דבר אברהם - ב מז

הוא רק כשרוצה ליקח את הבנים או גם באינו רוצה ליקח כלל לא. את האם ולא את הבנים נמי מחויב ליזקק לה לשלח את האם. ולפי צד האחרון של הספק לעולם משלח ושליח שוין להתחייב בשילוח, אבל לפי הצד הראשון שאין חיוב שילוח אלא ברוצה ליקח הבנים משכחת לה דמשלח חייב בשילוח ושליח פטור כגון שהמשלח רוצה ליקח הבנים והשליח לא. ובחו"י שם העלה במסקנא דחייב בשילוj אע"פ שאינו רוצה ליקח הביצים

ענף ט

יד) ובעיקר חידושו של החו"י ב"ה דברים אחדים אתי ובמאי דפתח נפתח. דגרסינן בחולין (דף ק"מ ע"ב) בעי ר' ירמי' מטלית מהו שתחוץ [בין אם לביצים שלא תקרא רובצת עליהם] כו' שני סדרי ביצים זו ע"ג זו ונקבה ע"ג זכר מהו, ופירש"י ב' סדרי ביצים בני קיימא זה ע"ג זה מהו אם נתכוין ליטול התחתונים מי הוו אמצעים חציצה ופטור מלשלח או לא, והתוס' כתבו שני סדרי ביצים כו' פי' אי הוי חציצה ויכול ליקח התחתונים קודם שילוח ואי לא הויא חציצה אסור ליקח עד שישלח כדאמרינן לקמן. והרשב"א ז"ל השיג על רש"י וז"ל ואינו מחוור הא מ"מ האם רובצת על הביצים העליונים ואפילו לא יטול לא עליונים ולא תחתונים הא תנן הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים לא אמר כלים עכ"ל, וכ"כ הריטב"א והר"ן ומשם הרמב"ן. והש"ך (סי' רצ"ב) הבין שדעת רש"י נמי כתוס' באינו נוטל את האם והאיבעיא היא רק לענין נטילת הביצים התחתונים אם רשאי. אבל החו"י לא ניחא לי' בדברי הש"ך משום דמדברי הרשב"א והשגתו מבואר שהבין דכוונת רש"י היא לענין נטילת האם ולענין הלאו דלא תקח כאינך איבעיות דר' ירמי'. ולכן תפס דכוונת רש"י היא אם נוטל את התחתונים והאם אם עובר בלאו, וכתב דאע"ג דפשוט ברובצת על סדר ביצים אחת שעובר בלקח האם אע"פ שמניח הביצים לפי שאין כאן חציצה משא"כ כאן כיון שנתכוין רק להתחתונים הו"ל העליונים כעצים ואבנים וחייצו. ולהכי לרש"י י"ל דגם באינו רוצה ליקח את הבנים איכא מצות שילוח אלא דהכא מיבעיא לן דילמא הוי כעצים ואבנים. אבל להתוס' דמפרשי אם רשאי ליקח התחתונים לבד אבל את האם בודאי אסור ליקח משום לתא דביצים עליונים מוכח שאינו מחויב להיטפל אם ימצא קן צפור, דאס"ד דמחויב מאי אהני לי' שיקח התחתונים הא לאחר שיסלק התחתונים תשאר האם רובצת על העליונים ומחויב לשלח האם, א"ו רשאי לאחר שנטל התחתונים לילך לו. וכל דבריו תמוהים לענ"ד. דמ"ש לרש"י דבדאיכא ביצים תחתונים דמכוין להו גרע והוו להו עליונים כעצים ואבנים אין לו שום מובן, דמאי משווי להו לעליונים כעצים ואבנים אטו במחשבתו תליא מילתא, ואמאי בסדר א' ואינו רוצה ליטלם לא הוו כעצים ואבנים. אלא ודאי דאם נבוא לפרש כוונת רש"י דלא כהש"ך אלא כהחו"י וכדמוכח מהראשונים הנ"ל דלענין נטילת האם ולענין הלאו דלא תקח איבעיא לן, ע"כ צ"ל בביאורו כמ"ש החכ"צ (סי' פ"ג) דאינו עובר על לא תקח האם על הבנים אא"כ לוקח האם והבנים יחד כפשטי' דקרא, ולכן בלוקח האם והביצים התחתונים אי אמרת דעליונים חייצי בינייהו אינו עובר בלאו, שהרי אינו לוקח האם יחד עם הבנים שהיא רובצת עליהם. זהו שהשיג עליו הרשב"א ויתר הראשונים ממתני' דאמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים לא אמר כלום דמשמע דעובר על לא תקח גם בנוטל האם לחודא בלא בנים ובכדי להסתר מחמת השגה חמורה זו עלינו לבוא במצור ודחק למשכוני נפשין בכדי ליישב דעת רש"י ז"ל, דמאי לא אמר כלום דקתני במתני' לא דעבר אלאו דלא תקח אלא שלא קיים בזה מצות שילוח, ואתי לאפוקי דלא תימא דמצי לשלח א' מהן איה שירצה האם או הבנים ובלבד שלא יקחם יחד אלא דהמצוה היא דוקא לשלח את האם, והיינו דמסיק במתני' שנאמר שלח תשלח האם שהשילוח נאמר בה דוקא. וזהו לפי גירסת הרי"ף ורוב הראשונים במתני' לא אמר כלום. ולפנינו הגירסא חייב ומזה הוכיח החכ"צ שם דגם אם משלח הבנים או מניחם חייב בעשה דשילוח האם וזהו פי' דחייב יעו"ש. אמנם אנחנו לשי' רש"י נבאר לתפוס כגירסת רוב הראשונים לא אמר כלום כמו שיבואר, דלפ"ז י"ל דבאינו נוטל את הבנים ליכא גם עשה דש לוח ומאי לא אמר כלום דלא קיים מצות שילוח

טו) דהנה ראיתי בס' לב ארי' לחולין שהשיג על החכ"צ שתפס דבנוטל האם לחודא אינו עובר בלא תקח אלא בעשה דש"ח מהא דמהדר הש"ס חולין (דף קמ"א ע"א) בסוגיא דתשלח אפי' לדבר מצוה לאוקמי בדאיכא לעשה וליכא ללאו כגון דעבר ושקלה, ולפ"ד החכ"צ לוקמי' בנוטל האם ומניח הבנים דלאו ליכא ועשה איכא, וזה יקשה נמי לרש"י אם נפרשו כדרך החכ"צ בכולו. אמנם לרש"י ז"ל לפ"מ שנתפוס במתני' בגירסת לא אמר כלום י"ל כמ"ש, דכמו שאינו עובר בכה"ג בלא חקת ה"נ אינו מבטל גם העשה כיון שאינו נוטל את הבנים, ולהכי לא מצי הש"ס לאוקמי בהכי דא"כ עשה דשלח נמי ליכא, ודלא כהחכ"צ בזה. ולפ"ז מצות השילוח היא רק בכה"ג שאם רוצה ליקח כל הקן לא יעשה כן ולא יקח יחד אם על בנים אלא ישלח האם תחלה ואח"כ יקח הבנים, ואם לקח הבנים ולא שילח האם עובר בעשה, ואם לקחם יחד נתוסף עוד איסור שעובר גם בלא חקת, ואם לקח האם לחודא לא עבר בכלום, ואם לקח האם ושילח הבנים או הניחם לא קיים מצוה אבל גם לא עבר בכלום. ולפ"ז אדרבא יהא מוכח משי' רש"י דלא כמסקנת החו"י דלעולם חייב בשילוח אף שאינו רוצה ליטול כלום, אלא דבאינו רוצה ליטול אין שום חיוב עליו וכ"ת א"כ היאך ס"ד למימר דלדבר מצוה רשאי לעבור אעשה דשילוח והרי יכול ליקח האם ולהניח הבנים ולא יעבור בכלום, הנה בל"ז נמי קשה כמו שעמד החו"י שם דיכול להרוג הבנים תחלה או לעשותם טריפה ואח"כ יטול האם. [וזהו רק אם נימא דאין עשה דשלח אלא ברוצה ליטול הבנים, אבל למסקנת החו"י דלעולם כשרואה קן חייב בשילוח אף שאינו רוצה ליקח כלום לק"מ, שהרי ע"י הריגתם הוא מבטל מצות שילוח, והחו"י לא בירר דבריו]. אבל לק"מ די"ל דמיירי בדצריך לשני צפרים ונוטל גם את האם גם את הבן וכגון שלא הי' בקן אלא אפרוח אחד, ואם יהרגנו או יעשנו טריפה חסרה לו צפור שניה, וה"נ אם יקח רק האם ויניח הבן. ולפ"ז צ"ל דמאי דאמר הש"ס בעבר ושקלה לאם דלאו ליכא מיירי בדשקל נמי לבן, דלפום מאי דאמרינן השתא דאינו עובר בלא תקח אלא כשנוטל שניהם יחד ולשניהם הוא צריך נמצא דרק בלקיחת אותו השני שלוקחו באחרונה נגמר הלאו וע"כ דשקל גם לבן כבר, והא דנקט הש"ס רק דשקלה לאם הוא משום דהשילוח חל על האם להכי נקט דזו שצריך לשלח עבר ושקלה כבר

טז) ואין לפקפק דהיאך יקח גם את הבנים שישנן בדין שילוח הקן לטהרת המצורע והרי אין דין שילוח נוהג אלא באפרוחים שאינם מפריחין אבל מפריחין אינם בכלל זה וע"כ דמיירי באפרוח שאינו מפריח, וא"כ היאך יקיים בי' מצות שילוח הצפור לטהרת המצורע כיון שאינו פורח, דאע"ג שאין שילוח מעכב, (עיי' ברמב"ם פי"א ממצורע ה"ד ובהשגות), מ"מ ראוי' לשילוח בודאי מיהא בעינן ואם לקח למשתלחת לכתחילה צפור שאינה ראוי' לשילוח נראה פשוט דלא עלתה לו טהרה. דז"א דיכול לעשות את האפרוח לצפור השחוטה ואת האם למשתלחת, דלא מצינו בצפ"מ דליבעי שיהיו שניהן ראויות לשחיטה ולשילוח כמו בשעירי יוה"כ. ויש להסתייע לזה ממ"ש היש"ש שלהי חולין דהא דלא יטול אם על בנים אפי' לטהר בה את המצורע לא מיבעי' לשחוטה דלא דמבטל לשה"ק לגמרי אלא אפי' למשולחת נמי אסור משום דמשהי לשילוחה, ואס"ד דבעינן שתהא משתלחת ראוי' להיות שחוטה א"כ מה"ט גופא דאסור לעשותה שחוטה תיפסל נמי למשתלחת. מיהו יש לדחות דאפשר דצפור שמחויב בה בשה"ק אינה פסולה לצפ"מ בדיעבד כי היכי דנידון בה לומר שפסולה להיות שחוטה אלא דאיסורא בעלמא הוא דרביץ אגברא שלא לבטל עי"ז מצות שה"ק ואם עבר ועשאן לצפ"מ נטהר. והיא