דבר אברהם - ב לד

כן, ואכמ"ל. אלא ודאי דכוונת התוס' היא מטעם טומאה גרידא ובמ"ש ונמצא דאין חקירה זו אם ע"י מגע חשיב מקומו טמא נוגעת כלל למה שעמדנו בדברי התוס'

י) ודע דמה שכתבנו דכלי אבן המוקף צמיד פתיל מציל בחטאת הוא רק לגירסתנו בתוספתא אהלות כפי שהיא מובאת בר"ש דגרסינן בה בד"א בשל חרס אבל בשל אבן כו' בין משולשל בין שאינו משולשל טהור, אבל הרמב"ם ז"ל (בפי"ד מפרה הל' א' ב') כתב וכן כלי חרס שהי' בו אפר חטאת ונתון על ארובה שבבית טמא אם הי' הכלי משולשל לבית נטמא האפר ואע"פ שאין בארובה פותח טפח ואם לא הי' משולשל אם הי' בארובה פותח טפח טמא, הי' הכלי של אבן בין שיש בה פתח טפח בין שאין בה האפר טהור עכ"ל, הנה לא הזכיר בשל אבן בין משולשל בין שאינו משולשל טהור כחו שהוא בתוספתא לפי גירסת הר"ש, ונראה מזה קצת דבתוך האהל גם כלי אבן אינו מציל. אמנם כיון דמצינו להר"ש להדיא דגרס הכי בתוספתא הי' נראה יותר דאין להוכיח דהרמב"ם פליג ע"ז מדדליג על בבא דמשולשל די"ל דסמך אמאי דטיהר בפותח טפח, ואלו בא לכתוב גם בבא דמשולשל טהור הי' לו להאריך ולהתנות דבד"א כשלא נכנס פי הכלי לבית או כשהי' צמיד פתיל אבל אם נכנס פיו לבית טמא אא"כ הי' מוקף צמיד פתיל ולכן סמך אבבא קמא דאידי ואידי חד טעמא הוא. אבל הכ"מ שם הביא בשם הר"י קורקוס ז"ל שכ' וז"ל של אבן טהור כו' והדבר קשה כיון שהוא רש לשל לתוך הבית כי הוי של אבן מאי הוי והרי כל שהוא במקום טמא אין הפרש בין חרם לאבן שהרי גם חרס אינו מיטמא מגבו ואפ"ה נטמא, ורבינו נראה שלא טיהר רק באינו משולשל ולכך לא כתב בין משולשל בין שאינו משולשל כו' ותוספתא אפשר דל"ג בה רבינו בין משולשל עכ"ל אך קשה לחדש מנפשנו גירסא אחרת בתוספתא שלא כמובא להדיא בר"ש. וקושיית הר"י קורקוס ז"ל מתורצת כבר בדברינו שלמעלה, ולפי דבריו ז"ל אם הוקשה לי' החילוק שבין חרס לאבן במשולשל מאי ניחא לי' בפותח טפח וצ"ע. עוד יש גירסא אחרת בתוספתא שעל פיה נשתנו ג"כ הדברים בנוגע לדין הצלת כלי אבן בחטאת, והיא גירסת הגר"א ז"ל דגרס בתוספתא בד"א בשל חרס אבל בשל עץ בין שיש בארובה פ"ט בין שאין בארובה פ"ט בין משולשל ובין שאינו משולשל טמא, ולפי"ז לא איירי התוספתא כלל מכלי אבן ולא ידענו אם הוא שוה לכלי חרם או לא, אך מדלא תני עוד חלוקה שלישית מדין כלי אבן נראה קצת דשוה הוא לכלי חרס כדעת הר"י קורקוס במקצת, דהיינו דבמשולשל אינו מציל, אלא דלהר"י קורקוס ז"ל באינו משולשל כלי אבן מציל אפילו כשיש בארובה פ"ט ולגירסת הגר"א ז"ל י"ל דגם בזה שוה הוא לכלי חרם [ובהגהות הגר"א לר"ש שם סרסו המדפיסים גירסתו שהגיהו רק שצ"ל בשל עץ במקום בשל אבן והגירסא טהור הניחו על מקומה והשמיטו מה שהגר"א ז"ל גורס טמא ויצאו הדברים מבולבלים שאין להם שום מובן, דלפי"ז צריך לאוקמי בכלי עץ הבאים במדה ואיך אפשר שיהא תלוי בארובה ובמאי עדיפא משל אבן ולמה הגיה. אמנם גירסת הגר"א ז"ל היא בשל עץ טמא כמ"ש]

איברא דמסתימת לשון המשנה דאין החטאת נצולת בצמיד פתיל ולא חילקו בין כ"ח לכלי אבן משמע כהגר"א ז"ל דגם כלי אבן אינו מציל בצמ"פ דאל"ה הו"ל לפרושי, אבל לגירסת הר"ש בתוספתא דארובה בע"כ אנו מוכרחין לחלק בזה דהרי משולשל היינו נמי צמיד פתיל באהל המת ומ"מ כלי אבן מציל. ואין להקשות על הר"ש מדאמרינן בחגיגה (דף כ"ה ע"א) שביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימית השנה ופרכינן ביהודה אין ובגליל לא מ"ט אר"ל מפני שרצועה של כותים מפסקת ביניהן כו' ולייתוה בכלי חרס המוקף צמ"פ אר"א שונין אין הקדש ניצול בצמ"פ, ואם נימא דכלי אבן המצ"פ מציל א"כ אכתי קשה לייתוה בכלי אבן, ז"א דהרי התם ארץ העמים נעשית בסיס לקדש שהרי עומד עליו ובכה"ג גם כלי אבן אינו מציל כמש"ל, ואפילו כשהאדם נושאן באויר נמי חשיבא ארץ העמים בסים לקדש כיון דהאדם הנושאן עומד עליה כדתנן בפרה ופ"י מ"ד בהי' עומד ע"ג תנור ופשט ידו חוץ לתנור וכדברי חכמים ולא עוד אלא דהא עדיפא וי"ל דגם ר"ע מודה אפילו משום מקום טמא ומכש"כ דטמא לר"ע מדרבנן מיהא כמבואר שם במשנה ה' בהעבירו ע"ג אויר התנור דר"ע מטמא ומבואר בזבחים (דף צ"ג ע"א) דהוא משום גזירה שמא יניחנה. ומכאן מוכח דגם הר"ש ס"ל כהרמב"ם בפיה"מ דבקלל שע"ג שרץ אין נ"מ בין כ"ח לאבן

יא) אחרי כתבי כ"ז ראיתי בתוס' שאנץ לעדיות (פ"ז מ"ה) הנדפס בש"ס ד' ווילנא שכ' וז"ל קלל של חטאת כו' דדרשינן והניח במקום טהור מכאן א"ר אליעזר [הקפר] ברבי קלל של חטאת שהוא מוקף צמיד פתיל ונתנו באהל המת טמא כו' וכן כשנתנו ע"ג שרץ אין זה מקום טהור, והא דאיתא בזבחים פרק דם חטאת א"ר אלעזר מי חטאת שנטמאו מטהרין איכא למימר קאתיא אפילו כחכמים דודאי הכא משום דאין מקומן טהור אבל התם מקומו טהור עכ"ל. והנה דבריו ז"ל בתירוצו סתומין קצת, ונראה דכוונתו היא כמו שכתבנו בקושייתנו על התוס' ב"ק, דמקום טמא לאו ענין טומאה הוא אלא פסול בעלמא באפר הפרה כמו פסול דהיסח הדעת, ולכן גם לר' אלעזר דס"ל דמי חטאת שנטמאו מטהרין מ"מ הכא מודה דפסול להזאה דלאו משום לתא דטומאה הוא אלא משום פסול בעלמא ונראה דזוהי גם שיטת הריצב"א בתוס' יומא (דף מ"ח:) שהזכרנו שכ' דאפר פרה אינו מקבל טומאה מה"ת, וקשה מדרשא דספרי הנ"ל דוהניח במקום טהור מכאן אר"א כו', וע"ז אין לומר כמש"ל על מתני' דקלל דבמי חטאת מיירי דהוה משקה ומקבל טומאה דהא קרא כי כתיב באפר הוא דכתיב, ודוחק לומר דס"ל להריצב"א דהוי רק אסמכתא בעלמא, ויעוי' בס' קרית ספר להמבי"ט ז"ל (פי"ד מפרה אדומה) שתפס בפשיטות דדרשא גמורה היא, ולפמ"ש א"ש דענין מקומו טהור לאו משום טומאה היא אלא פסול בעלמא ולהכי האי אפר אע"פ שאינו מקבל טומאה מ"מ מיפסל ממקום טמא. וצ"ל דמאי דתני בספרי טמא להריצב"א לאו דוקא הוא אלא טמא לענין חטאת דהיינו פסול בעלמא, או דכיון דמדרבנן מיהא מקבל טומאה להכי קרי לי' טמא

יב) אמנם בתוס' שאנץ הי' אפשר לכאורה לומר דלעולם ענין מקום טמא לאו פסול בעלמא הוא אלא ענין טומאה שנטמא האפר עי"ז, וכוונתו בתירוצו היא דאף דבכל הטומאות ס"ל לר"א דחי חטאת שנטמאו מטהרין מ"מ בטומאה שע"י מקום טמא מידה שאינן מטהרין, וטעמא הוא משום דהאי טומאה כתיבא בפרה בקרא להדיא וחוקה כתיב בה לעכב ולכן בע"כ מיפסלא בהכי משא"כ בשחר טומאות. וה"נ כתבו התוס' חגיגה (דף כ"ג ע"א ד"ה מת) שהק' נמי קושיא זו ותירצו דהיינו דוקא בשאר טומאות אבל בטומאת מת נפסלו, והוא צריך ביאור דמאי נ"מ בין טומאת מת לשאר טומאות וכבר עמד ע"ז הטו"א שם, ונראה דאי כוונתם לחלק בין טומאת מת שע"י נגיעה לשאר טומאות אלא דר"ל טומאת מת כי הא דאיירינן בה במעשה שהי' דהיינו באהל המת דמקומו טמא וה"נ בשאר טומאות אם מונחין תחתיו באופן דמקומו טמא, והיינו משום דבמקומו טמא כתיב בקרא בהדיא וכמ"ש. או די"ל דלעולם אפי' אי הוי פסול מ"מ ענין הפסול הוא משום הטומאה שבו אבל אי לא הי' באפר ענין קבלת טומאה לא הי' שייך למיפסלי'. אבל אין לומר כן. דהנה כבר עמדנו למעלה (אות ז') מנלן דאין צמיד פתיל מציל באהל המת דילמא מיירי קרא רק כשהאפר מוטל באהל המת באופן שמקבל טומאה אבל כשצמיד פתיל מצילו שאינו מקבל טומאה בכ"מ אימא גם הכא לא איכפת לן, וכתבנו דאי לאו בצמיד פתיל לא איצטריך הכא קרא דבעלמא נמי מקבל טומאה ומיפסל ובע"כ דמיירי בצמיד פתיל דבעלמא לא מיטמא והכא חידוש הוא באפר חטאת. וכ"ז הוא רק לדידן דאפר חטאת שנטמא אינו מטהר, אבל לר"א דס"ל דגם מי חטאת שנטמאו מטהרין ליכא למימר הכי דשפיר איצטריך קרא לגלויי גם באופן דמקבל טומאה שיפסול דאי לא הוה גלי קרא הו"א שדינו כשאר הטומאות דאע"ג שנטמאו מטהרין, וא"כ אכתי מנלן דאינו ניצול בצמיד פתיל. דבשלמא להר"ש והראב"ד דס"ל דלר' אלעזר גם