דבר אברהם - ב כב

בי' לנודר. ומצאתי שעמד בזה המל"מ בפ"ג מנזירות ורצה לומר דר"י ס"ל דתגלחת מעכבת כר"א ואם אינו מגלח אסור בכל הדברים לעולם, וא"כ ישנו גם באיסור גילוח שלא כמצותו [לפי דרך כת"ר]

ב) ועתה אפנה אל עיקר חידושו של כת"ר דנזיר טמא בתגלחתו אסור להעביר תחלה פאת ראשו ע"י סם ועבר בזה על לאו דתער לא יעבור ולהרמב"ם אעשה דגדל פרע, וכתב דלא מיבעי' לדעת התוס' נזיר (דף מ' ע"א ד"ה נשא) דבסם עובר גם בלאו דתער לא יעבור דודאי אסור, ואפילו לדעת הרמב"ם (פ"ה מנזירות הי"ב) דבסם אינו עובר אלא בעשה דגדל פרע מ"מ נמי אסור לשי' התוס' דבמצורע נזיר איכא עשה ול"ת בגילוחו ומבואר דנזיר מצורע נקרא קדוש ואיכא עשה דגדל פרע, אלא אפילו לשי' הרמב"ם (פ"ז מנזירות הט"ו) דבנזיר מצורע ליכא עשה דקדש יהי' גדל פרע מפני שכבר נטמא בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו וא"כ בסך נשא דאינו עובר לשיטתו אלא בעשה לא עבר כלל כה"ג, מ"מ שאני טמא ממצורע דמצורע אינו קדוש אבל טמא מקרי קדוש ויש עליו עשה דגדל פרע אע"ג דימי טומאה אין עולין לו. והביא לזה ראי' ברורה ממ"ש הרמב"ם (פ"י מנזירות ה"ב) דשער נזיר מצורע מותר בהנאה, וע"כ מטעם זה דכל עיקרו של איסור שבשער נזיר הוא מקרא דקדוש יהי' כמבואר בקידושין (דף נ"ז ע"ב) וכיון דלשיטתו לא הוי קדוש אין בו איסור הנאה, ובטמא הרי קיי"ל דשערו אסור בהנאה ומוכרח דאיקרי קדוש וממילא איתי' בעשה דגדל פרע ועובר גם בסם. עוד מסתייע דלאו כללא הוא דכל ימים שאינם עולין לו אינן בעשה דקדוש יהי', שהרי בגידול שערו כ' הרמב"ם (פ"ו ה"ב) דשוהה ל' יום עד שירבה שער וכל אותן הל' יום כל דקדוקי נזירות עליי אלא שאין עולין מן המנין, ומדכתב כל דקדוקי נזירות מוכח דעובר גם בעשה ואסור בהעברה ע"י סם ככל נזיר אע"פ שאין עולין לו, ובספרי נשא מבואר נמי דגלחוהו לסטים שערו אסור בהנאה, עכת"ד מעכת"ה

אבל לענ"ד מילתא דפשיטא היא דנזיר בימי טומאתו ליתי' בעשה דקדש יהי' גדל פרע, שהרי שפתי הרמב"ם ברור מללו במצורע שימי חלוטו אינם עולין לו מן המנין אינו קדוש בהם וק"ו לטמא שלא זו בלבד שאין עולין לו אלא שסותר גם את הקודמין, דטומאת צרעת קילא וכדאמרינן בנזיר (דף י"ד ע"ב) נטמא בימי צרעתו ר"י אמר סותר וכתב המפרש דהא אכתי קאי בנזירות הואיל דכי נתרפא משלים ומבואר יותר בחי' המאירי דכיון דאינו סותר קדושת נזירות עליו, וא"כ ק"ו לטמא מת שסותר דבציר מיני' קדושת נזירות ממצורע. ואם יאמר כת"ר שאינו תלוי כלל במה שעולין לו הימים במנין נזירות או לא וטמא מת וגידול שער אע"פ שאין עולין איתנייהו בעשה דקדוש יהי' כו' ובצרעת ע"כ טעמא אחרינא איכא במה דאינו קדוש, א"כ האיך יאמר הרמב"ם מפורש דמצורע אינו בעשה לפי שימי חלוטו אין עולין לו ועיקר הטעם חסר מן הספר, דבר זה לא ניתן ליאמר לדעתי. ואין לדחוק ולומר דאדרבא היא הנותנת, דמצורע שאינו סותר את הקודמין ואפ"ה אין עולין ש"מ דבשעת טומאת צרעת מצד עצמה אין בו קדושת נזירות לענין עשה דקדוש יהי', אבל בטמא מת י"ל דהטומאה מצד עצמה אינה שוללת ממנו קדושת הנזירות ומקרי קדוש והיו ימי טומאתו עולין לו גם מן המנין אלא שאין מקום ונ"מ לעלייתן זו דכיון שישנו בדין סתירה הרי הוא כאלו עלו ונסתרו, ולפ"ז נצטרך לדחוקי נפשין דלאו דוקא רגע ההתטמאות במת היא הסותרת אלא דכל ימי טומאתו סותרין ושניא היא משאר טומאות שאין הנזיר מגלח עליהן משום שטומאתו זו נובעת מעצמו של מת, או דגם ימים אלו נקראו ימי נזירות והם נזירות דטומאה דגלי בהו קרא, דז"א דמלבד שסגנון הדברים בעצמם אינו נכון בעיני הרי חזינן דגם במקום שאין הטומאה סותרת ולא איירי בהו קרא דנזירות טומאה כגון נטמא בשני ימים הראשונים לנזירות וטומאות שאין הנזיר מגלח עליהן שאינן סותרין נמי אינן עולין לו למניינו, הרי דהטומאה מצד עצמה מונעת מלעלות למנין הנזירות

וכן גם בגידול שער כיון שאינן עולין לו מן המנין אינו בעשה דקדוש יהי' ומ"ש כת"ר לדקדק מלשון הרמב"ם בגידול שער שכתב, וכל דקדוקי נזירות עליו ומוכח דאסור גם בהעברה ע"י סם אינו דקדוק, דה"נ כתב (בפ"ד הי"ב) בנזיר ששלמו ימי נזירותו ולא הביא קרבנותיו דכל דקדוקי נזירות עליו אע"ג דודאי חלוק הוא לענין דין סתירה דאחר מלאת אינו סותר, אלא ודאי דמהאי לישנא ליכא למישמע ולא מידי. ומלבד זה י"ל דגידול שער שאני דאפי' לשי' הרמב"ם דגם בנזירות מרובה סותר ל' יום מ"מ רק משום גידול שער הוא ולא משום חסרון שבקדושתו

ג) ומה שתלה כת"ר עשה דגדל פרע במה ששערו אסור בהנאה שהוא ג"כ מדרשא דקדש יהי' שהבין כת"ר דכל ששער תגלחתו אסור מקרא דקדש יהי' מוכח דאיתי' בההיא שעתא באיסור עשה זו שלא לגלח שלא כדרך מצוותו, ולכן כתב בטעם הרמב"ם דמשו"ה שער נזיר מצורע מותר בהנאה משום דאינו קדוש, ובגידול שער שאינו עולה למנין שתפס כת"ר דאיתי' בעשה כתב נמי דבספרי נשא מבואר שבגלחוהו לסטים נמי שערו אסור, לענ"ד אינו נכון ואיסור הנאת שער אינו מוכיח כלום להיותו בההיא שעתא בעשה, שהרי שער נזיר טהור בתגלחתו בודאי אסור בהנאה והוא מגלח אחר הבאת קרבנותיו דכבר פקעה מיני' קדושת נזירות ומותר בגלוח ובלבד שישאיר שתי שערות למצות גילוח ואפ"ה שערו אסור. וטעמא דמילתא הוא משום שהשער עצמו כבר נקדש ונאסר מימי נזירותו ולכן גם עכשיו אע"פ שהוא עצמו אינו קדוש עוד מ"מ שערו באיסורו קאי ועכשיו לא יפקע אחר הבאת קרבנותיו, דתרי קראי קדוש כתיבי בנזיר א' לקדושת גופו וא' לקדושת שערו ואמרינן להדיא בספרי נשא קדש יהי' זו קדושת שער אתה אומר זו קדושת שער או אינו אלא קדושת הגוף כשהוא אומר קדוש הוא לד' הרי קדושת הגוף כו', וה"נ בנזיר טמא אע"פ שעכשיו אינו קדוש מ"מ שערו נאסר מימי טהרתו ואסור בהנאה. ולפ"ז נראה דנזיר טמא שגלחוהו לסטים שער שהי' בו מימי טהרתו ושוב גדל שערו בימי טומאתו אינו אסור אלא שער הראשון שנתגלח ע"י הלסטים אבל שער השני שגדל בו מותר שזה לא הי' עליו קדושה מעולם, וה"ה בגידול שער אם שוב נתגלח פעם שני ע"י לסטים אינו אסור, אם לא דנימא בגידול שער כמש"ל סוף אות ב'. ומזה יראה כת"ר דמה שהביא ראי' מספרי דגלחוהו לסטים שערו אסור ומסתמא בימי גידול שער איתי' בעשה דגדל פרע אע"פ שאינן עולין לו מן המנין, אינו שייך כלל לענין זה, דהתם מיירי בגלחוהו השער שהי' בו מימי נזירותו ונקדש ואנן הרי בהא קיימינן בשער שצמח בו בימי גידול ונתגלח ע"י לסטים עוד הפעם בימים שאין עולין למנין. ונ"מ עוד מדברינו לאשה שנדרה בנזירות ושמע בעלה והפר לה דבעל מיגז גייז מכאן ולהבא דשערה שגדל בימי נזירותה עד הפרה אסור אע"פ שבשעה שהיא מגלחתו אינה נזירה, [וכן לענין שער נזיר שמת]. אמנם שער הזה יהי מן הנקברין ולא מן הנשרפין וכן כל שער נזיר טהור שנתגלח שלא במצוה לא כתיב בי' ונתן על האש, עיי' נזיר (דף מ"ה ע"ב) ובתוס' שם. וכת"ר מרכיב להו להני תרי מילי דקדוש יהי' בהדי הדדי ובאמת אינם שייכים זל"ז, דהרמב"ם שכתב דבמצורע אינו קדוש היינו שאין בו קדושת הגוף מצד ימים ההם אבל לקדושת שערו שהי' לו מקודם אין זה נוגע

וכן נראה מירושלמי נזיר ספ"ח דגרסינן התם שערו מהו איתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל ר"י אמר שערו אסור ורשב"ל אמר שערו מותר, ר"ז בעי במצורע שנזר פליגין או בנזיר שנצטרע פליגין, אין תימר במצורע שנזר פליגין הא בנזיר שנצטרע ד"ה אסיר אין תימר בנזיר שנצטרע פליגין הא במצורע שנזר ד"ה מותר, ר' ירמי' פשיטא לי' במצורע שנזר פליגין הא בנזיר שנצטרע ד"ה אסור. והוא צריך ביאור דמאי נ"מ בין מצורע שנזר ובין נזיר שנצטרע לענין איסור שערו הרי אידי ואידי חיילא עלי' נזירות לכו"ע כמו נזר בביה"ק דמסקינן בבבלי (דף י"ז) דגם לר"ל חיילא מיד אלא דעל טומאה לא לקי. וע"פ דברינו הנ"ל נ"מ טובא בינייהו לענין שערו, דמצורע שנזר לא הוקדש שערו מקודם וכל