דבר אברהם - ב סח

זמן הרגיל להבאת ב"ש רחוק בעיני מאד. אך לשי' הרמב"ם (פי"א מנדרים ה"ד) דתרי גווני מופלא איכא ואחר י"ג שנה אע"פ שלא הביא ב"ש נדריו נדרים אע"פ שאמר א"י לשם מי נדרתי י"ל דה"נ לריב"י מבן ס' ויום א' שזהו זמן גדלות. ולא עוד אלא דמסתימת לשון הרמב"ם נראה דס"ל דבן י"ב ויום א' הוי מופלא סמוך לאיש בהחלט ואפי' לא הביא ב"ש לי"ג ודלא כהתוס', ולפ"ז אפ"ל דה"נ לריב"י בזמן דידי'. אבל מסופק אני בעיקר הדבר אם יש לדון לריב"י דין מס"ל בזמן דידי' דאפשר דלענין מופלא גם ריב"י מודה לרבנן דלא הוי אלא מי"ב ולא פליג אלא לענין הבאת שערות וצ"ע

וראיתי להר"ש משאנץ לתו"כ שכ' וז"ל או יכול שאני מוציא בן ט' שנים ויום א' יש מפרשים דלאו דוקא אלא במופלא הסמוך לאיש דנדרו נדר והקדשו הקדש, עוד יש לפרש דמיירי בבן ט' שנים ויום א' שהביא שחי שערות ועד י"ג שנה ויום א' דהוי סימן לדברי ר' יוסי בר' יהודא בפ' יוצא דופן והשתא אם יודע להפלות מבן ט' שנים ויום א' הרי הוא כבן י"ב ויום א' דלרבנן הוי כגדול לענין נדרים והקדשות וכן לפדות מעשר עכ"ל. ולא זכיתי להבין מ"ש דמיירי בבן ט' שנים ויום א' שהביא ב"ש כו' דהוי סימן לריב"י כו' דא"כ גדול ממש הוי והיכי הו"א להוציאו, ועוד מאי האי דקא מסיק והשתא אם יודע להפלות מבן ט' שנים ויום אחד הרי הוא כבן י"ב ויום א' דלרבנן הוי כגדול לענין נדרים כו' הרי כבן י"ג הוא נידון ואפי' א"י למי נדר נדריו נדרים לריב"י כיון שהביא ב"ש. ולפי פשוטן של דברים נראה לכאורה דעתו ז"ל דלריב"י גם אם הביא ב"ש אינו נעשה גדול גמור אלא מופלא, והוא דבר מתמיה ופשטות הסוגיא דנדה לא משמע הכי. ואולי ט"ס הוא וחסר תיבת שאם וצ"ל דמיירי בבן ט' שנים ויום א' שאם הביא ב"ש כו' דהוי סימן לדברי ריב"י, או שגם לפי הגירסא שלפנינו שהביא ב"ש כוונתו נמי הכי ור"ל שאם הביא ב"ש הוי סימן בזמן זה, והלכך גם כשלא הביא ב"ש נידון כמופלא דלרבנן מבן י"ב, ועפ"ז מבוארת לן דעתו דלריב"י כ הזמן שמן ט' ויום א' ואילך אע"פ שלא הביא ב"ש נידון לריב"י כמס"ל כיון דזמן הבאת שערות הוא ולא גם שנה קודם לזה כמו שרצה לומר כ"ג

ז) ובגוף הדבר שכתב כ"ג דחילול לא הוי בכלל הקדש שזה בא למשווי מחולין הקדש וזה בא להפוך מהקדש לחולין, הנה עיקר הסברא מבואר בתוס' אבל למסקנא לא קיימא כדברי כ"ג. דהתוס' נדה שם (דף מ"ו ע"ב ד"ה אא"ב) הקשו אמאי לא פריך הש"ס התם אמ"ד מופלא הסמוך לאיש דאורייתא מדר' יהודא דאמר דאפילו כשהגיע לעונת נדרים אין תרומתו תרומה ותירצו וז"ל דר"י נמי אית לי' דמס"ל דאורייתא ולהקל לתקן טבל לא איתרבי להיות כגדול עכ"ל, והיינו כהך סברא דכ"ג בחילול, ומפורש יוצא דחילול דמי בהאי סברא לתרומה מתוס' גיטין (דף ס"ה.) שכתבו וז"ל וא"ת מאי מהני פדיית קטן והא אין מעשה קטן כלום ובת"כ ממעט קטן שאינו פודה מע"ש ותנן נמי ה' לא יתרומו וקטן חד מינייהו כו' ומ"ש פדיית מעשר מתרומה וי"ל דאתיא כמ"ד במס' תרומות דהגיעו לעונת נדרים כשם שנדרן נדר כך תרומתן תרומה וכשם שחל שם תרומה על פיו ומשתרי טבל באכילה ה"נ מתחלל מעשר שני על ידו עכ"ל. ומבואר חזה דשתי חלוקות במעשי מס"ל, דלהחמיר למשווי הקדש כו"ע ס"ל דרבי קרא, ולהקל להתיר טבל באכילה ולחלל קדושת מעשר שני פלוגתא דר' יהודא ור' יוסי היא דלר' יהודא להקל לא רבי קרא ולר' יוסי גם להקל נתרבה מקרא דהפלאה. וא"כ לדידן דקיי"ל כר' יוסי בתרומה ה"נ בחילול לא בעינן קרא לרבות מס"ל ורק לר' יהודא דס"ל דתרומה לא נתרבה לדיני מס"ל בעינן קרא לחילול ומגוף דברי התוס' גיטין מוכת להדיא דלא מפרשי להו להת"כ דמרבה מס"ל לחילול, שהרי הביאו רישא דת"כ פרט לקטן וא"כ בתירוצם דמיירי במופלא הסמוך לאיש לא הוה להו להאריך אלא להביא סיפא דת"כ, והוא אי משום דגרסי בתו"כ יכול שאני מרבה בן ט' כר וכמ"ש הזית רענן דה"א כיון דביאתו ביאה הו"א שהוא כאיש לכל דבר ואיצטריך למעוטי אי דמפרשי להא דבן ט' שבת"כ בדרך אחרת. והר"ש משאנץ כתב שם עוד בביאור הת"כ וז"ל ואי מופלא הסמוך לאיש מדרבנן ה"נ בפדיון מעשר דרבנן כו' ויש מפרשים לענין פדיון דבן ט' שנים ויום א' פודה את המעשר הלכתא גמירי לה והכא קרא אסמכתא בעלמא שהרי אין כלל משמעות לבן ט' שנים ויום א' מהאי קרא עכ"ל. והתוס' נראה דלא ס"ל נמי הא. אמנם אף דלענין מופלא הסמוך לאיש הוי חילול כהקדש לר' יוסי מ"מ לאידך מילתא דדן כ"ג לענין מחשבה אין ראי' כמובן. והרשב"א בתי' לגיטין שם כתב בחד לישנא דפדיון מע"ש שוה בשוה מהני גם בקטן, ולפ"ז שפיר איבעי לי' לרמב"ח בקטן ממיר דאין חסרון מצד החילול כגון שוה בשוה, ומ"מ איבעי לי' רק במיפלא הסמוך לאיש משום דהוי גם ענין הקדש וקטן לאו בר אקדושי הוא: יתברך כ"ג בכ"ט ואושר ינוב בשיבה טובה ויחזק ה' כחותיו להרביץ תורה בישראל כאמור וקוי ד' יחליפו כח, כנפשו הטהורה ונפש ידידו עוז הדו"ש כ"ג באהבה רבה מוקירו ומכבדו כרום ערכו ומתימר באהבתו

סימן יא

ב"ה. בחודש כסלו עחר"א. סמאלעוויטש

כבוד הרב הגדול בתו"י החו"ב מוע"ה וכו' כש"ת מוהר"ר פנחס עפשטיין נ"י בעיה"ק ירושלם תוב"ב. שלום וברכה. אחד"ש מעכת"ה באהבה

א) ע"ד אשר העיר כת"ר בזבחים (דף מ"ד ע"ב) אשר ישיב זה גזל הגר לך הוא שלך יהיה אפילו לקדש בו את האשה, וכתבו התוס' (ד"ה ואפילו) לענין הא דאמרינן בעלמא בגזל הגר דכתיב לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן ופירש"י דמשולחן גבוה קא זכו וז"ל ומיהו משמע מתוך דבריו דגזל הגר משלחן גבוה קא זכו אי אפשר לומר כן דאמרינן הכא לך הוא ולבניך אפילו לקדש בו את האשה ובקידושין אמר במקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת משום משלחן גבוה קא זכו ונ"ל דשאני הכא דגלי קרא לך ולבניך ויש תימה לה' בגזל הגר למה לי דלגבי מאי נפקא מינה דקנאו השם למימר דמשלחן גבוה קא זכו עכ"ל. וכתב כת"ר לתרץ עפמ"ש היראים מובא במג"א (סי' תרל"ז) דאף למ"ד גזל עכו"ם מותר לא מיקרי לכם, וה"נ י"ל דאף דגלי קרא דלך דיכול לקדש בו את האשה מ"מ לא מיקרי לכם ממש רק קנאו השם למימר דמשלחן גבוה קא זכו ובמילי דבעינן לכם באמת אין שם לכם ע"ז ואם נפל לו אתרוג מגזל הגר אינו יוצא בו ידי חובתו ובקידושין שאני דלא בעינן שלו כמ"ש האחרונים ז"ל, עכ"ד

ולענ"ד אין זה נכון, דאפילו אם לא נכניס א"ע לחקירה זו אם בעינן שיהא כסף הקידושין שלו שהאריכו בה האחרונים ז"ל, יעוי' במל"מ (פ"ה מאישות) ובאב"מ (סי' כ"ח ס"ק ד' ונ"ה) ועוד, ונתפוס במוחלט דלא בעינן שלו, מ"מ הרי חזינן דהיכא דמשלחן גבוה קא זכו אינה מקודשת דגרע מאופן דאינו שלו דאיירי בי' האחרונים ז"ל משום דגם אחר חלוקה הוא נשאר ממון גבוה וכיון דבגזל הגר מקודשת ע"כ דלאו משלחן גבוה קא זכו לי' ולא הוי עוד כממון גבוה, דהני תרתי דסתרי בהדי הדדי לא מייתבי, וכיון דנפל מיני' דינא דמשלחן גבוה קא זכו ממילא גם באתרוג יצא דמהיכי תיתי לן למימר דגזל הגר לאו שלו הוא אי לאו טעמא דמשלחן גבוה קא זכו. והא דכתבו התוס' אליבא דרש"י דלעולם גזל הגר משלחן גבוה קא זכו ומ"מ מקודשת משום דגלי קרא, אלמא דגם בתר גילויא דקרא אפשר לקיים את שניהם דאף דמקודשת מ"מ משלחן גבוה קא זכו, שכנראה על יסוד זה בנה כת"ר את תירוצו דלענין מילי אחריני לבר מקידושין משלחן גבוה קא זכו ורק בקידושין גלי קרא, בודאי קשה טובא כמש"כ, ויתבאר לפנינו דכוונה אחרת בדבריהם.