דבר אברהם - ב כד

נזיר מצורע מותר. ואפילו אם לא נשבש הספרים ונגרוס נזיר שנצטרע נמי יש ליישב קצת, דהוצרך לו לומר כן בשביל תגלחת שני' דאית בה ס"ס לאיסורא שמא טמא הי' והיא תגלחת נזיר טהור דאסורה ואת"ל אינו טמא שמא מצורע הוא והוי שער נזיר מצורע ומשו"ה כתב דמ"מ אינו אסור אלא מספק משום דשער נזיר שנצטרע מותר, ר"ל דמצד ימי צרעתו אין בו קדושה ומותר, ואע"ג דס"ל לר"י דשער נזיר שנצטרע אסור הרי טעמי' הוא כמ"ש לאו משום קדושה דימי צרעתו אלא משום שהשער נאסר מכבר מימי טהרתו ושוב לא פקע בימי צרעתו א"כ אינו אסור אלא בתגלחת הראשונה של מצורע ששערו הוא מימי טהרתו אבל שער תגלחת השני' מותר גם לר"י ששער זה לא הי' בו מימי טהרתו

עכ"פ לדעת הרמב"ם אין הכרח דטמא אסור להעביר שערו בסם נשא ואדרבא נראה פשוט דדינו כמצורע דמותר, וא"כ בתגלחת טמא יכול נמי להעביר פאת ראשו בסם ולקיים גילוח בשתי שערות אח"כ

ה) אמנם עדיין דברי כת"ר קיימין לשי' התוס' דבסם נשא איכא גם לאו דתער לא יעבור שע"ז מוזהר גם הטמא, או דבמצורע איכא נמי עשה דקדוש יהי' כמו שהשיג הראב"ד (פ"ז הט"ו), [אף דלפמש"ל י"ל דטמא מת גרע]. אבל נראה דאפי"ת דנזיר טמא אסור להעביר בסם זהו רק בזמן טומאתו לפני הזאת ג' וז' שאינו ראוי עוד לתגלחת אבל אחר ז' שראוי לתגלחת מותר להעביר לכו"ע מקצת שערו תחלה בסם ולגמור בתער, דכיון דבההיא שעתא מצוה עליו לגלח אין חיוב גידול פרע כלל דאדרבא מצוה לגלח והם שני דברים סותרים וא"ז במובן, וכיון דהמצוה אין בה חיוב תער יותר מב' שערות דהא עיקר תער שבטמא מטהור גמרינן לי' ממילא מותר על השאר גם בתער אע"ג דלא מקיים בזה מצוה. דאלת"ה בנזיר עילם דמיקל שערו בתער כל י"ב חודש או ל' יום שתפסו האחרונים ז"ל דלשי' הרמב"ם היא תגלחת גמורה כדין הו"ל לחלוקי דאסור לו להעביר מקצת שער תחלה בסם אלא כולו בתער דוקא שלא ככל נזיר טהור דהא עדיין נזיר הוא ואסור בגילוח שלא כמצוותו, א"ו דבכל שעה שמותר כבר בגילוח אין חיוב גידול פרע ולא לאו דתער לא יעבור. וראי' לזה מדאיבעיא לי' לרמב"ח בדף ס"א בתגלחת נזיר טמא אי משום מצוה הוא או משים אעבורי שיער טומאה למאי נפקא מינה לעבורי בנשא אי אמרת משום אעבורי שיער טומאה אפילו סכיה נשא נמי, ומאי מיבעיא לי' אי תימא דסכיה נשא נמי סגי א"כ קשה להיפוך האיך מותר לנזיר טמא לגלח בתער לדעת הרמב"ם שע"י סם אינו עובר אלא בעשה ובתער עובר גם בלאו, ומכש"כ לפמ"ש דטמא אינו בעשה זו כלל, ואפילו להראב"ד דבמצורע איכא נמי עשה זו [ונאמר דה"ה טמא מת] ואפילו לשי' התוס' דבסם נשא עובר גם בלאו מ"מ תקשה לי' לר' יונתן דלית לי' איסורא כלום בשאר מעבירין אלא בתער דיהא אסור להעביר בתער כדפריך הש"ס גבי מצורע בדף מ' אי לא בעי תער, והגמ' קאמר רק סכי' נשא נמי הא בתער נמי שרי, אע"כ דבשעה שיש בה חיוב העברת שער אין כאן לא עשה דגדל פרע ולא לאו. וכ"ת דא"כ מאי פריך הש"ס התם בדף מ' במצורע, ז"א דסברא זו לא שייכא אלא בהעברת שער דכתיב בקרא להדיא גבי נזיר כמו בנטמא שהוא מדיני הנזירות ולא מדחיי' משא"כ במצורע שהוא רק מתורת דחיי' כמובן. וכ"כ להדיא בפי' הרא"ש שם (דף ס"א) הביאו גם כתר"ה בשם השמ"ק דנזיר טמא מותר לגלח מקצת השער תחלה בנשא אפילו למסקנא דבעינן תער דוקא. וכ"ת דס"ל להרא"ש כהרמב"ם דבסם נשא אינו עובר אלא בעשה דקדוש יהי' כו' וטמא אינו קדוש כמש"ל אבל למ"ד דבסם עובר בלאו ה"נ דאסור, ז"א דבפירושו לדף מ' כתב הרא"ש נמי כהתוס' דסם נשא הוי כעין תער ולפ"ז יש בו גם לאו וא"כ למה הותר לנזיר טמא לעבור בלאו דגילוח שלא כמצוותו, אע"כ כמ"ש דבשעת חיוב גילוח שאני

אולם בעיקר היסוד שתפס כת"ר לדבר פשוט שהתוס' פליגי על הרמב"ם וס"ל דבסם נשא עובר גם בלאו דתער לא יעבור מדכתבו התוס' (דף מ' ע"א ד"ה סך נשא) דסם הוי כעין תער וממילא ככל המעבירין דעובר עליהן גם בלאו, לענ"ד אין זה מוכיח כלום. דזו היא הצעת הסוגיא, ג' מגלחין ותלגחתן מצוה כו' וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו ב"ש לא עשו ולא כלום, אמר מר ג' מגלחין ותגלחתן מצוה פשיטא [דתגלחתן מצוה דהא קראי כתיבי, תוס'] מ"ד משום עבורי שער הוא ואפי' סך נשא קמ"ל. וכתבו התוס' וז"ל ותימא דהא מסיפא שמעינן לה בהדיא בהא קתני סיפא וכולן שגילחו שלא בתער לא עשו ולא כלום וצ"ל דאי מההיא הו"א מאי שלא בתער שלא כמין תער ואפילו סך נשא נמי עכ"ל. והנה צריך להבין מאי דקאמר הש"ס דמלשון ג' מגלחין לא הוה ממעטינן סך נשא ומדקתני תגלחתן מצוה ממעטינן סך נשא מאי משמע מזה יותר. וביאירו הוא דבענין העברת שער הנזיר ע"י תער איכא תרי מילי, א) שהתער מעביר את השער מעיקרו לגמרי ואינו משייר כלום ב) שהוא נקרא גילוח, דשם גילוח נופל רק אם מעביר את השער ע"י כלי הגילוח, וסם נשא דמי בחדא לתער שהוא מעביר השער מעיקרו ואינו משייר כלום כעין תער אבל אינו נקרא גילוח דלא נעשה ע"י כלי הגילוח אלא העברה בעלמא מקרי, וקאמר הש"ס דאי תנא ג' מגלחין הו"א דאין מצוה בשם גילוח דוקא ועיקר הקפידא הוא רק שיעביר את השער לגמרי אפילו שלא בדרך גילוח וא"כ אפילו סך נשא נמי שהוא מעביר את השער ולא מקרי גילוח, קמ"ל דתגלחתן מצוה דהיינו שמלבד העברת השער עיקר המצוה היא גם שתהא ההעברה בדרך גילוח דוקא ולא ע"י העברה בסם שאינה גילוח. וע"ז מקשו התוס' דשמעינן לה מסיפא דקתני דבעינן תער דוקא ובתער הוי גילוח ונתמעט סם נשא שאינו גילוח, ותירצו דאי מסיפא הו"א מאי שלא בתער שלא כעין תער, ר"ל דהו"א דמאי דקתני בסיפא תער אינו משום קפידת הגילוח דוקא כי היכי דליהוי עלה שם גילוח, דבחמת בלא שם גילוח נמי סגי בהעברת השער ע"י מה שיהי', אלא דקתני תער לגלויי דבעינן שתהא העברת שער כזו שהיא כעין העברת התער שמעביר השער לגמרי ואינו משייר כלום, וא"כ בסך נשא נמי יצא שהרי הוא מעביר את השער מעיקרו ואינו משייר כלום כעין העברת התער, להכי קתני ברישא תגלחתן מצוה למישמע מינה דבעינן שם גילוח דוקא וסם נשא שאין עליו שם גילוח לא. ונמצא דמ"ש התוס' סם נשא הוי כעין תער היינו דהוי העברת ש שער כעין העברת התער אבל לא דהוי גילוח כעין תער, וא"כ לא מוכח מזה מידי דבסם נשא עובר בלאו דתער לא יעבור שהרי לא דמי לתער בפרט הגילוח, ופשוט הוא. ולפ"ז שוב לא מוכח מהרא"ש דדף ס"א דנזיר טמא בתגלחתו מותר להעביר מקצת שערו תחלה ע"י סם אפילו למאן דס"ל בעלמא דבסם עובר בלאו או בעשה, די"ל דהרא"ש ס"ל נמי כהרמב"ם דבסם ליכא אלא עשה גרידתא דלפמ"ש לא מוכח מדבריו שבדף מ' ההיפוך וס"ל נמי בהא כוותי' דבימי חלוטו שאינן עולין לו למנין אינו קדוש ומשו"ה בטמא ליכא איסורא כלל בסם, משא"כ להראב"ד דס"ל דמצורע מקרי קדוש אע"פ שאינן עולין לו למנין וה"נ בטמא אפ"ל דאסור דיעבור אעשה. אולם גם בזה כבר כתבנו דבשעת חיוב גילוח שאני וכמו שהסתייענו מהא דרמב"ם. ובזה סיימתי להשיב על כל דברי כתר"ה

ו) ובעיקר הקושיא של אביו הגאון ז"ל ממאי דאפשר בהעברה ע"י סם ולמה דחי ללאו דהקפה נ"ל לומר פשוט, דבהחובל (דף פ"ו.) מבואר דמעביר שער בנשא תו לא הדר והוי מום באדם שחייבין על הזיקו, ומשו"ה לא חשיב אפשר לקיים את שניהם דאין סברא שהזקיקתו תורה להשחית את עצמו ולעשות בו מום דלא הדר ודרכי' דרכי טעם. ולפ"ז נסתרה ראייתנו דלעיל מאיבעיא דרמב"ח דבשעת חיוב גילוח ליכא לאיסור העברה. אולם לפ"מ שכתב הרא"ש שם דתרי גווני נשא איכא ובחד מינייהו הדר רבי שער שוב שייך לומר כנ"ל

ובזה הנני ידידו הדוש"ת מוקירו ומכבדו כיקרת ערכו: