ואינו מכשילו כלל ואם סבר כרב בודאי לא יאכל, כיון שהוא עצמו הי' השמש בסעודה ויודע שהוא נ"ט בר נ"ט, כ"ז הוא באמת רק לפלפולא וכתבתיו בידעי דחדי כת"ר במו"מ של תורה בדבריו ונהנה מפלפולא. והנני ידידו כו'.