דבר אברהם - ב כח

איסור דם מן החי שבתחלת שחיטה, דכשמקבל כל דמו של פר בטל מקצת הדם היוצא בתחלת שחיטה בדמו של כל הפר היוצא אח"כ ע"י הורידין, ואין לנו הוכחה שהותר דם מן החי למזבח כשהוא בעינו. ולפ"ז קמה הערתנו דאם נתקבל רק דם היוצא בתחלת שחיטה או גם מקצת לאחר שחיטה באופן שאינו בטל ברוב יהא פסול לזריקה ודבר חדש הוא שלא שמענוהו. אבל עיקר הדיחוי של אחי הגאון נ"י מטעם ביטול ברוב לא נראה לי, חדא דמי פסיקא דדם היוצא אחר שחיטה רבה תמיד על הדם שבתחלת שחיטה, ועוד דאי אמרת דדם שבתחילת שחיטה כשהוא בעינו אינו ראוי לזריקה למה לי' לקבלו בכלי בכדי שיתערב ויתבטל, ותו יש להסתפק כיון דבעינן קבלה בכלי דוקא אי אמרת דדם שבתחילת שחיטה אינו ראוי לזריקה ואינו מתקדש אפשר שיחצוץ בפני הדם היוצא לאחר שחיטה, אע"כ דגם בעינו חזי לזריקה ומוכח דהתירה תורה למזבח גם איסור דם מן החי ומצותו בכך כמו שכתב בתחלה, ויש להאריך בזה ואכ"מ

ח) עוד הביא כת"ר להחת"ס בחי' לסוגיות הש"ס שהקשה לרבא דס"ל בהיא חולין ובנה עולה שחט עולה ואח"כ שחט חולין פטור לר"ש דאכילת מזבח לאו שמה אכילה, א"כ האיך חייב שוחט תמיד על החמץ דמשמע בפסחים (דף ס"ג.) דגם ר"ש מודה בזה והרי הויא שחיטה שאינה ראויה דתמיד עולה הוי. ויישב לה כת"ר ע"פ סברתו הנזכרת דכיון דרחמנא קרי לשחיטת התמיד שחיטה אע"ג שאינה ראויה ממילא מיחייב עלה גם משום שוחט על החמץ. ועוד תירץ דשאני התם כיון דחייב גם הזורק והמקטיר על החמץ אלמא דבזה חייב אף על אכילת מזבח וה"ה על שחיטתו אם ראויה לאכילת מזבח ושאני באו"ב שאין החיוב אלא על שחיטתו ופשוט, עכ"ד

והנה תירוצו הראשון על יסוד סברתו הנ"ל נסתר כבר ממש"כ לעיל דעיקר סברתו אינה נכונה גם בשחוטי חוץ ומכש"כ הכא דמה דקרי לה רחמנא לשחיטת תמיד שחיטה אינו לחייב עלי' אלא להכשיר. וגם תירוצו השני אינו מובן לי כלל, דאטו ממאי דחייב הזורק והמקטיר על החמץ איכא לאוכוחי דחייבה תורה בזה גם על אכילת מזבח, הרי בזריקה והקטרה בפשיטות חייב משום דהן עבודות על החמץ ואין נ"מ כלל אם הן לאכילת אדם או לאכילת מזבח, דדיקא בשחיטה דס"ל לר"ש דבעינן שתהא שחיטה ראויה ואל"ה אין שמה שחיטה באנו לידי חקירה זו אם אכילת מזבח מקרי אכילה בכדי למשווי לה לשחיטה ראויה שתהא שם שחיטה עלה, אבל בזריקה והקטרה מאי שייטא היא לדון בהו אם אכילת מזבח מקרי אכילה אטו גם בזה קאמר ר"ש דזריקה והקטרה שאינן ראויות לאכילה לאו שמן זריקה והקטרה, וא"כ ממאי דחייב רחמנא הזורק והמקטיר לא מוכח מידי דחייב על אכילת מזבח גם בשחיטה דהא כדאיתא והא כדאיתא, דבזריקה והקטרה דשמן עליהן שפיר חייב משא"כ שחיטה שאין שמה עלה אלא בראויה לאכילה א"כ למ"ד אכילת מזבח לאו שמה אכילה ליפטר דאין שם שחיטה על זה. ובר מן דין הרי שוברו בצדו משחוטי חוץ, שהרי כתבו התוס' בחולין (דף פ') ובש"ד דלר"ש חייב בשחוטי חוץ אף דהוי שחיטה שא"ר משום דבהכי חייבי' רחמנא ואמאי איצטריכו לזה הרי גם בשחוטי חוץ חייב גם הזורק והמקטיר, אע"כ דזה אינו וכמ"ש. ואף דיש מקום לדחות זאת אין הני רואה להאריך בו. וקצת הי' מקים לתקן דברי כת"ר על יסוד דבריו באופן אחר ולומר דשחיטה שאינה ראוי' לר"ש נפקא רק משם שחיטה לענין שוחט על החמץ ואידך מילי אבל מ"מ שם עבודה מיהא הוי עלה, דכיון דבגוף עניני הקרבן מקרי שחיטה לא פקע מינה שם עבודה שבקרבן, וא"כ כיון דחייב עובד שאר עבודות על החמץ כגון זריקה והקטרה ה"נ חייב גם על שמיטה כזו דשם עבודה מיהא איכא עלה, ומשו"ה חייב בשוחט תמיד על החמץ וכ"ז לא שייך באו"ב, וע"ז אין להקשות משחוטי חוץ. אבל גם זה לא יתכן דשחיטה לאו עבודה היא ויעוי' בריש זבחים, ואין להאריך בזה

אמנם נ"ל ליישב קושיית החת"ס בפשיטות, דהא דחייב שוחט תמיד על החמץ הרי ילפינן לה מקרא דזבחי זבח המיוחד לי ומאי ניהו תמיד כמבואר בפסחים שם (דף ס"ד.), וא"כ הרי גלי קרא בהדיא ע"ו דחייב ולא שייך למיפרך משחיטה שא"ר דבהכי חייבי' רחמנא כמ"ש התוס' בשחוטי חוץ ועוד, עד שאני תמה מכח זה על החת"ס, ואין הספר תח"י לעיין בו ובודאי לא נעלם דבר פשוט כזה מהגאון ז"ל ובטח עמד עליו

ובהיותי בהאי ענינא חזות קשה נראה לי בתוס' קידושין (דף נ"ז ע"ב ד"ה מה) דשי' הר"ם היא דשחוטי חוץ מותרין באכילה כמו שנראה מפשטות דבריהם, והוא פלא דבהדיא אמרינן בשמעתין ובכ"ד דשחוטי חוץ שחיטה שאינה ראויה היא. אח"ז מצאתי שכבר עמד ע"ז המקנה שם ותירוצו דחוק בעיני ולא עיינתי בזה עתה, וצע"ג

ט) הדרן לדידן לתמיהתו של כת"ר על רבנו גרשום חולין, דלחומר הנושא נראה לענ"ד לומר דהוכרח ר"ג לפרש דשחט את הפרה לשום חילין דאי שחטה לשום פרה הויא שחיטה ראויה לר' יעקב א"ר יוחנן דשחיטת עולה הויא שחיטה ראוי' משום דאכילת מזבח שמה אכילה וה"נ פרה אע"ג דמעשיה בחוץ מ"מ כיון דחטאת קריי' רחמנא דינה כאכילת מזבח, שכן נראה מוכח ממתני' דפרה (פ"ד מ"ג) שחיטה ע"מ לאכיל מבשרה ולשתות מדמה כשרה ר' אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת בפרה, ופי' הר"ש דשחטה ע"מ לאכול מבשרה ולשתות מדמה כשרה לת"ק כמו בשאר קרבנות דהוי מחשבת אכילה בדבר שאין דרכו לאכול דכשר אבל אם חישב בהזאות כגון שחט ע"מ להזות מדמה למחר לת"ק פסולה דחטאת קריי' רחמנא ולר"א כשרה לטעמי' דבשלא לשמה נמי מכשר, והוא תמוה דאין מחשבת פיגול אלא בחישב על אכילת אדם או אכילת מזבח ופרה שמעשיה בחוץ הרי אין כאן אכילת מזבח, אע"כ צ"ל דכיון דחטאת קריי' רחמנא דינה גם כאכילת מזבח ומשו"ה שייך בה מחשבת פיגול

ובמכתבו השני כתב כת"ר דאין ראי' מהר"ש, דפסול שמענו פיגול לא שמענו, וי"ל דפסולה כדס"ל לר"י בזבחים (דף ל"ו) בשוחט ע"מ להניח דמו למחר דפסיל ומבואר במנחות (דף י"ז) דר"א ס"ל בהא כר"י וה"נ במחשב להזות דמה למחר פסולה דלא גרע ממחשבת הינוח, עכ"ד. אבל אין זה נכון, חדא דזהו רק לר"י ור"א וחכמים פליגי עלייהו ואנן אליבא דת"ק דר"א קיימינן ואמאי נוקמינהו כיחידאי, ועוד דגם לר"י לא פסלה מחשבת הינוח מה"ת אלא על כל דמו ולא על מקצתו כמבואר התם במנחות והכא קאמר הר"ש להזות מדמה דמשמע מקצתו, [ומסתפקנא אם גם בפרה יפסיל ר"י במקצת דמה מדרבנן], ותו דלפ"ז לא הו"ל להר"ש למימר להזות מדמה למחר אלא להניח מדמה למחר, והעיקר דממקום שבאנו הוא מופרך דא"כ גם שחט ע"מ לאכול מבשרה ולשתות מדמה למחר תהא פסולה מה"ט דלא גרע ממחשבת הינוח ובזה גם ת"ק מודה דכשרה, אע"כ דס"ל לת"ק כחכמים דר"י דמחשבת הינוח לא פסלה או דמחלקי בין כל דמה למקצתו, וא"כ שוב יקשה דגם להזות מדמה למחר תהא כשרה דאין כאן אכילת מזבח וצ"ל כמ"ש. וכן בהזאות חטאות הפנימיות אם חישב עליהן חוץ לזמנן הוי פיגול אע"ג שאינן על המזבח

י) אמנם כל זה הוא לפי פירוש הר"ש דלאכול מבשרה ולשתות מדמה מיירי במחשבת חוץ לזמנו ומדמכשר ת"ק רק בזה דכשר גם בשאר קרבנות מכלל דחישב בהזאות פסולה, דאל"ה עדיפא הו"ל למימר דגם חישב בהזאות כשרה. אבל לכאורה נראה דמדברי הרמב"ם ז"ל יש סמך ורמז דמפרש לה למתני' בדרך אחרת דלא כהר"ש. והוא עפי"מ שכתב אלי ידי"נ הגאון הגדול מוהר"ר יצחק יעקב ראבינאוויץ נ"י אבד"ק פאניוויז דבר חדש ונפלא על מ"ש הרמב"ם בפירושו למשנתנו דמשו"ה שחטה ע"מ לאכול מבשרה ולשתות מדמה כשרה לפי שלא בא לריח ניחוח וכ"ה בהלכותיו (פ"ד מפרה אדומה ה"ג), וכבר תמה ע"ז המל"מ שם דמשמע דקרבנות שנאמר בהם ריח ניחוח נפסלים במחשבה זו והרי בפי"ד מפסה"מ ה"ח כתב גם בשאר קרבנות שאינם נפסלים בזה, ועיי' בתוי"ט. עוד הקשה הגאון הנ"ל דאמאי איצטריך למתני' לאשמעינן דשחטה ע"מ לאכול מבשרה דכשרה דבוודאי הכוונה הוא לאכול מבשרה למחר [דחוץ