דבר אברהם - ב עח

דקודם גמ"ד אין שם עה"נ עליה. ואף דבשוה"נ וכן ברובע ונרבע הגמ"ד הוא על גוף השור ואמרינן בהו אין גומרין דינו של שור אלא בפניו, [דנראה דרובע ונרבע דמיין נמי בזה לשוה"נ שאין גומרין דינן אלא בפניהן כמו דבעינן בהו ב"ד של כ"ג], משא"כ בבהמת עה"נ ושללה דנראה שאין הגמ"ד מוסב עליהן אלא על הבעלים, תדע דרק את הבעלים מעלין לבית דין הגדול כמבואר התם בסוגיא אבל הבהמה עצמה להריגה א"צ גמ"ד בפ"פ, וא"כ י"ל דלא שייך לדון בזה שיהא איסור הנאתה תלוי בגמ"ד, מ"מ כל זמן שלא הי' גמ"ד על הבעלים אין שם עה"נ עליה כמו שאין שם שוה"נ קודם גמ"ד וממילא אין איסור עדיין על שללה ובהמתה. וקצת י"ל דגם להרשב"א צריך למילף איסור הנאה בבהמת עה"נ מגמ"ד ואילך משוה"נ ומקרא דלא ידבק לא הוה ידעינן לה, לפי הגירסא שלפנינו בתוס' חולין (ק"מ.) בבהמת עה"נ לשריפה קיימא וכן היתה הגירסא לפני המהרש"א, והוא תמוה דבבהמה לפי חרב כתיב, וראיתי ברש"ש שכ' דאפשר דגם בהמה צריכה שריפה אחר הריגה, ולפ"ז י"ל דקרא דולא ידבק אתי לאסור הנאתן משעה שנעשה בהן מיתה האמורה והיינו משעת הריגה עד אחר שריפה דעדיין לא נגמרה מצותן אבל לא מגמ"ד, ושוב צריך למילף משוה"נ לאסור מגמ"ד ואילך, אבל רחוק הוא מכמה טעמים, ואין להאריך בזה

ח) אכן עיקרא דמילתא מה שתפס הגאון הנ"ל בשי' הרשב"א דאפר שריפת עה"נ מותר תמיהא לי טובא. דהנה אפר אשירה בודאי אסור כמבואר שלהי תמורה, וכתבו התוס' שם משום דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, וכ"ה ברש"י ביצה (דף ל"ט ע"א) לענין גחלת ועיין בשמ"ק שם, ועיין במכות (דף כ"ב ע"א). וכן מתבאר ממשנה ע"ז ודף מ"ג ע"ב) ר' יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים אמרו לו אף הוא נעשה זבל ונאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרם, ומבואר התם (דף מ"ח ע"ב) דר"י ורבנן פליגי בזה וזה גורם דר"י סבר זוז"ג מיתר ורבנן סברי דאסור. ונחזי אנן לענין מאי הביאו רבנן קרא דולא ידבק כו', אי למידן מינה דזוז"ג אסור א"כ לא יהא אסור אלא בע"ז ולא בשאר איסורין ובסוגיא דהתם (מ"ט.) בעינן למימר דרבנן סברי זוז"ג אסור בכל איסורין יעוש"ה, וכיון דבכל שאר איסורין נמי דינא הכי למ"ל להביא קרא דולא ידבק, וע"כ דהביאו קרא ללמוד מיני' עיקר האיסור דאף לאחר שחיקה ובידור שנעשית מצותן אסור בהנאה. ואף דיש לחלק דלא דמי לאפר דאחר שחיקה נשתיירו מיני' חלקים קטנים בעין, עיין בתוס' פסחים (דף כ"ו ע"ב ד"ה בישלה), מ"מ לענין נעשית מצותו אין נ"מ בינייהו. ויותר מזה מבואר בתוס' חולין (דף פ"ח ע"ב ד"ה שחיקת) משם ר"ת דשחיקה זו אחר שריפה היא, והרשב"א בחי' שם הביא תירוץ הראשון שבתוס' ותירוץ זה של ר"ת ואין הכרע להיכן דעתו נוטה, אבל בתוה"ב (בית א' שער ה') הביא רק דעת ר"ת הרי דתפס כוותי'. וכיון שכן דכל איסור הנאה שבאפר אשרה מקרא דולא ידבק ידעינן לה, היאך אפשר לומר דסבר הרשב"א דאפר עה"נ מותר והרי האי קרא דולא ידבק לאו בע"ז גופא כתיב אלא בעיר הנדחת אלא דידעינן נמי אשרה מיני' משום דאיקרי נמי חרם דכתיב כי חרם הוא כמבואר במכות שם, ועי' ביראים (סי' ע"ד), והיאך יעלה על הדעת לומר דעה"נ עצמה דבה גופה כתיב ולא ידבק אפרה מותר ואשרה אפרה אסור, אתמהה

ט) איברא דאיכא למידחק ולומר דהרשב"א פליג על התוס' תמורה וס"ל דמקרא דולא ידבק ליכא למילף איסור אפר, משום דעיקר החידוש שבקרא הוא דכתיב בי' מאומה דהיינו שכל הנאה כל דהו אסורה מן החרם, ולפיכך ליכא למילף מינה אלא דכל שעדיין שם חרם עליו והוא עומד באיסורו מצד עצמו אסור ליהנות ממנו אפילו הנאה כל דהו, משא"כ אפר שאנו באים להתירו מטעם נעשית מצותו שנהפך כבר להיות היתר ואין עליו עוד שם חרם כלל ליכא למילף מקרא לחדש עליו איסור, כלומר שעדיין הוא עומד באיסורו וחרם מקרי, דהכתוב לא בא לרבות ולחדש חרם אלא לאסור הנאת כל דהו מן החרם שהוא עומד באיסורו. ולפיכך בעה"נ שפיר י"ל דאפרה מותר לפי שכבר נעשית מצותו ופקע מיני' כבר שם חרם. ואפר אשדה דאסור לאו מהאי קרא דולא ידבק נלמד אלא מוהיית חרם כמוהו דכתיב בע"ז גופי' דמיני' ילפינן חליפי ע"ו דאסורין דכל שאתה מהיה ממנו הרי הוא כמוהו, וסבר הרשב"א דאפרו נמי מה שאתה מהיה ממנו חקרי, דה"נ אמרינן בתמורה (דף ל' ע"ב) דפרש עגלי ע"ז אסור דכתיב והיית חרם כמוהו כל שאתה מהיה מתנו הרי הוא כמוהו, ועיי' בהגר"א יו"ד (סי' קמ"ב סק"א) דמדבריו נמי משמע הכי קצת. [אמנם בע"ז (דף ל"ד ע"ב) ילפינן פרש מילא ידבק בידך מאומה וכבר עמד ע"ז בגליון] והא דאמרינן במכות (כ"ב.) אפיק הבערה ועייל עצי אשירה ואזהרתי' מהכא ולא ידבק בידך וגו', י"ל דלא דמי לאפר אלא שנהנה מגופי', עיי' תוס' פסחים (דף כ"ו ע"ב ד"ה בישלה) ולהלן שם (דף ע"ה ע"א ד"ה וגרפי). והא דהביאו רבנן במתני' דע"ז קרא דולא ידבק לאי לענין איסור האפר היא אלא לאיסור הנאת כל דהו. דהתוס' שם תמהו דהכא חיישי רבנן לזבל ואילו גבי חמץ בפ' כל שעה אמרי רבנן מפרר וזורה לרוח, ותירצו בחד לישנא דגבי חמץ כתיב לא יאכל והלכך אינו אסור אלא כדרך הנאה גמורה אבל גבי עבודת כוכבים כתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם ואפילו כל דהו ולפ"ז לאו לענין עיקר האיסור של אפר הביאו רבנן קרא אלא לאסור הנאת כל דהו והלכך בע"ז דידעינן כבר מוהיית חרם כמוהו דאפרו אסור ממילא גם הנאת כל דהו מאפר זה אסור מקרא דולא ידבק. משא"כ בעה"נ דלא ידעינן כלל שהאפר נשאר באיסורו ליכא למילף איסור הנאת כל דהו אלא מגוף שללה ולא לחדש איסור על האפר שיעמוד באיסורו ויקרא חרם או שהזכירו כאן עיקר הלאו שבהנחת ע"ז כדרך חז"ל בכ"מ. ואין לומר דבלאו קרא דולא ידבק ליכא למילף דאפר ע"ז אסור מקרא דוהיית חרם כמוהו משום דכל הנאת האפר אפילו כשהוא צבור ואינו זרוי ברוח רק הנאת כל דהו מקרי כמבואר ברשב"א גופי' בקידושין שם דהוי שלא כדרך הנאתן, דז"א חדא דלבתר דכתיב כבר קרא דולא ידבק דהנאת כל דהו אסירא ממילא יש לכלול גם אפר בוהיית חרם כמוהו, ועוד דגם בלאו סיוע דקרא דולא ידבק דהנאת כל דהו אסירא נמי יש לאסור אפר מוהיית חרם כמוהו משום דהנאת אפר לא מקרי כלל כל דהו, דדוקא היכא דאיסור האפר נובע מאיסור ההנאה שבגוף הדבר לפני שריפתו מקרי הנאתו שלא כדרכה וכל דהו, כלומר שאין זו הנאה מגוף הדבר כדרך שנהנין מאותו הדבר אבל במקום שהאפר הוא איסור בפני עצמו בודאי מקרי הנאתו כדרכו, והדמיון לזה הוא מי שאסר עליו עצים בקונם ונהנה מאפרן מקרי הנאה זו הנאת עצים שלא כדרכן שאין דרך ליהנות מן העצים ע"י אפרן אלא מגופן, אבל מי שאסר עליו מתחלה צבור אפר ונהנה ממנו בודאי מקרי הנאת אפר כדרכו, לפי שאין אנו מייחסים הנאה זו אל העצים אלא להאפר עצמו ולגבי האפר היא הנאה כדרכה שאין בו הנאה אחרת, וא"כ כשאנו אוסרים את האפר כחליפין מטעם כל שאתה מהיה ממנו כו' הוא אסור מצד עצמו ושפיר מקרי הנאתו כדרכה כל שנהנה ממנו כדרך שבנ"א נהנין מאפר ואין זה הנאת כל דהו. אלא כשהוא שוחקו וזורהו לרוח ונעשה זבל הוי הנאת כל דהו אפילו לגבי האפר עצמו, לפי שאין זו דרך עיקר ההנאה גם מאפר, והנאת כל דהו זה מאפר שלא כדרכו הוא דילפינן מולא ידבק בידך מאומה

ולפ"ז יתחדש לן דלמ"ד חליפי חליפין מותרין ה"נ חליפי אפר מותרין, דמבואר בע"ז (דף נ"ד ע"ב) דחליפי ע"ז אסורין מוהיית חרם כמוהו כל שאתה מהיה כו' וחליפי חליפין מותרין דכתיב הוא ולא חליפי חליפין, וכיון דאמרינן השתא דהאפר עצמו רק מוהיית כמוהו נאסר כחליפין א"כ חליפי אפר נדונין כחליפי חליפין. וכן נ"ל פשוט דלפי סוגיא דתמורה דפרש ילפינן מוהיית חרם כמוהו חליפי פרש מותרין למ"ד חליפי חליפין מותרין אמנם נראה לכאורה דביכו"כ חליפי אפר מותרין לכו"ע אפילו אי ילפינן לה מולא ידבק כו', דדוקא חליפי הע"ז עצמה אסורין ולא מה דילפינן מולא ידבק ואדרבא להאי גיסא נראה דחומרא יתירא תצא לן אם נימא דאפר אתרבי מוהיית כחליפין, דלפ"ז למ"ד חליפי חליפין אסורין גם חליפי אפר אסורין. ולענין חליפי