דבר אברהם - ב נה

והוי רק מצוה בעלמא ובזה לא אמרינן מהב"ע, יעוי' ברמב"ם (פ"ח מלולב) ובנו"כ, ולהכי לא הביאה להלכה. והשתא ניחא נמי מה שהקשינו בהא דפריך הש"ס אי לשחיטה הא בעיא שילוח, דכיון דע"י השחיטה הוא מבטל לה ממצות שילוח הוי מהב"ע והתם קאי, אליבא דתדבר"י. ולפ"ז יש לעיין עוד אם מיירי התוספתא דוקא בשיכול עדיין לקיים מצות שה"ק או אפילו כשעבר ואינו יכול לקיים עוד, עיי' תוס' ב"ק (דף ס"ז) וגיטין (דף נ"ה) ועוד ודוק בכ"ז כי הם ענינים רחבים ועמוקים מאד ונגענו בהם רק בקצה המטה

ענף יא

לד) ומדי עברי בין רוכסי ענינים אלו וקא משתרשי לי מילי סטראי שעלו ברעיוני בדרך עיוני הנני לרושמם בזה לכת"ר. דהנה נראה פשוט דהלאו דלא תקח האם על הבנים הוא עובר רק כשלוקחה ממקומה אבל אם ממיתה במקומה בלא לקיחה אינו עובר ע"ז דלא תקח כחוב, וכ"נ מרמב"ם (פי"ג משחיטה ה"א) הלוקח האם על הבנים ושחטה הבשר מותר באכילה ולוקה, משמע דאם שחטה במקומה בלא לקיחה אינו לוקה, ועיי' בכלבו הל' שה"ק. ולפ"ז יש להקשות לכאורה בחולין (דף קט"ו ע"א) שילוח הקן ליתסר לפירש"י בחד לישנא דכל שילוח הקן ליתסר האם לעולם ואפילו שלחה דהא כל שתיעבתי לך הרי הוא לך לעולם בבל תאכל והרי אסרתיה לך באותה שעה עכ"ל, ולפמ"ש דאי שוחטה במקומה אינו עובר בל"ת הרי לא נאסרה מעולם שגם באותה שעה יכול לשוחטה ולאכלה, דקודם שחיטה על כל עוף דעלמא נמי רובץ איסור אבמה"ח או אינה זבוחה. וכ"ח דאף דאינו עובר בל"ת כששוחטה במקומה מ"מ אסור משום עשה דשלח תשלח שמבטלה ע"י שחיטה, [להחו"י תמיד], והוי נמי כל שתיעבתי לך בשביל העשה, אין זה נוח לי לשני טעמים. חדא דיהא מוכת מזה דגם איסורי עשה הוו בכלל כל שתיעבתי לך, וכבר עמדתי בזה על המחקר והוא רחוק ממני מצד הסברא, דלפ"ז איסור העשה נתהפך עי"ז גם ללאו דלא תאכל כל תועבה. ומצאתי בשעה"מ (פ"ה ממ"א) שכ' ג"כ דלאו הבא מכלל עשה לא מקרי כל שתיעבתי לך, ומיישב בזה מה שהק' שם משור הנסקל דאיצטריך קרא דולא יאכל לשחטו אחר שנגמר דינו שבשרו אסור ותיפוק לי' מלא תאכל כל תועבה דה"נ תיעבתי לך הוא שהרי הזהיר הכתוב לסוקלו ובשביל זה גופא אסור לשוחטו, ולמ"ש דלאו הבא מכלל עשה אינו נכלל בכל תועבה א"ש. איברא דמזה אין ראי' לענ"ד, דאכתי איצטריך קרא דולא יאכל כשאינו יכול לסוקלו אלא לשוחטו דודאי צריך להמיתו בכל מיתה שאתה יכול כמו בכל חייבי מיתות ב"ד ואז אין תועבה בשחיטתו. [ואפילו כשיכול לסוקלו מ"מ עדיין יש להסתפק שמא גם בשחיטה מתקיימא מצוה ואינו בכלל תועבה]. אבל ממקום אחר פירנס לה השעה"מ עוד, דאמרינן בקידושין (דף נ"ז ע"ב) גבי חולין שנשחטו בעזרה יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר ת"ל כי ירחק כו' מה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל כו', ואמאי לא קאמר משום כל שתיעבתי לך, אע"כ דלאו הבא מכלל עשה לא מקרי כל שתיעבתי לך. הן אמנם דמצאתי שכבר עמד ע"ז במקנה שם ויישב לה בדרך אחרת עפמ"ש התוס' חולין שם (ד"ה חורש) דבבע"ח לא שייך לומר כל שתיעבתי לך מדאשכחן דשרי קרא לגבוה דכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם מכל אלה מכל אלה אי אתה מקריב פירוש מעוך וכתות ונתוק וכרות אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבירה, ומפלפל שם לענין עופות דלא הוו בכלל כל אלה כמש"ש התוס'. אבל תמיהני על פה קדוש שיאמר דבר כזה, דקרא דכל אלה שייך רק על עבירות שנעשו בהם מחיים שעדיין ראויין ליקרב לגבוה ונכללו בקרא דכל אלה, משא"כ הכא שנעשה האיסור בשחיטה דאפי"ת שאינם בכלל כל שתיעבתי לך נמי אינם ראוים ליקדש עוד לגבוה לאחר שחיטה וממילא לא איתרבו מקרא דכל אלה, וכיון דלא איתרבו מהאי קרא שוב שייך לומר ע"ו כל שתיעבתי לך

ולכאורה הי' אפשר מיהא לקיים דבריו למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף, דלדידי' מכיון דשחט בה פורתא איכא איסור דחולין בעזרה ונאסרה מיד, ולפיכך איצטריך לטעמא דמה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל כו' ולא הי' נאסר מכל שתיעבתי לך כלל אפי' בגמר שחיטה, משום דלאסור מטעמא דכל שתיעבתי לך בתחלת שחיטה אי אפשר משום דאכתי ראוי ליקדש ולגמור השחיטה לגבוה וכיון דראוי עדיין לגבוה אתרבי מקרא דכל אלה שלא יאסר כההיא שעתא מכל שתיעבתי דקורא אני עליו אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב בהמה שנעשה בה איסור תולין בעזרה, וכיון שכן גם כשגמר שחיטתו שאינה ראוי' עוד לגבוה ולא מתרבי מכל אלה נמי לא תיאסר מכל שתיעבתי לך, דכיון דלדידי' גם בתחלת שחיטה איכא תועבה דחולין בעזרה ומ"מ לא נאסרה אז מה"ט הרי חזינן דבשביל תועבה זו אינה נאסרת וא"כ גם כשגמר שחיטתו לא תיאסר דכבר חזינן דאיסור זה אינו בכלל כל תועבה. אבל גם זה אינו, חדא דיש לפקפק בשחט פורתא בבהמת חולין אם יכול שוב להקדישה אז ולגומרה לשם קדשים משום דהוי כנעשה בה מום, יעוי' תוס' חולין (דף כ"ח ע"ב סוד"ה אתא) וברש"י שם (דף ל' ע"א ד"ה מדמי פסח), דאף דכל שחיטת קדשים כך היא ואינם נפסלים משום מום בשביל תחלת השחיטה משום דדרך שחיטה היא, מ"מ אפשר דהיינו דוקא כשהיתה גם תחלת השחיטה לשם קדשים אבל בהיתה תחלת השחיטה חולין אפשר דאינו מצטרף לשחיטת הקדשים, וחשיב כמום, ויש בזה אריכות דברים ואכ"מ. (וכ"ת דאכתי איצטריך טעמא דמה שאתה זובח כו' לעוף דאין מום פוסל בו, ז"א דמלבד דברייתא סתמא קתני יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר דמשמע גם על בהמה, הרי על עוף לא שייך גם היתרא דכל אלה אי אתה מקריב כו' כמ"ש התוס' שם ופלפל בזה גם המקנה]. ועוד דאכתי מה נעני למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף, דההיא דקידושין שנויה בחו"כ (פ' ויקרא שלה דבורא דנדבה) וסתם ספרא ר"י ורבא ס"ל אליבי' אינה לשחיטה אלא לבסוף כמבואר בזבחים (דף ל' ע"א) יעו"ש

איך שיהי' הרי חזינן שכן צידד השעה"מ דלאו הבא מכלל עשה אינו בכלל כל תועבה, וכך נותנת הסברא הישרה דלא תתהפך העשה ללאו דלא תאכל כל תועבה, ומצאתי שכ"כ בפשיטות בהגהות מצפה איתן לקידושין שם ודחה מה"ט לקושיית המקנה הנ"ל ולא ראה שהקדימו השעה"מ. ולפ"ז אין לומר בהא דדידן דקושיית הש"ס שילוח הקן ליתסר היא משום דגם כשישחטנה במקומה יעבור בעשה דשלח שהרי אין זה בכלל כל תועבה. הא חדא שאמרנו. ועוד דאפי"ת דגם זה בכלל כל תועבה מ"מ אין לומר דקושיית הש"ס היא דליתסר האם משים איסור עשה זו, דלפ"ז לא רק על האם קשיא דליתסר [כמו שדייק רש"י לומר ליתסר האם] אלא על הבנים נמי איכא למיפרך הכי דליתסרו מה"ט שהרי איתנייהו נמי באיסור עשה זו שלא ליקחם קודם שילוח דשלח תשלח אמר רחמנא והדר והבנים תקח לך וכיון דאיתסרו שעה אחת ליתסרו לעולם, מאי תימא דהא לא קשיא משום דבהדיא שרי להו רחמנא דכתיב והבנים תקח לך וגלי קרא דמשום האי איסור עשה דשלח אינן נאסרין לעולם, א"כ שוב גם האם לא תיתסר בשביל איסור עשה זו, דהרי חזינן דגלי קרא דאיסור עשה זו אינו בכלל כל תועבה, אע"כ דהש"ס פריך רק מצד איסור הל"ת דלא תקח האם, ושוב קשה כמ"ש דשרי לשוחטה במקומה

אבר באמת לק"מ דאע"ג דכששוחטה במקומה אינו עובר בל"ת מ"מ משעה שלקחה כבר בידו לשולחה הוא מוזהר ועומד בלא תקח אם ישחטנה אז וממילא תיאסר לעולם משום הל"ת דרביץ עלי' באותה שעה, משא"כ בבנים דלית בהו אלא איסור עשה וליכא למילף ממה דהתירתן תורה שתהא גם האם מותרת, אי משום דעל איסור עשה לא שייך כלל כל שתיעבתי לך, אי משום די"ל דרק על העשה גילתה תורה שאינה עושה תועבה ולא על הל"ת שבה. ועוד דגם קודם