דבר אברהם - ג קג

הדין דחוזר וגובה ואפוכי מטרתא למ"ל וה"ז כשילם וחזר וגבה מהם. (ועיי' ברא"ש ב"מ שם ובב"י ח"מ סי' של"ג בשי' רש"י ז"ל). תה שייך רק בהטעאה באופן זה ולא בהטעאות אחרות שאסורות. ונמצא דעיקר היתר של הטעאה זו מיוסד רק על דינא דחוזר וגובה מהם, ולכן הוסיף הרמב"ם ז"ל במתק לשונו הך דינא הכא מדעתא דנפשי' והוא כפירוש וביאור לענין מטען המתמיה לכאורה כאמור

ובזה יבואר שפיר מ"ש הש"ך חו"מ (סי' של"ג סקכ"ט) משם הרא"ש דבקבלן אפילו אינו דבר האבד מטען, ותמה ע"ז הנתה"מ דלא תנינן במתני' מטען אלא בדבר האבד ומהיכי תיתי לחדש מדעתנו דין שלא סכר במשנה, ועל יסוד זה הוא מפרש את דברי הרא"ש בדרך אחרת, ולפי האמור הוא פשוט בתכלית הפשטות, דמטען דמשנתנו אינו שום דין חדש ואין כאן הטעאה באמת, דבאמת הוא משלם לו כמו שקצץ בשניה אלא שחוזר וגובה ממנו הפסדו, וא"כ בקבלן נמי שידו על התחתונה אפילו בדבר שאינו אבוד וחוזר וגובה ממנו בודאי יכול להטעותו בכה"ג דסלע קצצתי כו', שבפועל אין כאן הטעאה כלל כנ"ל ופשוט הוא

ולפי דברנו י"ל דבדיוק נקטה הברייתא סלע קצצתי טול שתים, דאלו ביותר משתים אם שילם להם כבר כבדינו של הרמב"ם אינו חתר וגובה מהם אלא עד כדי שכרן והיינו הסלע השני ומה שמשלם יותר יפסיד (ואין ההטעאה בדרך זו בטוחה כשיבקשו הפועלים לשלם להם תחלה כרגיל במקרים של שינויי השכר), ואפילו כשלא שילם להם עדיין וכל שכרם בידו שדינו כחבילה בידו ששוכר עליהם עד ארבעים וחמשים (ב"מ ע"ח.) לא ברירא מילתא. לפי"מ שפירשו הראשונים ז"ל (הרמב"ן והריטב"א ועוד) בטעמא דבאת חבילה בידו משום דכי יהבו ניהלי' מסתמא אדעתא דהכי יהבו ניהלי' שתהא משועבדת וקנויה לי' כמשכון לתשלומי היזקו, וזה שייך רק בחבילה שבאה לידו בקציצה הראשונה ולא בממון אחר שנמצא משלהם בידו וכש"כ לא בשכרם מקציצה שניה שבפירוש חזרו בהם אז מקציצה ראשונה ולאו אדעתא דהכי השאירו בידו. ולכן אינו שוכר עליהן בתורת חבילה אלא כבלא חבילה, ואז אינו שוכר עליהן אלא כדי שכרן שבקציצה ראשונה, תהו רק כשקוצץ להם בשניה רק שתים. אך הרמב"ם ז"ל שכתב שם סתם, ואם הי' להם ממון תחת ידו שוכר להשלים המלאכה עד ארבעים וחמשים זוז, בלי שום חילוק בין ממון לממון, נראה דלא נחית בחבילה לטעם האמור אלא שבכל ממון שלהם שיש תחת ידו אפילו ממון שלא בא לידו בתורת חבילה ומשכון נמי דינא הכי. ועפי"ז יתחדש לנו לדינא, דהא דמטען הוא רק בהני דחוזר וגובה מהן דהיינו בהני דחייבין לשלם היזקם מדיני דגרמי, אבל בהני דאינן חייבין לשלם היזקם כגון בחש"ו או באשה דמעשה ידיה לבעלה וכשנתחייב בקציצה שניה שתים שייך השכר לבעלים ואינו יכול לגבות ממנו היזקה של אשתו שנתחייבה מדד"ג - בכל הני אינו יכול להטעותן אפילו בדרך זו דסלע קצצתי לכם כו'

סימן כב **(נדפס כבר על ידי בקובץ "יגדיל תורה" קונטרס י"ג שנה ראשונה

)** ע"ד שאלת הרבית בחברות לחסכון ולהלואה

בשנים האחרונות נתרבה מספר האגודות האלה בערי ישראל בתחום המושב וחבריהן הם רובם או כולם יהודים. האגודות האלה הן מעין באנק בתמונת זעיר אנפין. כל אחד מהחברים מכניס סך ידוע לתוך קופתה ומן הכסף הנאסף מלווים להחברים ברבית קצוצה הניגבית למפרע בשעת ההלואה וכן מקבלת החברה הלואות פקדונות (ווקלאדן) ומשלמת רבית קצוצה, וע"פ חוקי האגודה המאושרים מטעה"מ חולהים כל החברים ביניהם מדי שנה בשנה את הריוח שיה' להאגודה אתרי נכוי ההוצאות הדרושות להנהגתה, ואם יש הפסד או חסרון לצורך הנהגת האגודה מחויבים החברים למלא מכיסם, ובכן משתרעת לפנינו שאלת הרבית בכל תקפה

עד כמה שידוע לי מעיירות הרבה עוד טרם הושם לב לשאלה זו. בשנה העברה יסדתי בעירי ג"כ חברה כזאת, ובתומי חשבתי שעל נקלה אפתור שאלת הרבית אחרי הפתח האבודה ע"י היתר עיסקא, אבל אחרי שנפתחה האבודה והגיע לידי ספר התקנות המאושר מטעה"מ לכל החברות ממין זה (אבראזנאווי אוסטאוו) נוכחתי כי עצה זו ממני והלאה לטעמים אלו: א) שע"פ ספר התקנות אין פקידות האגודה רשאית לוותר את הרבית ומחויבת היא לגבות בע"כ מהלוה בכל תוקף ועת ואין לה רשות לתת בתורת עיסקא, באופן שגם אם לא ירויח הלוה בכ"ז תאלץ הפקידות לגבות ממנו, ופקידות מיוחדה מנוי' מטעה"מ אשר עיני' פקוחות על הליכות החברות ומשגחת על מילוי החוקים ע"י פקידותיהן. ומה יועיל אפוא תנאי העיסקא שיה' רק כמלים בעלמא שאינם יכולים להמלא בפועל. ב) שעל גוף השטר שנותן הלוה המונח ומשתמר בפקידות האגודה קשה לרשום הי"ע מפני שהוא צריך להיות לעיני הפקידים מטעה"מ בבואם לבקורת. ג) שהרבית נקצצה ונגבית למפרע בשעת