דבר אברהם - ב רא

שייך הטעם בנותר משום דא"א להעדיפו על ההקטרה בכשרותו כנ"ל. וע' בטו"א באבני מלואים למגילה דכ"א שכתב בתחילה ללמוד מדברי רש"י ז"ל בשבת דקל"ג הנ"ל דבחל ע"פ בשבת שורפין הנותר ביו"ט, וכתב ליישב בזה קושייתו בברכות ד"ט עיי"ש, אך אח"כ תמה ע"ד רש"י ז"ל בזה וז"ל לא מבעיא לחזקי' דנפק"ל מתן לו בוקר שני לשריפתו כו' ודאי אין לחלק בין חל י"ד בשבת בין חל בחול כיון דגלי קרא בדבר שאפשר לקיים מצותו לאחר יו"ט אינו דוחה יו"ט ל"ש אלא אפי' לאביי דנפק"ל מולא עולת חול בשבת ויו"ט אפ"ה א"א ללמוד משום דעולת שבת קריבין ביו"ט הה"נ לנותר פסח שחל י"ד בשבת דלא דמי והאריך בזה עיי"ש, ולפי המבואר לעיל א"ש דברי רש"י ז"ל, דמש"כ הטו"א לחזקי' ודאי דאין לחלק בין תל י"ד בשבת לחל בחול כיון דגלי קרא דמשום שאפשר לעשותה לאחר יו"ט לא דחי ל"ש, הנה זה שייך לפי הסוגי' דשבת דכ"ד דהטעם משום דאפשר לעשותה לאחר יו"ט אבל להסוגי' דדקל"ג דלא סברה דמהאי טעמא הוא מדיליף מיני' למילה שלא בזמנה דלא שייך בי' כ"כ טעם זה וכנ"ל, רק הטעם הוא כמבואר לעיל משום דזמנה הי' מקודם ואף דזמנה של המ"ע דשריפת נותר לא הי' מקודם צ"ל כנ"ל משום דא"א להעדיפה מהקטרת הקרבן בכשרותו, וא"כ זהו רק בחל י"ד בחול דאינה נקטרת בלילה אבל בחל י"ד בשבת דחלבי שבת קריבין ביו"ט א"כ שוב ליכא בנותר הטעם דא"א להעדיפה מהקטרה ולכן דוחה שריפתה יו"ט, וכן ה"נ לאביי, דאע"ג דבנותר לא שייך הטעם דגבי עולת שבת שקריבה ביו"ט כחו שביאר הטו"א שם מ"מ כיון דלא שייך בי' הטעם בשריפת נותר דידי' משום דא"א להעדיפה על ההקטרה כיון דההקטרה שרי ביו"ט שוב ממילא ליכא טעמא שלא ידחה המ"ע דשריפת נותר דידי' ל"ת דיו"ט כיון דמ"ע דשריפת נותר לא הי' מקודם יו"ט וכנ"ל. ועיי"ש בטו"א שכ' וגדולה מזו נ"ל דאפי' גבי חילה אם חל יום שמיני בשבת ולא מלו אין דוחה יו"ט שלאחריו שחל בא' בשבת אע"ג דאביי מדמה לעו"ש ביו"ט עיי"ש שהאריך בזה, ולענ"ד לפי הנ"ל בשריפת נותר עדיף ממילה שלא בזמנה לענין זה, משום דבנותר דהמ"ע לא הי' זמנה קודם יו"ט וצ"ל משום דא"א להעדיפה מההקטרה וא"כ תליא בהקטרה, אבל במילה שלא בזמנה שזמנה הי' קודם יו"ט לכן לא דחי יו"ט אפי' בכה"ג שחל יום שמיני בשבת. [ובדברי הטו"א שם להלן ראיתי דבר תמוה לכאורה, שצידד לומר דר"א ס"ל הבערה ללאו יצאת ושרי ביו"ט להריב"א, דהרי במתני' דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט בפסחים דמ"ו ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה מבואר דר"א ג"כ ס"ל דאין שורפין קדשים ביו"ט, וצ"ע]. - וגם מש"כ רש"י ז"ל בדקל"ג בדאביי וז"ל ומילה שלא בזמנה נמי כעולת חול ביו"ט דמי, ג"כ י"ל כוונתו כנ"ל משום דזמנה הי' קודם יו"ט, ומש"כ כעולת חול, הוא משום דזה נלמד מפולת חול, וגם י"ל דכוונת רש"י ז"ל במש"כ לשון כעולת חול. הוא לאפוקי דלא דחי לעולת שבת [שקריבה ביו"ט] אפי' כשחל שמיני שלו בערב יו"ט שחל בשבת, משום דלא שייך במילה הטעם דבעולת שבת שקריבה ביו"ט כמו שביאר הטו"א שם ולכן גם כשחל יום שמיני בשבת עיו"ט ג"כ כעולת חול דחי בטעמו, ומשו"ה לא דחי יו"ט גם בכה"ג

במש"כ בשם הגאון בעל אור שמח דמש"כ הרשב"א ז"ל דמהני תפיסה במה שהעיד עד הפסול מדרבנן, הוא משום דגזל מדבריהם אינה יוצאה בדיינין וכההיא דשבועות דמ"א במחויב שבועה דרבנן עכ"ד. אעתיק בזה קצת דברים ממה שהשבתי זה איזה שנים לרב גדול א' ליישב איזו קושי' שכתב לי, וזה לשוני שם. לא מצינו הך דבדרבנן לא נחתינן לנכסי' רק בשבועה דרבנן, וכשאינו רוצה לא לישבע ולא לשלם נמצא דהנחתי' לנכסי' יהי' בשביל שאינו מקיים הדין לישבע, אבל בחיובי תשלומין דרבנן או בגזל מדבריהם ודאי דנחתי' לנכסי', והסוגי' דשבועות דמ"א דתלי הש"ס הא דבשבועה דרבנן ל"נ לנכסי' בפלוגתא דרבנן ור"י במציאת חש"ו דמשמע לכאו' מזה דגם בגזל דרנן שייך דל"נ לנכסי' לרבנן, הרי זהו רק במקום דהוא רק מפני דרכי שלו' ולא בגזל גמור מדבריהם, וכן הוא מבואר להדי' בתוס' שם, וכן משמע ג"כ מהסוגי', אך שלכאו' אינו מובן באור הדברים איך שייך הך דמפני דרכי שלו' לשבועה וכמו שהקשו התוס' שם, ונלע"ד דבאור הדברים הוא דהרי התם דמפני דרכי שלו' הרי הי' התקנה רק להטיל איסור לגזול מהם ולא שהממון יהי' נקרא קנוי להם מדרבנן, [וזהו שאינו נקרא לרבנן גזל גמור מדבריהם], ולכן דמי שפיר האיסור גזילה שהטילו חכמים על זה, להך דשבועה, דלרבנן דאין מוציאין בדיינין חמי שלא קיים האיסור דרבנן וגזל מהם ה"נ לא נחתי' לנכסי' בשבועה דרבנן למי שאינו רוצה לקיים לישבע, ולר"י דמוציאין בדיינין ה"נ בשבועה נחתי' לנכסי', ועי' ברש"י במתני' דגיטין דנ"ט וביותר ברש"י בב"מ די"ב ע"א דמבואר דגם לר"י הוא מפני דרכי שלו' כמו לרבנן והיינו דהתקנה הי' רק האיסור לקחת מהם, ורק דר"י ס"ל דהחמירו חכמים בתקנתם להוציא בדיינין, וזהו הפי' בהא דאי' בגיטין ד"ל ע"א דלר"י (עי' פירש"י שם ובמתני' דנ"ט שם) עשו שאינו זוכה כזוכה] וה"נ בשבועה, ולרבנן לא החמירו להוב"ד וה"נ לא החמירו בשבועה למיחת לנכסי', וזה נכון בע"ה

השמטה זו שייך לדצ"א ע"ב השלמה להערתי ע"ד הגאון רא"ב שליט"א

והנה לב"ש א"ש דברי הגרא"ב, דהא מבאר בסוכה ד"ט ע"א דב"ש סברי כר"א דאין עושין סוכה בחוש"מ וא"כ סברי ג"כ כר"א דאין יוצאין בסוכה שאולה כמבואר בסוכה דכ"ז ע"ב דהא בהא תליא עיי"ש, אך הרי התוס' בסוכה ד"ג שם קאי ג"כ לב"ה, היכא דהם מחמירים מדרבנן, [דלפמ"ש בשם הגרא"ב בבאור דברי התוס' הללו הא ע"כ מש"כ התוס' שם וז"ל דאיצטריך התם לאיתויי היכא דב"ה מחמירים מדרבנן, היינו ג"כ באיזה ענין בסוכה אם ב"ה מחמירים מדרבנן, דבענינים אחרים הא לא שייך הסבר של הגרא"ב], וכתבו דמדב"ש נשמע לב"ה, ולפי ההסבר של הגרא"ב הנ"ל הא לא יתכן זה רק לב"ש וכנ"ל, ולא למאי דקיי"ל דיוצאין בסוכה שאולה. ובאמת גם בל"ז קשה מאד לומר דמש"כ התוס' שם לאיתויי היכא דב"ה מחמירים מדרבנן יהי' קאי על איזה ענין דסוכה, דהא לא אשכחן פלוגתא דב"ש וב"ה בסוכה שיהיו ב"ה מחמירים מדרבנן, ונצטרך לומר דכוונתם אם יהי' איזה דבר המסתעף מפלוגתתם בענין אחר בדרבנן, שיהי' נוגע גם לעניני סוכה לדרבנן, ולא משמע לכאו' הכי מקיצור דברי התוס'. [וצ"ע דאולי גם בלא"ה צ"ל כעין זה בכוונתם, ואכמ"ל], ואחשוב לבטח כי השומע שסיפר לך בשם הגאון הנ"ל החסיר דברים, ובטח לא אחר זאת לבאור ע"ד התוס' רק להערה בתור קושי' ע"ד התוס' שכתבו דמדב"ש נשמע לב"ה, דלפי סברתו לא שייך זה רק בענין סוכה, ולב"ש דוקא, כפי הנ"ל

ובאותו עמוד בצד השני בשורה שני' בין תי' טען ובין תי' שחטף, צ"ל במוסגר [קודם שהעיד העד בב"ד], ושם בשורה כ"ט בין חי' שיאמר ובין חי' שחטף צ"ל במוסגר [קודם שיעיד העד בב"ד]

בדצ"ג ע"א בשורה רביעית, לפני תיבות ונ"מ טובא, יש להוסיף במוסגר [כמדומני שראיתי מכבר באיזה ספר מקדמון א' דכללא דכ"מ ששנים מחייבין אותו ממון ע"א מחייבו שבועה נלמד מהא דבקרא דלא יקום פ"א כו' לכל עון כו' דילפי' מיני' אבל קם הוא לשבועה כתיב בתרי' עפ"י שני עדים כו' יקום דבר, וי"ל דנלמד חזה דחיובא דשבועה ע"י ע"א תליא בחיוב ממון ע"י אותו הער בצירוף וכנ"ל]

ושם בצד השני בשורה כ"ב אחרי תיבות כל א' מהם, נ"ל במוסגר [וע' בפירש"י בב"ב ד"ח ע"ב בד"ה שני אחים, שכ' לגבי המנותא כחד דמו, ומשמע מזה לכאורה דלא כהנ"ל, ויש לדחות].