דבר אברהם - ב סט

אמנם בר מן דין אין סברתו נכונה, דאפילו אי יהיבנא לי' בכל דבריו מ"מ התינח אי הוה גלי קרא בהדיא לענין קידושין שאם קידשה בו מקודשת דהשתא הוה אמר דרק בקידושין גלי קרא ולא במידי דבעינן שלו, אבל הרי לא קידושין כתיבא ולא מילי אחריני כתיבי אלא לך הוא ולבניך סתמא כתיבא דשלך יהיה וממילא ידעינן מינה שאם קידש בו את האשה מקודשת והאיך נימא דבאתרוג אינו יוצא משום דבעינן לכם הרי בהדיא כתיב בקרא לך הוא שלך יהי' ואתה בא לומר שאינו לכם, אתמהה. ואדרבא מכח האי טעמא נראה דמסוגיא זו מוכח קצת דבקידושין בעינן נמי שיהא הכסף שלו, דאלת"ה אלא דגם כשאינו שלו מהני א"כ מאי קאמר הש"ס שלך יהי' אפילו לקדש בו את האשה הרי בקידושין לא בעינן כלל שלך ועדיפא הו"ל למימר שלך יהי' ואפילו לצאת בו ידי ד' מינים, אע"כ דהיינו הך ובקידושין בעינן נמי שיהא שלו, ואף שיש לדחות כמבואר למעיין מ"מ בפשוטו נראה הכי

ב) ולענין מ"ש התוס' אליבא דרש"י דלעולם משלחן גבוה קאי זכו ושאני הכא דגלי קרא לך ולבניך ולפיכך מקודשת, שכבר עמדנו למעלה דתרתי דסתרי נינהו וממילא מוכח דלאו משלחן גבוה קא זכו, נ"ל דכוונתם היא כמ"ש במנחות (דף ע"ג ע"ב סוד"ה ואפילו) דהג"מ קודם חלוקה אבל לאחר שיגיע לכל אחד חלקו נעשה ממון כהן, והיינו דקאמרי דהכא גלי קרא דלך ולבניך דאחר חלוקה נעשה ממון כהן. ומ"מ שפיר תמהו בתר הכי דלמאי נ"מ במה דקנאו השם למימר דמשלחן גבוה קא זכו, משום דקודם שיגיע ליד כהן חלקו בלא"ה עדיין אינו יכול לקדש בו את את האשה אפילו אי לא קנאו השם דעדיין הוה ברשות בעלים ולא של כהנים והי' יכול לעכבו ולהביאו למשמר אחר, וא"כ אין נ"מ לענין זה במה דקנאו השם. ועפ"ז כבר מצאנו פתח ליישב תמיהת התוס' ויתיישב בזה גם דברי השמ"ק ב"ק (דף ק"ט ע"ב) התמוהים מאד, וז"ל לה' לכהן קנאו ה' ונתנו לכהן תימא לר"י למאי קאמר דקנאו אי למימר דהוי ממון גבוה ולא מצי לקדש בו את האשה תיפוק לי' דקריי' רחמנא אשם כדאמרינן לקמן דאין חולקין אשם כנגד אשם עכ"ל. והדברים מרפסין איגרי, היאך קאמר דלא מצי לקדש בו את האשה והלא הלכה רווחת היא שלך יהי' אפילו לקדש בו את האשה, ואי קודם חלוקה הרי ביכו"כ לא מצי מקדש בו דלא הגיע עדיין לידו

ולכאורה עלה על דעתי ליישב, דהנה הא דאמרינן שלך יהי' אפילו לקדש בו כו' פירשוהו רש"י ותוס' דאגזל הגר לחודי' קאי אבל שאר מילי דאיתרבו מהאי קרא אם קידש בהן אינה מקודשת והיינו כר' יוסי וכדקיי"ל דהמקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת ורק בגזל הגר גלי קרא, אבל במנחות שם פירש"י דאכל הני דמתרבו מהאי קרא קאי ואין חילוק כלל בין גזל הגר לשאר מילי, וא"כ אתיא ברייתא כר' יהודה דס"ל המקדש בחלקו כו' מקודשת, (ושלא כהוגן הגיהו שם בגליון אינה מקודשת דרש"י רמז לר' יהודה ופשוט הוא), ואף דבקידושין שם דריש לה ר"י מלך קמא דכתיב זה יהיה לך מקדש הקדשים לך ולכל צרכיך, י"ל דברייתא דקמו ס"ל דדרשינן מלך ולבניך בתרא דיתורא הוא ולא מקמא. ולפ"ז לדידן דקיי"ל כר' יוסי לא דרשינן כלל לך שלך יהי' וגם בגזל הגר אם קידשה אינה מקודשת. וי"ל דהר"י נמי ס"ל הכי ולזה אמר דלדידן אתי קרא דלה' למימר דלא מצי לקדש בו את האשה כלל ואפי' אחר חלוקה כשאר קדשים. אבל א"א לומר כן וע"כ גם לכו"ע גם לדידן אף דהמקדש, בחלקו אינה מקודשת מ"מ גזל הגר מדאתי לידי' דכהן מיהא ממוצא הוא, שהרי בב"ק שם איבעיא לן בנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר אי מיחייב לאפרושי מינייהו מעשר אי יורשין הוו או מקבליו מתנה הוו, ואי אמרת דלדידן גם אחר חלוקה משלחן גבוה קא זכו אישתכח דהוו להו כבהמת הקדש דפטורה מן המעשר. ודוחק גדול לומר דלהר"י לא קיי"ל כלל כר' יוסי אלא כר' יהודה דדריש בכל הקדשים לך לכל צרכיך וכדרב דאמר התם בקידושין עדיין היא מחלוקת, ועוד דהא רב ור' יוחנן הלכה כר"י ור"י אמר התם נמנו וגמרו המקדש בחלקו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים לא קידש

והנראה לי ליישב עפימ"ש השמ"ק להלן (דף ק"י ע"ב) בעי רבא כהנים מהו שיחלקו גזל הגר כנגד גזל הגר מי אמרינן אשם קריי' רחמנא כו' או דילמא גזל הגר ממונא הוא הדר פשטה אשם קריי' רחמנא, וכתב השמ"ק וז"ל מהו שיחלקו וכו' או דילמא כי קריי' רחמנא אשם מקמי דנמטי לידי' דכהן אבל בתר דמטי לידי' לא. הוי אלא חולין כדדרשי במנחות כו' לך יהי' אפילו לקדש בן אשה הואיל ואחר חלוקה הוי חולין אית לן למימר דבשעת חלוקה נמי לא יהא דינו כאשם ויחלקו גזל הגר ומסיק דאין חולקין אע"ג דבתר חלוקה ממונא דכהן הוי בשעת חלוקה מיהא דינו כאשם עכ"ל. המבואר מזה דשלשה זמנים איכא. קודם חלוקה בודאי ממון גבוה הוא, אחר חלוקה ממון כהן היא, ובשפת חלוקה דהיינו משעה שהביא ליד הגזבר או ראש בית אב ועדיין לא נתחלקה בין כהני המשמר איבעי' לי' לרבא והדר פשטה דגם בשעה זו ממון גבוה הוא, וכ"כ השמ"ק מנחות (דף ע"ג ע"א) בביאור. והשתא א"ש דברי הר"י דאיצטריך קרא דלה' למימר דממון גבוה הוא ולא מצי לקדש בו את האשה גם בשעת חלוקה דהיינו גם בשעה שנמסר כבר לראש בית אב, דאי לאו דהוי ממון גבוה הוי מצי לקדש בו ואע"פ שלא הגיע לידו משום שהראש בית אב זוכה לכל כהני המשמר בקבלתו וגם קודם חלוקה, הוו כולם שותפים בו ומצי לאקנויי חלקו לאשה, אלא דקשה לי' רק דמדקריי' אשם ידעינן לה. ויש ליישב קצת כמ"ש התוס' מנחות לענין מילתא אחריתא דאי לאו קרא דלה' לא הוה ידענא לה מדקריי' רחמנא אשם דלא הוה מיסתבר לאוקמי בהכי יעו"ש. וסרה תמיהת התוס' דשפיר נ"מ במאי דקנאו ה' לענין שעת חלוקה גופה משהגיע ליד גזבר. וק"ק דא"כ כדאיבעיא לי' לרבא מעיקרא אם בשעת חלוקה ממונא דכהן הוא אמאי לא פשיט מדאיצטריך קרא דלה' דאוקימנא דרק על ההיא שעתא הוא דאיצטריך, ואינו דקדוק כ"כ ולקמן ארמוז עוד ישיב לזה

ג) אמנם על מ"ש התוס' דלעולם גזל הגר ממון גבוה הוא אלא דאיכא לחלק בין קודם חלוקה לאחר חלוקה דאתי קרא דלך ולבניך לגלויי דלאחר חלוקה ממונו של כהן הוא, קשה טובא מקידושין (דף נ"ג ע"א) אמר אביי כוותי' דר' יוחנן מסתברא [דגם ר' יהודה חזר בו לומר דהמקדש בחלקו כו' לא קידש] דתניא מנין שאין חולקים מנחות כנגד זבחים כו' סתם ספרא מני ר' יהודה והוא קאמר דלית בה דין חלוקה כלל שמע מינה, ולפי הנ"ל מאי סייעתא היא דילמא לעולם דריש ר' יהודה לך לכל צרכיך דלאחר חלוקה ממונו הוא אבל קודם חלוקה ממון גבוה הוא ומשו"ה אין חולקים מנחות כנגד זבחים כמו שהוא בגזל הגר לדידן ומצאתי במקנה שם שנגע קצת בזה וכתב דלהתוס' היינו טעמא דרבא דפליג על אביי משום דסבר דיש לחלק בין קודם חלוקה לאחר חלוקה ואין ראי' ממה שאין חולקין כו' דאינה מקודשת לאחר חלוקה, ותמיהני שלא גמר דבריו דאכתי מה נענה לאביי אמאי שאני קדשים מגזל הגר, ואטו נימא דאביי ס"ל דבאמת חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר או דבגזל הגר נמי לא קידש וברייתא דלך ולבניך יהי' כו' אתיא כר' יהודה וכדפירש רש"י במנחות ונשליח קודם חזרה דר' יהודה, דבר כזה רחוק מאד לאומרו ולחומר הנושא נ"ל דס"ל לאביי דיש לחלק בין קדשים לגזל הגר לענין אחר חלוקה, דבקדשים דאיכא מצוה באכילתן גם לאחר חלוקה מסתבר דאכתי משלחן גבוה קא זכו גם לאחר תנוקה כמו קודם חלוקה ולהכי לא נדרוש לך לכל צרכיך משא"כ בגזל הגר דאין מצות אכילה עליו שפיר לאחר חלוקה פקע מיני' ממון גבוה. אח"ז מצאתי ב"ה שכ"כ בשמ"ק למנחות שם יעוש"ה

ד) וראיתי בס' ראש המזבח לזבחים שתירץ לתמיהת התוס' זבחים דנ"מ במה דקנאו ה' ונתנו לכהן לענין דאמרינן בב"ק (דף ק"י ע"ב) בעי רבא כהנים בגזל הגר יורשין הוו או מקבלי מתנות הוו כו' ופירש"י יורשין הגר הן או מקבלי חתנות גבוה הן, וא"כ מבואר הנ"מ דאי קנאו כו' הו"ל מקבלי מתנות ופטורים ממעשר בהמה ואי לא כתב לה' לכהן הו"א