דבר אברהם - ב ר

השמטות לקונטרס מסגרת זהב

במש"כ להעיר בהא דמילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט דהא במילה של"ב לא שייך כ"כ הטעם דיכול לעשותה למחר משום דמילה בכל שעה עובר עליו כמבואר ברמב"ם, גם אנכי העירותי בזה מכבר וישבתי בזה דברי רש"י ז"ל בשבת דקל"ג ע"א שלא כתב שם הטעם בהא דאין שורפין קדשים ביו"ט וכן במילה שלא בזמנה דאינה דוחה יו"ט משום דיכול לעשותה למחר כמש"כ בשבת דכ"ד ע"ב, והוא משום דהסוגי' דדקל"ג דיליף מילה שלא בזמנה דאינה דוחה יו"ט מהא דאין שורפין קדשים ביו"ט ע"כ סברה דלא מהאי טעמא הוא דלא אמרי' בשריפת קדשים עשה דוחה ל"ת דא"כ איך יליף מיני' למילה של"ב, דלא שייך בי' כ"כ טעם זה כמו בשריפת קדשים, ולכן כ' רש"י ז"ל כאן טעם אחר בזה, ובדכ"ד דיליף שריפת קדשים ממילה שלא בזמנה שפיר כ' הטעם [היותר פשוט] משום דיכול לעשותה למחר וילפי' שריפת קדשים במכש"כ ממילה שלא בזמנה. אולם הטעם שכ' רש"י ז"ל בדקל"ג משום מידי דחול כו' צריך ביאור, דמ"מ אמאי לא אמרי' בי' עשה דוחה ל"ת ואף דגזה"כ הוא הרי תשאר קו' התוס' ביבמות ד"ה ע"ב והתו"י בשבת דכ"ה ע"א דניגמר מיני' בעלמא דלא דחי עשה לל"ת, כיון דליכא טעם וסברא שלא ידחה כאן יותר מבעלמא, ואמרתי דעיקר כוונת רש"י ז"ל הוא דלא אמרי' עשה דוחה ל"ת רק במצו' שזמנה היא כעת בעת שצריך לדחות הל"ת, וכמו בכנאים בציצית, משא"כ במילה של"ב דזמנה הי' מקודם ועתה היא שלא בזמנה ילפי' מכאן דלא דחי, וכמש"כ רש"י ז"ל מפורש דבשבת זו [ועיי"ש בב"ח דצ"ל דביו"ט זו] לא הי' זמנה, וזהו כוונתו ג"כ במש"כ ופסח קרבן י"ד בניסן הוא שהוא חול. [ובזה ישבתי הא דאיתא בסוכה דכ"ז ע"א על הא דתנן שם ועוד אמר ר"א מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון ישלים לילי יו"ט האחרון של חג, והא אר"א ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה, ופירש"י וז"ל וכיון דביום אחרון לא בסוכה יתיב ואם יש בה לשם מצו' עובר על בל תוסיף מאי השלמה דסוכה איכא הכא, ומשמע לכאורה מדברי רש"י ז"ל דאי לאו דעובר על בל תוסיף הוי א"ש דישלים האכילה בסוכה דאע"ג דאחר ימי סוכות אין מעלה בסוכה מ"מ כיין דהוא משים התשלומין דאכילה בסוכה שהחסיר בחג הסוכות הוי שפיר תשלומין, ורק דא"א לישב אז בסוכה משום בל תוסיף, וא"כ יקשה לכאורה דלמאי דס"ל השתא דלר"א הוי המצוה דתשלומין באכילה בסוכה דוקא א"כ נימא דמצו' דתשלומין ידחה ל"ת דבל תוסיף וכמו שהקשו התוס' בעירובין ד"ק ע"א גבי מתן ד' שנתערב במתן אחת דא"ל ר"י לר"א דאמר ינתנו במתן ד' הרי הוא עובר בבל תוסיף, דליתי עשה ולידחי לאו דבל תוסיף, ולפ"מ שתי' התוס' שם משים דע"י פשיעה הוא בא א"ש גם בזה, אך ע' בטו"א בר"ה דכ"ח שהקשה על חי' התוס' דעירובין הנ"ל מסוגי' דזבחים דצ"ז ותי' לקושי' התוס', עפ"י המבואר בזבחים שם דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש, וע' בשו"ת מהר"ם אלשק' שורש קל"ט שהביא גירסא בתוס' דעירובין שם שתי' עוד תי' משים דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש, ולפי תי' זה משמע דגם בבא ע"י פשיעה אמרי' עשה דוחה ל"ת, וא"כ הדק"ל, ולפי הנ"ל דהיכא דזמנה של העשה הי' מקודם ועתה היא שלא בזמנה ל"א דידחה ל"ת א"ש, [ואע"ג דלרב אשי דאמר בטעמא דמילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט משום דיו"ט הוי עשה ול"ת מוכח דאם הי' ל"ת גרידא הי' דוחה אף דהמ"ע היא שלא בזמנה, נאמר דהסוגי' דסוכה הנ"ל סברה כחזקי' ואביי בשבת שם דילפי מילה של"ב אינה דוחה יו"ט משריפת קדשים או מולא עולת חול ביו"ט דלדידהו עשה דשלא בזמנה אינה דוחה ל"ת כנ"ל] אך י"ל דהסוגי' דסוכה הנ"ל א"ש גם בל"ז, דדברי רש"י ז"ל הנ"ל שהוצרך להא דעובר על בל תוסיף צ"ע, דלכאורה מסתבר דבל"ז ג"כ לא שייך לומר דישלים ביו"ט האחרון האכילה בסוכה כיון דאו לא הוי עכ"פ מכלה בהסוכה לא יתכן לכאורה שיהי' ע"י הישיבה אז בסוכה תשלומין לאכילה בסוכה שהחסיר בחג הסוכות, ולזאת אולי י"ל דעיקר כוונת רש"י ז"ל דאו אין שייכות לישיבת סוכה עד כי גם עובר על בל תוסיף, ולא דהקושי' היא משום דיעבור על בל תוסיף. [וגם אם לא נאמר כן בכוונת רש"י ז"ל, י"ל דרש"י ז"ל יסבור כתי' הא' של התוס' בעירובין דבבא ע"י פשיעה ל"א עשה דוחה ל"ת, והתי' הב' של התוס' הנ"ל יסבור כנ"ל דבלאו בל תוסיף ג"כ לא שייך לומר דישלים ביו"ט האחרון האכילה בסוכה]. ואם נאמר כן יתיישב ג"כ מה דקשה לכאורה ע"ד רש"י ז"ל הנ"ל מהא דאיתא בחגיגה ד"ח ע"ב אמר עולא אמר ר"ל הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביו"ט ראשון חוזר ומקריב חמש ביו"ט שני ופירש"י וז"ל ולא אמרי' עובר הוא בבל תוסיף ורחמנא אמר וחגותם אותו חד יומא ותו לא דהנך נמי דחד יומא הוא ושני תשלומין דראשון, ולכאורה בההיא דסוכה נמי נימא דכיון דמשום תשלומין הוא לא יעבור בבל תוסיף, ולפי הנ"ל דאין כוונת רש"י ז"ל כלל על ישיבה זו בסוכה רק אדעלמא קאי א"ש, אך זה יש ליישב היטב בלא"ה ואכמ"ל בזה]. אך שצריך באור, דהא אנו דנין לענין המ"ע דשריפת נותר ומצו' זו לא הי' זמנה מקודם יו"ט דהא ביו"ט נעשה נותר, ומה בכך דהקרבן הוא של י"ד בניסן שהוא חול כיון דמ"ע זו דשריפת נותר לא הי' זמנה קודם יו"ט, [ואין לומר דכמו דאמרי' דמצו' שהי' זמנה לעשות מקודם ונדחית עד עתה לא אחרי' דידחה ל"ת משום דעיקר זמנה הי' מקודם, כמו"כ נאמר דבמ"ע דשריפת חתר לא אמרי' שידחה ל"ת משום דאם הי' נעשה כראוי ולא הי' בא לידי נותר לא הי' בזה כל עיקר מ"ע דשריפתו, אך זה אינו דאם. נאמר כן למה הוצרך רש"י ז"ל לכל מה שכתב דמידי דחול כו' ופסח קרבן של י"ד בניסן הוא שהוא חול, הא אפי' אם הי' קרבן של יו"ט לא ידחה מ"ע דשריפת נותר דידי' לל"ת דיו"ט מהאי טעמא], והנראה בבאורו עפמש"כ רש"י ז"ל בשבת דכ"ד ע"ב בד"ה עולת חול, כגון אברי תמיד של ערב יו"ט כו' אין מעלין אותן משחשכה וכ"ש קדשים פסולים לא שרפינן וכ"כ בפסחים דפ"ג ע"ב, וי"ל לע"ד דאין כוונתו רק בגדר לימוד בק"ו דא"כ אכתי יקשה דניגמר מיני' בעלמא דאין עשה דוחה ל"ת, (ולפי הנ"ל יקשה עוד דאיכא פירכא חזקה. להק"ו דבהקטרת איברים דמעיו"ט הרי הי' זמנו קודם יו"ט להכי לא דחי ל"ת משא"כ בשריפת קדשים שנפסלו ביו"ט], אלא דזהו עיקר טעמו של דבר דאין שורפין קדשים פסולין ביו"ט ול"א בי' דדחי ל"ת [ולא ניגמר מיני' בעלמא דלא דחי], משום דאין להעדיף המצו' שהיא בפסלותו של הקרבן לענין לעשותה ביו"ט ממצות הקטרת האברים של הקרבן בכשרותו, ואע"ג דבהקטרה דבכשרותו איכא טעמא דזמנו הי' קידם יו"ט מה שאינו בשריפת קדשים פסולין שנפסלו ביו"ט אפ"ה כיון דהקטרתו בכשרותו אינה ביו"ט יהי' מאיזה טעם שיהי' שוב הוי זה לטעם שלא ישרפום ג"כ בפסלותן בי"ט משום דאין להעדיף השריפה בפסלותו מההקטרה דבכשרותו לעשותה ביו"ט. ודבר זה נ' מוכח ומבואר מדברי רש"י ז"ל בפסחים דפ"ג שם בד"ה ולא עולת חול ביו"ט שכ' וז"ל אלמא אפי' הקטר עולה אינו דוחה יו"ט וכ"ש שריפת פסול שלה ופסח קרבן של חול הוא דזריקת דמו בארבעה עשר ואין יכול להקטירו בלילה, ומדהוצרך לכתוב דהפסח גופי' ג"כ קרבן של חול הוא ואין יכול להקטירו בלילה מוכח כנ"ל דזהו עצם טעמו של דבר להא דאינו דוחה שריפת נותר שלו ל"ת דיו"ט משום דאי אפשר להעדיף שריפתו בפסלותו על הקטרתו בכשרותו ומשו"ה צריך שיהי' בפסח גופי' הדין דאין יכול להקטירו בלילה, אבל אם הוא אך בתור לימוד בק"ו הא סגי ללומדו מהקטרה דעולה. ואע"ג דרש"י ז"ל כתב זה לאביי דיליף דאין שורפין קדשים ביו"ט מולא עולת חול ביו"ט והכא הא קיימינן לחזקי' דיליף מעד בוקר, י"ל דגם חזקי' ס"ל דעולת חול אינה קריבה ביו"ט דקיי"ל כר"ע לגני ר' ישמעאל דס"ל הכי בשבת דקי"ד [ע' בתוס' שבת דכ"ד ע"ב ד"ה ולא עולת חול בשבת כו' וע' תוס' פסחים דנ"ט ע"ב סד"ה בארבעה עשר שחל להיות בשבת עסקי'] אלא דס"ל דהך סברא דאי איפשר להעדיף שריפתו בפסלותו על הקטרת הקרבן בכשרותו [דזהו הטעם בהא דאינו דוחה שריפתו ל"ת דיו"ט ולא נילף מיני' בעלמא דלא דחי עשה לל"ת כנ"ל] מקרא דעד בוקר הוא דילפי' לה, ואביי ס"ל הך טעמא מסברא ולא מצריך קרא להכי. ומשו"ה שפיר כתב רש"י ז"ל בשבת דקל"ג הנ"ל גבי עד בוקר, משום דפסח קרבן י"ד בניסן הוא שהוא חול, דמשו"ה אינו דוחה הקטרתו יו"ט, [כמו בעולת חול דקיי"ל כר"ע], ושוב