דבר אברהם - ב סג

טומאה קדים ואאחע"א, ומה שאמרו דם נעכר ונעשה חלב נראה שהוא מדם האיברים, ומיושב דברי הפרישה דשוב הוי הכא חד איסורא והכא חד איסורא, בטהורה משום דם ובטמאה רק משום טומאה דדם לא חייל. אבל מלבד שהנו"ב עצמו כבר שדי בה נרגא מדברי רש"י ז"ל שכ' דמעיקרא הוה דם והאוכלו בכרת דמזה נראה דהחלב נעשה מדם שיש בו כרת ולא רק מדם האיברים ושוב שייך איסורו לפי דרכו גם בטמאה, הנה נראה לומר דבשעה שהבהמה חי' והדם סובב ורץ תמיד בכל הגוף לא שייך בה כלל דם בלוע באיברים ותמיד יש או על כל דמה איסור דם כמו שכתבנו לעיל. ולא עוד אלא דנראה לכאורה דגם בטמאים שייך איסור בדם האברים שפירש דלא מצינו בשום מקום חילוק בין דם טהורים לדם טמאים, ומה שטען הנו"ב דאין אחע"א י"ל דעל הדם אין הלאו של טמאים כמ"ש התוס' פסחים שם דדם אינו בכלל בהמה וכל איסורו הוא רק כציר היוצא מן הטמאים שדינו כרצי שיעור ואין לוקין עליו כמבואר ברמב"ם (פ"ג ממ"א ה"ו) ולכן חל עליו איסור דם כשפירש, יעוין בתוס' שבועות (דף כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי) והתוס' חולין (דף ק"ב ע"ב ד"ה שאין) ואכמ"ל בזה. ועוד דגם למ"ד אברי' מתפרקין קשים דברי הפרישה כמו שהשיגו בחכמה בס' של"מ שם, דחד מתנאי דסברי אברי' מתפרקין הוא ר' יהודה כמבואר בנדה (דף ט'.) ואיהו ס"ל אבמה"ח נוהג גם בטמאה כמבואר בחולין (דף ק"א:), ואכתי איכא בטמאה תרי איסורי ובטהורה רק חד איסורא. עוד הק' בס' הנ"ל דהיאך ילפינן איסור טמאה מאבמה"ח דילמא שאני אבמה"ח שיש היתר לאיסורו כעין שאמרו בחולין (דף ס"ט). לכן נראה לומר דאילו הי' מפורש איסור טמאה בחלב אה"נ דלא הוה ילפינן לי' מאבמה"ח, אלא דהש"ס קאי התם לתרוצי טל הא דפריך למ"ל גמל גמל נילף איסור לחלב מהטמאים לאסור צירן ורוטבן, וע"ז אמרינן דמשום האי טעמא מיסתבר לאוקמי ריבויא דהטמאים רק לציר אחר ולא לחלב, וא"כ לנ"ד לענין למילף דם הנפש מדם האיברים שפיר י"ל דלא ילפינן זמ"ז. אמנם לפ"ז עדיין יקשה לן למסקנא דבחלב איכא איסור דאבמה"ח מנלן באמת דחלב בהמה טהורה מותר לר"מ, דבמסקנא יליף הש"ס דחלב מותר מקראי דואת עשרת חריצי החלב וארץ זבת חלב ודבש ולכו שברו כו' יין וחלב ולר"מ דאמר בחולין (דף ק"ב.) דאבמה"ח אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד הרי י"ל דכל הני קראי מיירי בחלב חיה דלית בי' איסור דאבמה"ח אבל של בהמה אימא אה"נ דאסור מה"ט ואף דר"מ ס"ל בנדה שם דם נעכר ונעשה חלב וא"כ גם בתיה ע"כ הותר מיהא איסור דם, מ"מ מנלן למילף של בהמה דאית בי' תרי איסורי דם ואבמה"ח. ודוחק לומר דר"מ לא ס"ל כלל סברא דאבמה"ח לענין חלב. אך י"ל דחלב לא הוה מיתסר משום אבמה"ח ממש דלאו אבר הוא אלא משום בשר מן החי וכמ"ש המהרי"ט אלגזי בסוגיין, ובזה י"ל דגם ר"מ מודה דבשר מן החי נוהג גם בחיה, דטעמא דר"מ באבמה"ח הוא משום דסמיך איסורו לוזבחת מבקרך ומצאנך וזה לא שייך בבשר מן החי דאזהרתי' לר' יותנן מובשר בשדה טרפה לא תאכלו שאינו סמוך לקרא דוזבחת כו'. ואין להקשות ע"ז דא"כ בטמאים לדידן נמי נימא הכי דאע"ג דאין אבמה"ח נוהג בהם מ"מ איסור בשר מן החי יהא נוהג בהם, דהא דאין אבמה"ח נוהג בטמאים ילפינן התם מלא תאכל הנפש עם הבשר אלא בשר לחודי' כל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו וכל שאין בשרו מותר אי אתה מצווה על אבריו וזה לא שייך אלא באבמה"ח ולא בבשר מן החי לר' יוחנן דקיי"ל כוותי' דאזהרתי' מובשר בשדה טרפה, ואמאי כתב הרמב"ם (פ"ד ממ"א ה"י) דאין איסור בשר מן החי בטמאים, דז"א דודאי שאני טמאים מחיה לענין זה, דקרא דבשר בשדה טרפה לא תאכלו נמי רק בטהורים משתעי ולא בטמאים דאין איסור טרפה נוהג בטמאים ולפיכך גם בשר מן החי דאתי מהאי קרא נמי אינו נוהג בטמאים, משא"כ חיה דקאי עלה קרא דבשר בשדה טרפה שפיר י"ל דאיתא נמי בבשר מן החי לר"מ. אולם כ"ז הוא רק לר' יוחנן אבל לר"ל דאית לי' התם בחולין דבשר מן החי אתי נמי מקרא דאבמה"ח לא שייך לומר כן. ואי דתקשי לדידי' מנלן לר"מ דחלב בהמה טהורה מותר כמ"ש, י"ל דס"ל דאין לחלק בין חד איסורא לתרי איסורי וכחד צד האיבעיא דחולין ס"ט, וכיון דחלב חיה הותר אע"פ שהי' בו איסור דם ה"נ הותר אבמה"ח

יב) עכ"פ מן האמור נראה דאין לתרץ קושייתנו מאיסור הדם לאכילה אע"פ שאינו אדום שבאדומים על הדרך שכתבנו באות ב'. אבל באמת עיקר הקושיא רק אגב שיטכא נאמרה, והפשוט הוא כמ"ש כת"ר דלעולם כ"ז שיש בו אדמומית הוי דם בכ"מ ולא בעינן דוקא אדום שבאדומים והכל הוא דם, אלא דבנדה לחוד הוא דפריך הש"ס אימא אדום [שבאדומים] ותו לא משום דכיון דגלי קרא שיש דם טוהר באשה אימא דרק האדום שבאדומים הוא דם טמא אבל משאר המראות דם טוהר הוא אע"פ ששמו דם. והוא הפי' הפשוט בסוגיא דנדה ולמותר להאריך בזה, אלא שכת"ר עשה ציצים ופרחים נחמדים הראוים למי שאמרם

ולפ"ז יתבאר לן עוד בענין טיב האדמומית לאכילה. דהנה מסוגיא דנדה מבואר דד' מיני אודם שטמאים באשה אע"פ שלכולן יש מראה אדמימות מ"מ אינם מין אודם אחד שכאו"א רק דיהה מחבירו ונובעים מיסוד מראה אחד, אלא שמיני אודם מיוחדים הם גם מעיקרם ויסודם. שהרי בכל המראות עמוק מכן טמא [חוץ ממזוג] ודיהה מכן טהור, ואילו היו כולן מעין מראה אחד לא משכחת לן דיהה שטהור במעלות הגבוהות כמו באדום וכו' שהרי דיהה של האדום הוא עמוק מקרן כרכום ותטמא, אע"כ דמיני אודם מיוחדים הם וכל שהוא ממין האדום כדם המכה אינו נידון כעמוק מקרן הכרכום שהיא מין אודם אחר, ולכן דיהה ממין האדום אינו נדון כעמוק למין הכרכום. ומעתה הי' מקום להסתפק בענין האדמומית של דם לאכילה אם בעינן דוקא אדמומית ממין האדום או גם אדמומית משאר מיני אודם אסור. אמנם לפי הנ"ל נראה יותר דלאכילה כל המראית הללו אסורים ירק באשה מחלקינן לטעם האמור

יג) ומדי דברי אשיחה אולי ירוח לי, דמצטער אני בהבנת הפשט הפשיט בסוגיא דנדה, דאמרינן מנלן דהיכא דם טהור באשה דילמא כל דם דאתי מינה טמא ארחב"י אמר קרא כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דם טהור לדם טמא, אלא מעתה בין נגע לנגע ה"נ נגע טהור מי איכא כו' האי מאי בשלמא התם איכא לאפלוגי בנגעי אדם ובפלוגתא דר"י ורבנן כי' אלא הכא אי דם טהור ליכא במאי פליגי ואיני מבין הפשט הפשוט דהרי מבואר בסנהדרין (דף פ"ח) דזקן שאמר כך הוא בעיני והורה נעשה ממרא ולא בעינן שיאמר מפי השמועה ורב כהנא סבר דדוקא בכה"ג נהרג ולא באומר מפי השמיעה, וא"כ מ"ל דליכא פלוגתא בדם מ"מ איהו מצי לחדש פלוגתא מדעתי ולומר כך הוא בעיני וכגון דאמר איהו דנראה בעיניו דדוקא חמשה מיני דמים טמאים ובאמת דילמא הדין דכל דם דאתי מינה טמא. וד' יאיר את עיני בזה ואביטה נפלאות מתורתו. (וכשנדפסה קושיא זו משתי בקובץ יגדיל תורה השיב שם (שנה ב' קונט' י"ט) חכ"א דאם נאמר דכל דם שבאשה טמא ע"כ דהזקן ממרא יטהר איזה דם והוא דבר שהצדוקים מודים בו כמבואר בנדה (דף ל"א ע"ב) וזה לא נקרא היראה כמבואר בהוריות (דף ד'). אבל כבר השבתי לו שם שאין זה נכון, דזה מצינו רק בהוראת ב"ד אבל זק"מ חייב גם בכה"ג לר"מ, כמבואר ברמב"ם (פ"ד מממרים) ובנו"כ, והיראת ב"ד שאני דטעמא היא משום דזיל קרי בי רב הוא ואינה שגגה אלא קרוב למזיד כדפירש"י בהוריות שם, ומשו"ה לא ילפינן לה מזק"מ מדבר דבר. ועוד דאכתי מי לא מצי פליג כשאר מילי כגון שיאמר הזק"מ שאין דם אלא לח ולא יבחושין וכמין קליפות וכו', עיי' נדה ר"פ המפלת)

יד) שוב כתב כת"ר שדברי הרמב"ם דפ"ו דמ"א דדם שחיטה כ"י שיש בו מראה אדמומית חייבין עליו כרת ש"ס ערוך הוא בחולין (דף פ"ז ע"ב), אר"י אמר שמואל כל מראה אדמומית מכפרין ומכשירין וחייבין בכיסוי מאי קמ"ל כו' מכשירין איצטריכא לי' כו' מכשירין נמי אי דם אכשורי מכשר אי מיא אכשורי מכשרי לא צריכא שתמדו במי גשמים כו' ר"א מנהרביל אומר בצללתא דדמא ר"י מדפתי אמר ענוש כרת והוא דאיכא כזית, הרי דאין לחלק בין כל מראה אודם ובכולן חייבין