דבר אברהם - ג קד

ההלואה וזה אסור גם בעיסקא כמבואר בשו"ע יו"ד (סי' קע"ז סכ"ד)

והנה בנוגע להמלווים להחברה (היינו המכניסים ווקלאדן ומקבלים ע"ז שטר או ספרון מפקידות האגודה) לכאורה היתה עצה פשוטה לתת את כספם להאגודה בתורת עיסקא, ואף שע"פ החוק מחויבת האגודה לשלם בין שיהי' לה ריוח מעסקי' בין לא יהי' בכ"ז הן המלוה כאיש פרטי יכול לוותר להאגודה שלא לקחת רבית אם לא יהי' ריוח מעסקי האגודה. אבל באמת גם למלוים לא תעלה ארוכה ע"פ הי"ע אתרי שלהאגודות האלה אין עסקים אחרים ואין לה רשות לעסקים אחרים. בלתי אם עסק הלואות ברבית לחברי' דוקא, וא"כ כל זמן שאין היתר ללקיחת רבית על ידה ממילא אין היתר גם לנתינת רבית על סמך ריוח זה, וריוח דהיתרא מנין לה

והנה כידוע נוסדו אגודות כאלה בחו"ל זה הרבה עשרות שנים לפנים, ומצאתי בס' שואל ומשיב שכבר נשאל ע"ז הגאון מוהרי"ש נאטאנזאן ז"ל והשיב להיתרא לשני טעמים: א) ע"פ דעת רש"י ז"ל וכהכרעת הרמ"א ז"ל (בסי' ק"ס סט"ז) דרבית ע"י שליח מותרת, והכא חברי הפקידות הם שלוקחים את הרבית עבור כל החברים. ב) שנמצא בהחברה גם מכסף החברים אינם יהודים ויכול להיות שמכסף הא"י הוא לוה. אבל בזה לא תתקרר דעתנו ושני הטעמים אינם בכדי לסמוך עליהם, דמלבד שהלבוש והט"ז ועוד חולקים על הרמ"א בזה וס"ל דאיסור גמור הוא, הן אכתי לא יועיל לחברי הפקידות עצמם שגם הם מחברי האגודה ונמצאו מקבלים רבית שלא ע"י שליח. ואולי במקומות שנשאל מהם הגאון ז"ל היו חברי הפקידות א"י. אבל גם בזה לא יונח לן לדעת האומרים דלחומרא יש שליחות. ועוד דכל שכותב השטר על שם המלוה לכו"ע אסור אפי' ע"י שליח והכא השטר נכתב על שם האגודה שהם כל חברי' יחד. והטעם השני קלוש כ"כ עד שאין צורך במחכ"ת להאריך בסתירתו, ומכש"כ שלא יועיל לרוב האגודות שאין להם חברים א"י, או שיש להן במספר מצומצם כ"כ עד שכספם שהכניסו לא יעלה אף לעשירית סכום ההלואות הניתנות לחברים יהודים. ע"כ מצאתי לי תקנה זו, שכל החברים היהודים יחתמו בנייר מיוחד שבו הם נותנים רשות להפקידות ומחייבים אותה ללוות ולהלוות אך ורק ע"פ הי"ע, ואחרי שע"פ החוק אין הפקידות רשאית למחול את הרבית למי שלא ירויח ומכש"כ מחצית הקרן. לכן מודיעים החברים הח"מ סה גלוי לכל שהרבית הקצוצה וניתנת למפרע להפקידות תחשב רק בתור פקדון הניתן לכל חברי האגודה הח"מ, ואם לא ירויח הלוה ויזכה בד"י להפטר מלתת ריוח מחויבים כל החברים להשיב לו פקדונם (היינו הסך הניתן למפרע להפקידות) מכיסם, וכן גם אם יפסיד מהקרן באופן שיזכה במחציתו ע"פ ד"י מחויבים הם ג"כ להשיב לו מכיסם, ואף שגוף השטר שנותן הלוה להפקידות נכתב בתורת מלוה ולא בתורת עיסקא וכתב מיוחד זה המעיד שהוא בתורת עיסקא לא נמצא ביד הלוה תה אסור כמבואר בשו"ע יור"ד (סי' קע"ז סכ"ד), מ"מ נראה דאין לחוש לזה דכיון שהוא ענין של צבור וגלוי לכל לא שייך הטעם המבואר שם, שהרי בהתנה העיסקא בפני עדים שפיר דמי אע"פ שנכתב השטר בתורת מלוה ולרווחא דמילתא אפשר להשליש גם כתב זה ביד שליש שאינו מחברי האגודה, וכשהשטר מושלש שפיר דמי כמ"ש הריטב"א ז"ל, ועכשיו ממילא בהלואות שהאגודה לוה מאחרים העצה הפשוטה שיקחו בתורת עיסקא וירשמו על השטרות או הספרונים הניתנים להמלווים שהוא על פי היתר עסקא

וזה נוסח הכתב: אנחנו הח"מ חברי האגודה לחסכון ולהלואה (ססודא-סבערעגאטעלנאע טאווארי- שטשעסטווא) דק"ק סמאלעוויטש (פלך מינסק) הננו מצווים ומחייבים את פקידות האגודה שנבחרה על ידינו לתת הלואותי' וכן גם לקחת הלואות מאחרים אך ורק בתורת עיסקא כתיקון מור"ם ז"ל, ומאשר ע"פ חוקי האגודה המאושרים אין הפקידות רשאית למחול הרבית למי שלא ירויח ומכש"כ מחצית הקרן למי שיזכה בזה ע"פ ד"י, ולהיפוך מחויבת היא לגבות הריוח הקצוב למפרע, הננו מודיעים בזה גלוי לכל שהסך שהפקידות לוקחת מהלווים בתורת רבית למפרע יחשב רק כפקדון שמכניס הלוה להפקידות על אתריותנו הח"מ, ואם יזכה הלוה אח"כ בד"י בין על הריוח ובין על מחצית הקרן מחויבים אנחנו הח"מ להשיב לו מכיסנו את הפקדון שהניח אצל הפקידות על אחריותנו (היינו הסך שנלקח ממנו ע"י הפקידות תחת השם הרשמי: "רבית") ולשלם עבורו מכיסנו להפקידות מחצית סך ההלואה שלקח, אם יזכה בזה בד"י, ואם תקדים הפקידות ותגבה ממנו כל החוב מחויבים אנחנו הח"מ להשיב לו מחצית מכיסנו באופן הנ"ל, כ"ז נעשה מאתנו בקאג"ס בכאוהיו"מ ובקנינים היו"מ ע"פ תקנת חז"ל ובביטול ופיסול מודעי וע"מ. ולראי' באנו עה"ח כאו"א ביום הכנסו לחבר האגודה ע"פ התעודות המונחות אצל פקידות האגודה

ע"ז העיר ש"ב הגאון מוהר"ר יוסף הלל בערמאן (נ"י) ז"ל אבד"ק ראסטאוו **(בקובץ "יגדיל תורה" שנה שני' קונטרס ה'.)** כדברים האלה: בעמדי על דבריו אמרתי לנפשי אלו מצאתי כי טענתו על הנהגות האגודות נכונה וחזקה, כי אז לא מצאתי נוחם בהתרופה אשר מצא שהחברים יודיעו גלוי לכל