דבר אברהם - ב פב

סימן יג

ב"ה יום ד' י"ב לחדש תשרי העתר"ב. סמאלעוויטש

כבוד ידידי האברך כמדרשו הרב הה"נ החו"ב בח"ת סוע"ה כש"ת מוהר"ר דוד קאפלאן נ"י בק"ק זעלווא. שלום ורוב ברכה

אחד"ש ידידי מעכת"ה. הגיעני מכתבו שתוכו רצוף אהבה מח"ח שאהבה נפשי, ומפני שאין הזמן גורם עכשיו להאריך אשיבו רק בקצרה

א) העיר כת"ר על מה שכתבתי בספרי סי' א' אות ד' לתמוה על הרמ"א בתשובה (סי' פ"ז) באחד שקנה פרה מבכרת מא"י ונתן לה מעות ולא משכה רק הניחה ותשמור לו הפרה ולרעות אותה ונגנבה ונתרצית הא"י לשלם לו ושאר הא"י היו אומרים שמדינם אינה חייבת לשלם לו רק החצי ואח"כ הוכר הגנב וילדה שם הפרה בכור, וכתב הרמ"א וז"ל ועוד נראה דאף אם קנה ישראל במסירת המעות מ"מ מאחר שנגנבה אח"כ ואמרה הכותית הריני משלם נקנה הפרה לכותית בכ"מ שהיא כדאמרינן ר"פ המפקיד שילם ולא רצה לישבע כו' עכ"ל, וכתבתי ע"ז דמשטחיות הענין משמע שהיתה הכותית ש"ח שפטורה מגניבה ולכאורה בעכו"ם א"א לחייבו שבועה ופטור הוא לגמרי, וכשהשומר פטור לגמרי לא אמרינן דמקני לי' כפילא אע"פ ששילם דלא אסיק אדעתי' דמפקיד מעיקרא כמ"ש הנמוק"י בשם הרשב"א וע"ז העיר כת"ר דעכו"ם ש"ח חייב גם בגניבה ואבידה מקרא דויתר גוים. איני יודע מנין הוציא לי' כת"ר דעכו"ם ש"ח חייב בגניבה ואבידה, דאפילו בש"ש נחלקו הקצה"ח ונתה"מ (סו"ס ע"ב) אם חייב, דהקצה"ח תפס דכי היכי דישראל שקיבל שמירה מכוחי פטור משום דכתיב רעהו ה"נ עכו"ם שקיבל שמירה מישראל פטור ומקרא דויתר גוים אין לחייבו דלא אשכחן דרשא זו אלא גבי נזקין, והנחה"מ תפס דזה שייך גם לענין שמירה דבכ"מ שישראל חייב נגד ישראל גם העכו"ם חייב מקרא דראה ויחר ובישראל ועכו"ם אומרים כך דיננו, אבל שיתחייב יותר מדינם לא שמענו. והרי גם באונאה מבואר בשו"ע חו"מ (סי' רכ"ז סכ"ו) דאינו חייב לשלם אלא כדיננו אבל יותר מזה לא. והא דבנזקין גם תם משלם נ"ש מבואר ברמב"ם ובשמ"ק דהוא משום קנס דקנסום חכמים שאינם שומרים לבהמתם מלהזיק, אבל בשאר דינים לכו"ע אינו חייב יותר מישראל

ב) עוד תמה כת"ר למה לא הזכרתי דעת הר"י והרמ"ה דחשוד שטען נאנסה חייב לשלם וה"נ בעכו"ם וא"כ שפיר יש כאן חיוב תשלומין וצדק הרמ"א דמקני לי' כפילא. אין זו תמיה כלל ולא בזה נעלה ארוכה להרמ"א, שהרי בשו"ע (סי' צ"ב ס"ח) פסק כהרמב"ם דכל שכנגדו שמא פטור החשוד לגמרי ולא הובאה כלל דעת הר"י והרמ"ה ואף הרמ"א לא הגיה כלום ש"מ דס"ל נמי כהרמב"ם. (וטעות נפלה בדברי כת"ר שכתב דהרמב"ם ס"ל דהחשוד חייב לשלם והוא להיפוך, ובקצה"ח (סו"ס ע"ב) ט"ס הוא רמב"ם במקום רמ"ה). ועוד דהרמ"א שם (ס"ז) הביא די"א דהא דבחשוד כנגדו נשבע ונוטל דוקא שלא הי' יודע כשעסק עמו שהי' חשוד אבל בלא"ה לא, והיא דעת הראב"ד ועוד מרבוותא, והש"ך תפס להלכה כדעה זו וכתב דלית בה פלוגתא כלל וכ"כ בתומים יעו"ש, וא"כ בנ"ד נמי דידע המפקיד בתחלה שהשומר חשוד אינו בתשלומין אף להר"י והרמ"ה

אמנם יש מקום לחקור בזה. דהתוס' ב"מ (דף ה' ע"א ד"ה שכנגדו) הקשו מ"ש דבחשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל אמאי לא אמרינן מתוך שא"י לישבע משלם, ותירצו דהכא אי אמרינן משלם לא שבקת לי' חיי דכל העולם יביאוהו לידי שבועה ויטלו כל אשר לו ועוד דהתם אמר לי' שבועה דאורייתא אית לי עלך או תשבע או תשלם אבל הכא הוא ברצון ישבע אם נניחנו ולכך לא ישלם. והנה לתירוצא בתרא ה"ה עכו"ם, אבל לתירוצא קמא נראה דמצד הדין הי' ראוי לומר בו משאי"ל משלם אלא דתקנתא דרבנן הוא שישבע שכנגדו וכן מבואר בתוס' שבועות (דף מ"ז ע"א ד"ה מתוך) וי"ל דבעכו"ם לא תיקנו וממילא ישלם. וא"כ להאי לישנא דתוס' בנ"ד חייב לשלם וא"ש דברי הרמ"א. אבל גם זה אינו שייך לכ"ד, דכיון דדין שומרים לא שייך בעכו"ם דרעהו כתיב כמבואר בשו"ע (ס' ש"א) ואין העכו"ם חייב אפילו לדעת הנתה"מ אלא דויתר גוים א"כ ליכא למידן בי' מזה אלא חיוב משלוחין ולא חיוב שבועה דמאי שייטא דחיוב שבועה לויתר גוים, וכיון דלית בי' עיקר חיוב השבועה ממילא לא שייך לומר מתוך שא"י לישבע משלם. ובזה נדחה נמי שאין להמליץ על הרמ"א לפמ"ש הקצוה"ח במשובב נתיבות לסי' ע"ב דעכו"ם אינו פטור כלל משבועה כחשוד דכבר פסק הטור ח"מ (סי' קפ"ב) דישראל רשאי לקבל שבועה מן העכו"ם, וכ"ה בשו"ע (סו"ס קע"ו), וא"כ שפיר מקני לה כפילא כששילמה ולא רצתה לישבע, דלפמ"ש אין חיוב שבועת השומרים כל עיקר על עכו"ם, ואין לקיים דברי הקצה"ח אלא בשבועת מודה מקצת ולא בשומרים. ובר מן דין יש לי לדקדק על דברי הקצה"ח ואכ"מ. ומתוך כך יש לתמוה על מ"ש התומים (סו"ס ע"ב) על הא דפסק בשו"ע ראובן שהי' לו משכון ביד עכו"ם המלוה ברבית ושמעון הוצרך למעות ובקש מראובן שירשהו ללוות ממנו על אותו משכון ועשה כן ונשרף המשכון ביד העכו"ם פטור שמעון מלשלם לראובן דמי המשכון, וכתב ע"ז בתומים דזהו לדעת הרמב"ם וסייעתו דחשוד שטען על פקדון נאנסה פטור אבל להרמ"ה ורבינו ישעי' דס"ל דחייב לשלם כיון שאינו יכול לישבע א"כ י"ל כאן דבעכו"ם צריך לישבע דלא פשע ודלא שלח יד וכדומה מש"ש וא"י לישבע דהוא חשוד כמ"ש הב"י (סי' כ"ח) וא"כ העכו"ם חייב לשלם לו מדין תורה רק אינו יכול להוציא מידו וא"כ שמעין דלוה מעכו"ם וחייב לו משועבד לראובן מדר' נתן וא"כ יכיל ראובן להוציא מעותיו משמעון עכ"ד, ולפמ"ש לא חל כלל מעיקרא חיוב משבועת השומרים על עכו"ם וממילא לא שייך לומר בי' מתוך שאי"ל משלם והאיך יחייב שמעון משעבודא דר"נ. אמנם יש ליישב דבריו דכיון דמקרא דויתר גוים ילפינן דיכולין לדון דין העכו"ם לענין תשלומין כדין הישראל לעולם חזינן לי' כאלו הי' ישראל, ואלו הי' ישראל חשוד הי' מתחייב שבועה והי' משלם לשי' הר"י והרמ"ה איהו נמי משלם כישראל חשוד דהשתא כישראל דיינינן לי'. ולפ"ז לדידן דקיי"ל כהרמב"ם דגם ישראל חשוד אינו משלם ממילא גם העכו"ם אינו צריך לשלם אע"ג דלא עשו בו תקנתא דחשוד דמ"מ לא יהא חמור מישראל כיון דבדידי' גופא ליתא כלל שבועת השומרים

ג) אולם אף דיישבנו דברי התומים במה שחייב העכו"ם לשלם לשי' הר"י והרמ"ה מ"מ מה שדן דחייב שמעון לשלם משעבודא דר"נ לא נראה לענ"ד. דעיקר חיוב התשלומין שעל העכו"ם הוא מקרא דויתר גוים, ויש לחקור בזה אם מהאי טעמא חל על העכו"ם חיוב תשלומין ממש כמו שמחויב לשלם חובו או דהעכו"ם באמת אינו מתחייב לשלם אלא שהוא רק היתר לישראל לגבות ממנו ואינו בכלל גזל שאסור גם בעכו"ם. ונ"מ טובא כשנתגייר העכו"ם קודם שגבה ממנו, דאי תימא שחל עליו חיוב ממש חייב הוא לשלם גם אחר שנתגייר, אבל אם לא חל עליו חיוב אלא שהותר ממונו לגבות ממנו א"כ השתא דגר הוא ולא הותר ממונו אינו יכול לגבות. [וכן אם קיבל עליו אח"כ שבע מצות דב"נ דלא הותר עוד ממונו כמ"ש בשמ"ק ב"ק נמי לא יוכל לגבות עוד]. ומצד הסברא הדבר פשוט כדרך האחרון שהוא רק היתר לישראל ולא חיוב על העכו"ם כלשון הש"ס התיר ממונם. ויש להביא ראי' לזה מתוס' ב"ק שם (ד"ה עמד) שכתבו וז"ל משמע דוקא בענין זה שנגח שור שלהם שור שלנו [לפי הגהת רש"ל] ולמ"ד בפ' בתרא גזל כנעני אסור ניחא אבל למ"ד מותר קשה עכ"ל ואם נימא דמהאי קרא דויתר חל עליו חיוב ממש מאי קשה להו למ"ד אל עכו"ם מותר הרי נ"מ טובא כשנתגייר אחר שהזיק קודם שגבו ממנו דאז גזילו אסור, אע"כ דגם לטעם דויתר גוים אינו אלא היתר לגבות ולא חיוב ממש על העכו"ם ואם נתגייר ביני וביני פטור ולכן שפיר הקשו למ"ד גזלו מותר. [ודכירנא שבהיותי במתיבתא רבתי דוולאזין