דבר אברהם - ב פג

שמעתי כמדומני משם ש"ב מו"ר הגאון מופה"ד מוהרח"ם שליט"א לתרץ מה"ט קושיית התוס', אבל התוס' נראה דלא ס"ל הכי]. וכיון שכן שאין חיוב על העכו"ם לשלם לא שייך ע"ז שעבודא דר"נ שהרי העכו"ם עצמו נמי אינו מחויב וכן מן התימה שלא הזכיר התומים משי' שה מעיקרא דהוא חשוד פטור כמש"ל: ד) איברא דהמהרש"א חתר לקיים הגירסא הישנה שבתוס' שנגח שור שלנו שור שלהם, דלמאי דאמרינן בפ' הגוזל לכו"ע דאם יכול לזכות ישראל בדיניהם זכה וליכא גזילה לא איצטריך לן היתרא למאי דשור שלהם גם תם משלם נ"ש, אע"כ דרעהו דהכא לאו דוקא ואיצטריך קרא דויתר גוים לשור שלנו שנגח שלהם דפטור, וע"ז כתבו התוס' דמשמע דוקא בענין זה שעח שור שלנו שור עכו"ם דהוי הפקעת הלואתו ולמ"ד גזל עכו"ם אסור ניחא דשרינן הפקעת הלואתו דוקא אבל למ"ד גזלו נמי מותר קשה עכ"ד, ולפ"ז נפלה ראייתנו מדברי התוס'. אבל אחר בקשת המחילה מרבינו המהרש"א ז"ל אין דבריו מחוורים כלל א' דלפי דבריו למסקנא רעהו לאו דוקא ובכל דוכתי אמרינן רעהו למעוטי עכו"ם. ב' דשור של הקדש ממעטינן מרעהו והאיך נימא דנתמעט הקדש ולא עכו"ם והרי בבכורות (דף י"ג ע"ב) מבואר דיותר מסתבר למעוטי עכו"ם מהקדש, דאמרינן התם אי כתב רחמנא חד מיעיטא גבי אונאה הוה מוקמינן לי' לעכו"ם ולא להקדש ויעוי' בשמ"ק שם, נימא הכא להיפוך, וכ"כ בנמוק"י דשור ישראל שהזיק שור של עכו"ם פטור מטעם רעהו ג' אטו בשביל שיש לחייב את העכו"ם בדיניהם מוכח דרעהו לאו דוקא מה זה ענין לזה. ד' דדיניהם גופייהו אינם שווים בכל מקום ואטו לא אפשר שבזמן מן הזמנים ובמקום מן המקומות אינם דנים דיני נזקין בדיניהם. ה' דנ"מ טובא לקדם ונתגייר כמ"ש דלא שייך א בי' אם אתה יכול לזכהו כו' וצריכין למיזל כתר ד"ת ואז נימא רעהו דוקא ופטור. ו' דנראה דהפקעת הלואתו בעלמא לאו מהאי קרא נפקא, דאל"ה הו"ל להש"ס ב"ק (דף קי"ג ע"ב) למיפרך מהאי קרא לר"ע דדריש מאחרי נמכר גאולה תהיה לו שלא ימשכנו ויצא מקמי דפריק רבא כאן בגזילו וכאן בהפקעת הלואתו וכן לאביי דאמר עבד עברי הפקעת הלואתו הוא [ולגירסת המהרש"ל ניחא דלפ"ז כוונת התוס' דהכא שאני דמותר משום שנגח שור דידן אי משום דאית לן פסידא אי משום דמזיק שאני (טעם הראשון להנתה"מ דבשמירה שייך נמי קרא דויתר, והשני להקצוה"ח דרק בנזקין אמרו), משא"כ להמהרש"א דא"א לפרש הכי דא"כ יצא דבעלמא הפקעת הלואתו נמי אסור וזה אינו, ובע"כ איכא דרשא או סברא למישרי נמי בעלמא ושוב קשה למ"ל הכא קרא]. ועיי' ביש"ש שם (פ"ד סי' ח')

אמנם מצאתי להמהרש"א ז"ל חבר גדול במקצת והוא בשמ"ק בשם תלמידי הר"פ וז"ל מה נפשך אי רעהו דוקא וא"ת מאי קאמר והא פשיטא דרעהו דוקא מדמיעט הקדש לעיל י"ל ה"מ לענין הקדש דאינן בכלל רעהו אבל נכרי כיון דהדיוט הוא חקרי הוא שפיר רעהו וה"ק אי רעהו לאו דוקא לענין נכרי כו' ומשני א"ק עמד וימודד ארץ כלומר לעולם נכרי איתי' שפיר בכלל רעהו מיהא אתא קרא דויתר לומר דהתיר ממונם עכ"ל. ותמוה לי טובא ע"ז מסוגיא דבכורות כמש"ל, ובדוחק יש ליישב ודו"ק. אבל איך שיהי' הדבר פשוט מצד הסברא דמקרא דויתר אין ללמוד אלא היתר ולא הטלת חיוב, ויש סמך לזה ממ"ש הר"ן בחי' לסנהדרין (דף נ"ז ע"א) דהלכה דגזל עכו"ם חותר כדאמרינן בעלמא עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים כו', ובגזל בודאי רק היתר הוא וה"נ בנזקין דכוותה. וגם זה יש לדחות קצת, דבאמת ק"ק על הר"ן דאי מקרא דראה ויתר יש ללמוד גם גזל א"כ אמאי אצטריך לתנאי בב"מ (דף קי"א ע"ב) למילף מקראי אחריני ולא ילפי מהאי קרא, ובסוגיא דהתם משמע דהני קראי דהתם יתירי נינהו ועבידי צריכותא לגזלו ועושקו יעו"ש, ולכן הי' אפ"ל דאדרבא סבר הר"ן להיפוך מתוס' דסוגיא דדף ל"ח אזדא דוקא למ"ד גזלו מותר, ומפרש נמי דרעהו דוקא ואיצטריך לקרא דראה ויתר לנגח שור שלהם שור שלנו דחייב, והוקשה לי' דאי משום ראה ויתר לא שייך למיתני משלם נזק שלם דמשמע שהוא בתורת חיוב ואפילו אם נתגייר אח"כ אינו נפטר ומראה ויתר אין ללמוד חיוב דרק היתר הוא כמ"ש, וניחא לי' דלמ"ד גזלו מותר ע"כ לא אצטריך קרא להתיר אלא דבא לומר דתל חיוב ממש וניחא מאי דקתני משלם נ"ש. ומזה מוכיח מסוגיין דהלכה דגזלו מותר, אבל כ"ז דחוק דא"כ אמאי הביא רק קרא דעמד וימודד כו' ולא הזכיר מהסוגיא דמשלם נ"ש. ועיי' ביש"ש שם שהעיר דלר"ע דאמר הוחלט השור גם בשור שלנו תם שהזיק שלהם הוי גזלו ולא הפקעת הלואה, ומזה קשה נמי להמהרש"א דאתיא סוגיא דלא כהלכתא לפי דבריו. ובר מן דין לר"ע גם הפקעת הלואתו אסור לאביי דאמר עבד עברי אין גופו קנוי כמבואר בסוגיא דב"ק (קי"ג:). ואין להאריך עוד בזה דהפשיט הוא שהוא רק היתר ולא חיוב כמ"ש

ה) וחכם א' העירני לדברי הדרישה (סי' רכ"ז אות ל"ו), דכתב שם הטור הכנעני עובד כוכבים אין לו אונאה וכנעני שאינה לישראל מחזיר האונאה דלא יהא כח הכנעני חמור משל ישראל, וכתב ע"ז הדרישה כיון דמדכתיב לא תונו איש את אחיו ילפינן לה כנעני לישראל נמי ליפטר כדפריך בב"ק גבי נזקי שור, ואע"ג דמתרץ התם א"ק עמד ומודד כו' מ"ח קשה אמאי לא הקשו בגמ' גם הכא כדהקשו התם, ותירץ דשאני הכא באונאה דסברא היא דחייב דלא יהא כח הכנעני חמור משל ישראל וישראל המאנה עו"כ פטור דגילה קרא בהדיא ואין לומר דאיפכא נמי יהי' הכנעני במיעוט דאין טעם לדבר דלמה יהי' הכנעני חמור מישראל, משא"כ בשור שנגח דאם נגח של ישראל אינו משלם אלא ח"נ ובכנעני לישראל נ"ש עכת"ד הרי דלא הוצרך לקרא אלא למה שמשלם יותר מדין ישראל אבל כדין ישראל מחויב מדינא מטעם שלא יהא כחו חמור ואינו בכלל המיעוט, ולפ"ז י"ל דה"נ עכו"ם נפקד חייב בדיני שמירה כישראל מסברא זו ולא רק מקרא דראה ויתר והוי חיוב גמור מדינא וא"ש דברי התומים דיש למידן בזה שעבודא דר"נ

ואני שמעתי ולא אבין, והרי דברי הדרישה מתמיהים ומרפסן איגרי וממקומו מוכח הפכו, דמפורש אמרינן בסוגיין דב"ק אי רעהו דוקא דכנעני כי נגח דישראל נמי ליפטר והאיך ואמר דמסברא ידעינן דחייב כישראל ואין לומר דקושיית הגמ' היא רק על הח"נ השני דמשלם תם, דזה לא תלי כלל באי רעהו דוקא וה"נ איכא למיפרך ע"ז אפילו אי רעהו לאו דוקא. ולכן אני אומר דאדרבא ממקום שבא החכם הנ"ל יש להוכיח קצת להיפוך דאין חיובי שמירה כלל בעכו"ם לישראל. דבאמת קשה על הטור שכתב הכא הטעם דלא יהא כח הכנעני חמור משל ישראל, והיא תרתי מגו חדא. חדא מי סניא לי' קרא דראה ויתר, [שע"ז לא תירץ גם הדרישה כלום], ועוד אי איכא למימר סברא זו אמאי לא אמרינן לה גם בנזקין ומאי קאמר הש"ס אי רעהו דוקא דכנעני כי נגח דישראל נמי ליפטר כמ"ש. ומחמת קושיא הראשונה הי' נראה מזה ראי' להקצוה"ח דדוקא בנזקין שייך קרא דראה ויתר ולא בשאר מילי ודלא כהנתה"מ ולפיכך הוצרך באונאה לטעם אחר. ועל השני י"ל דבאמת אין מובן לכאורה לטעם דלא יהא כח הכנעני חמור משל ישראל, מאי חומרא היא זו הרי ה"נ ישראל שאינה לכנעני אינו מחזיר, ועוד אטו ניקו ונימא סברות למאי דגילה קרא. לכן נראה דאפ"ל דכוונה אחרת בדברי הטור ודלא כמו שהבין הדרישה דהחומרא היא מה שעכו"ם שאינה לישראל פטור וישראל שאינה לישראל חייב. דהנה בישראל אין אונאה ורבית וכובש ש"ש בכלל גזל כמבואר בב"מ (דף ס"א ע"א) [אלא שלענין כובש ש"ש אמרינן התם אם אינו ענין], אבל בעכו"ם מבואר בסנהדרין (דף נ"ז ע"א) דכובש ש"ש בכלל גזל הוא, יעוי' ברמב"ם (פ"ט ממלכים ה"ט) ובכ"מ שם, וטעמא דמילתא הוא בודאי משום דאזהרת ישראל בגזל הוא מלא תגזול וכל שאינו כגזילה חמש לא נכלל בזה אבל ב"נ אזהרתי' מכל עץ הגן כמבואר התם בסוגיא דסנהדרין ולכן גם כובש ש"ש בכלל זה. ולפ"ז נראה דה"ה אונאה בכלל גזל היא לב"נ, וכ"ה מפורש בתוס' ב"מ (דף ע'