דבר אברהם - ב כ

אפילו בקרבן דלות שמביא באחרונה תורים או בני יונה דזהו ביום השמיני ואז כבר אישתרי בתה"מ**(הגה"ה. ומדי עסקי בזה ראיתי דבר מתמיה בח' הריטב"א (ב"מ ל"א ד"ה לדבר מצוה מנין כו', שהקשה דשילוח הקן עשה ול"ת ואין עשה דוחה לתו"ע, וחי' דבקרא דשילוח הקן כתיב לך דמשמע דכולה פרשה בדבר הרשות מיירי וקאמר שלח תשלח אבל בדבר מצוה כגון צפרי מטרת אימא לא מחייב קמ"ל, ומתרץ לה עוד באופן אחר דאיכא תרי עשה יעו"ש. והוא תמוה מאד דזוהי קושיית הש"ס בחולין ולא מתרצינן לה בהכי, וצע"ג:)**

ואכתי איכא לדקדק על מה שכתבנו בטעם שא"צ להמתין בהקפה משום גדול השלום דהתוס' בהוכחתם מיבמות הוכיחו מזה דלכו"ע אסור דאל"כ לרב אדא בר אהבה וקשה למה מותר לאיש לגלח, ולפי דברינו אכתי יקשה למ"ד בוזו"ן (דף ז':) דמצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש ולא א לומר גדול השלום כמ"ש התוס' בב"מ (דף ל' ד"ה הא) אמאי יגלה ע"י איש ימתין לאשה ונכרי בכה"ג שהרי פלוגתא דתנאי היא ויקשה על ראב"א, ובע"כ דגם ראב"א מודה שהניקף חייב גם בכה"ג. אבל גם זה ניחא דהשעה"מ (פ"ג מנדרים ה"ו) הביא משמ"ק נזיר (דף נ"ח) משם הר"י עזריאל דאפי' למ"ד דמצורע בימי חלוטו מותר בחה"מ מ"מ איכא משום שלום בית דקודם תגלחת שהוא משולח חוץ לשני מחנות לא תתרצה אשתו ללכת אליו ויתגנה בעיניה, וכן מצאתי בשמ"ק ב"מ ל"א שהביא כן משם הר"מ, ואיכא למימרר דהתוס' שבועות נמי הכי ס"ל

טז) ומדי דברי לא אמנע מלרשום בזה לכת"ר מה שנ"ל ליישב דברי התוס' שבועות ממה שתמהו עליהם האחרונים ז"ל, שכתבו דלראב"א יגלח ע"י אשה או נכרי והרי הלכה פסוקה היא דתגלחת מצורע אינה אלא בכהן כמבואר התו"כ (פ' מצורע) זאת תהי' תורת המצורע בכהן אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן תגלחתו והזייתו מנין ת"ל תהי' וכן פסק כרמב"ם (פי"א מטומ"צ ה"ג), יעוי' בשעה"מ (פי"ב מעכו"ם ה"א) שהביא קושיא זו בשם מוהר"י אשכנזי ז"ל, והיא תמי' עצומה מאד. ונלע"ד ליישב בע"ה בפשיטות, דמה שהגילוח צריך להיות בכהן דוקא היינו דצריך שתתקיים מצות גלוח ע"י הכהן, וכיון דקיי"ל דשיעור גילוח הוא בשתי שערות ואם אין לו אלא שתי שערות מתקיימא בזה מצות גלוח כמבואר בסוגיא דנזיר (דף מ'), א"כ שפיר מקשו התוס' דיכול לקיים גלוח שלא בעבירת ל"ת דהיינו דאשה ונכרי יגלחו מתחילה פאות הראש והזקן ומה שישתייר יגלח הכהן ונמצא דלא עבר אאיסורא ומתקיימא גם מצות גלוח בכהן. והוא תירוץ נכון וברור בעז"ה ודברי התוס' נכונים ולית כאן תמיהא כל שהוא ולחנם הי' כל הרעש

ובזה מיושב נמי מה שהקשה השעה"מ שם על דברי התוס' דא"כ במילה נמי למה אישתרי בשבת הא אפשר למול פ"י גוי או קטן. עוד הקשה שם בטעה"מ דגוי לא יוכל לבוא לעזרה. וכן הקשה אם גילוח בכהן דוקא איך יגלח הכהן אשה מצורעת והלא גילוח הוא בכל הגוף. ולהנ"ל אשה"ט דמה שהוא למצות גילוח יגלח רק הכהן ובזה תתקיים המצוה ושאר בשער קודם גילוחו של כהן יתגלח ע"י נכרי או אשה גם שלא בעזרה דבזה ליכא מצוה, ואשה מצורעת יתגלח כל גופה ע"י נשים ולמצות גילוח יניחו לכהן גילוח הראש ואשה"ט

וכאשר הרציתי חת הדברים לפני גיסי הגאון מוהר"א ראבינאוויץ נר"ו מד"א דק"ק מינסק הראני שבעיקר חידושי שהכהן יגלח מקצת השער באחרונה כבר קדמני בס' ברית יעקב (חאו"ח סי' ד'). וכשעיינתי בו ראיתי שפקפק עוד על דברי התוס' ע"פ יסוד הנ"ל, דהאיך ס"ד דהתוס' להוכיח מתגלחת מצורע דגם ע"י נכרי ואשה אסור לראב"א דאל"כ יגלחו ע"י נכרי ואפשר לקיים שניהם, הרי ביבו"כ תקשה לכ"ע דאפשר להעביר שער הפאות והזקן ע"י סם וכדאמרינן בנזיר (דף מ' ע"א) דסך נשא, ואי דלא מקיים בזה מצות גילוח יגלח הכהן שאר השער בתער. ואפשר דסם אינו משיר את השער אלא לאחר שעה ופשיטא להו דלהמתין אינו צריך ורק מאשה ונכרי קשה להו דשכיחי וע"ז תירצו נמי בדליכא. מיהו למאי דכתיבנא דבאותו יום עצמו באמת צריך להמתין דלא שייך ע"ז גדול השלום יקשה מיהא לדידן שיצטרך המצורע לסוך זקנו בסם וזה לא שמענו, ונהי דאקרא לא קשה דאיכא לאוקמי בדליכא סמא או במגלח סמוך ללילה וסם אינו משיר אלא לאחר שעה ואין שהות מן היום לזה, אבל היכא דיש שהות מיהא יצטרך לעשות כן וחידוש הוא שלא שמענהו בשום מקום, ומזה הי' נראה לכאורה דלא כמ"ש אלא דמצות גילוח ובכהן על כל השער שיש לו

עוד הקשה בס' הנ"ל בהא דנדרים (דף י"ט ע"ב) גבי נזיר שספקו חמור מודאו דאלו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל על ספקו לא מצי מגלח, וכתבו התוס' דמשו"ה לא מצי מגלח משום דעבד הקפה דמספיק אינו יכול לדחות לאו דהקפה, ולפי הנ"ל הרי מצי להעביר פאת ראשו בסכ ולגמור בתער. ויש לתרץ כל ההערות הנ"ל בדרך פשוטה, דבב"ק (דף פ"ו.) מבואר דהמעביר שערו בסם נשא או לא הדר והוי מום באדם שחייבין על היזקו ומשו"ה לא חשיב בשביל זה אפשר לקיים את שניהם דאין סברא שהזקיקתו תורה להשחית את עצמו ולעשות בו מום דלא הדר ודרכי' דרכי נועם. אולם לפמ"ש בפי' הרא"ש לנזיר (דף ס"א ע"א) דהרי גווני נשא הן ואיכא סם נשא כזה דהדר רבי שערי' לא שייך לומר כן, וצ"ע

ותמה אני על הגאון ברית יעקב דהביא ממרחק לאמו והדר בתר התוס' נדרים הרי כמו"כ הי' יכול להקשות אש"ס ערוך בנזיר (דף נ"ז ע"ב) בשני נזירים שנטמא א' מהם וא"י איזה דמביאים כו' ופריך הש"ס ואמאי דלמא לאו נינהו וקעביד הקפה ומשני באשה וקטן אבל בגדול לא משכחת לה, ואמאי הרי אפשר להעביר פאת הראש בסם נשא כנ"ל

אחר כתבי כ"ז מצאתי בחת"ס (חיו"ד סי' ק"מ) שתירץ נמי לקושיית השעה"מ כמ"ש דבל השער אפשר להקיף ע"י נכרי והכהן יגמור ב' שערות האחרונות, והנאני מאד

יז) וראיתי למהרש"א ז"ל שעמד על דברי התוס' שבת (דף קל"ב ע"ב ד"ה האי עשה) שהקשו על הא דקיי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ניגמר מחילה בצרעת דדחי ותירצו דמה למילה שכן נכרתו עלי' י"ג בריתות, והקשה ע"ז המהרש"א דא"כ מאי אמר רב אשי התם דאין מילה שלב"ז דוחה יו"ט משום דיו"ט עשה ול"ת ואין פשה דוחה עול"ת ניגמר ממילה בצרעת דע"ז לא שייך פירכת התוס', ותירץ דשאני יו"ט דאפשר להמתין ולמולו למחר כמ"ש התוס' יבמות בשריפת קדשים משא"כ צרעת דאין זמן לרפואת הצרעת. ולפ"ז אזדא לה קושייתנו הראשונה דנמתין עד שתתרפא הצרעת, ולא עוד אלא שזה סותר גם לדברינו דבמילה שלב"ז אין להמתין משום שעובר בכל שעה מדדיינין למילה שלב"ז ביו"ט כאפשר להמתין, ובזה לא שייך לתרוצי כמ"ש למעלה על דברי רש"י שבת כ"ד כמבואר. אבל לענ"ד דברי המהרש"א מוקשים, דמלבד שאין לקבוע מסמרות וכלל גדול דכל צרעת אין זמן לרפואתה הן יקשה לן טובא דאי ס"ל לרב אשי דסברא לומר דכל שאפשרי להמתין לא דחי א"כ למ"ל למימר דיו"ט עשה ול"ת הוא ותיהוי נמי ל"ת גרידא נמי לא תדחה, ודוחק לומר דבל"ת גרידא לית לי' להאי סברא ובעול"ת אית לי', והרי חזינן שהתוס' ביבמות כתבו דדוקא לבתר דכתיב א דבקר מחלקינן בהכי אבל מסברא לא הוה אמרינן לה, ורב אשי דאית לי' יו"ט עול"ת הרי לא דריש קראי דבקר ועולת חול ולבדו. ועוד דסתמא דגמ' בסוגיא דהתם מסיק דבדליכא אחר לימהול אבוהי אע"ג דאפשר להמתין