דבר אברהם - ב קפד

מסגרת זהב

הערות על חלק שני

מאת הגאון הגדול שליט"א

אשר כתב אלי כשהיו הקוריקטות למראה עיניו

בסימן כד אות ז

במה שכתבת להסיר ההשגה מעלי, הנה התשובה הפשוטה על ההשגה היא, כי בעצם חידוש סברתי לא יתכן לחלק כלל בין קדשי מזבח לקדשי בדה"ב, והיינו הך ממש בנוגע לסברתי כמבואר לכל מבין, ואם לומר דבקדשי מזבח משום דהוא הבעלים של הקרבן א"ש [קושיתי בזבחים שם גם בלא חידוש סברתי ההיא, זה ג"כ לא יתכן, דהא בזבחים שם קאי למ"ד דעל הבשר לא מצי להתפיס משום דאינו הבעלים של החפץ ומה שהוא הבעלים של הקרבן אינו מועיל כלל לדידי' לענין שיוכל להתפיס עליו עוד קדושה אחרת, [ודברי התוס' בתמורה דל"ב ע"א עי"ש הלא הם למ"ד דמצי להתפיס גם על הבשר] וא"כ גם על העור לא יוכל להתפיס עוד קדושה אחרת מה"ע גופי', וע"כ צריך לסברתי. [ולפי סברתי בארתי שם היטב החילוק בין בשר לעור]

בסימן כו אות י

במה שכתבת ששמעת בשם הגאון ר' א"ב שליט"א שביאר דברי התוס' דסוכה ד"ג משום דסוכה בעינן שלכם ובכה"ג הפקירו חכמים את הסוכה בהפקר ב"ד ואינו שלו וממילא אינו יוצא כלל עכ"ד, נפלאתי מאד דהרי קיי"ל דיוצאין גם בסוכה שאולה ולך דסוכה ממעט רק גזולה, ואמאי לא יצא בסוכה של הפקר [גם באינו יכול לזכות מן ההפקר כדהכא] כמו בסוכה שאולה כיון דלא בעינן שתהא הסוכה שלו רק שלא תהא גזולה. וגם אם הי' אפשר למצוא ישוב עי"ז גזולה, הרי לא יועיל זה אלא לענין סוכה העשוי' בראש העגלה ובראש הספינה ולא בסוכה המחוברת לקרקע דבזה גם גזולה כשירה למאי דקי"ל קרקע אינה נגזלת כמבואר בסוכה דל"א: **(הג"ה. הדברים המובאים משם הגאון מוהרא"ב שליט"א מסר לי חכ"א משמו בתור גרגיר אחד מתוך אריכות דברים של הילוקא דבי רב בבי מחיבתא, ובודאי בין יתר דבריו נגע הגאון הנ"ל בכ"ז, אלא שאנכי לא דקדקתי להאריך בזה לפי שהבאתיו רק דרך גררא ולפלפולא ולא קבלתיו לקושטא דמילתא כמו שכתבתי בפנים, וכבר יצאו הדברים מלבי ולע"ע חושבני דאפשר דפ"י הפקר ב"ד נעשית כגזולה כמ"ש גם אאמו"ר הגאון שליט"א, [והיינו שהפקירוה והקנוה לאחרים וגם בלאי הקנאה לאחרים נמי י"ל דהוי כגזולה מטעמא אחרינא ואכמ"ל], ואי משום פירכא בתרייתא דקרקע אינה נגזלת וא"כ בסוכה מחוברת לקרקע מאי איכא למימר, י"ל דלא הפקירו אלא גוף הסוכה, דהיינו דפנות וסכך, ולא גם קרקע שתחתיה ונשארה הקרקע שלו, ובכה"ג יש תורת גזולה על הסוכה דכיון דבחצירו היא אע"פ שדינה כקרקע שפיר עזלת, כמ"ש המג"א (סי' תרל"ז ס"ק ז') והוא ע"פ דברי התוס' סוכה (דף ל"א ע"א ד"ה אבל) יעו"ש ואפשר עוד דלפלפולא צידד הגאון הנ"ל דזקני ב"ש סברי דאין יוצאין כסוכה שאולה או דקרקע נגזלת כדס"ל לר"א דהוא נמי מב"ש]. אח"ז הגיעני מכתב שני מאאמו"ר הגאון שליט"א שבו יעיר בעצמו דב"ש סברי כר"א כמבואר בסוכה דף ט' והאריך בזה קצת ומפני שכבר נסדר עמוד זה בדפוס א"א הי' לקבוע דבריו פה ויבואו להלן דף ק' ע"א יעו"ש: מחבר

)** בסימן לב אות יא

במה שכתבת דגם היכא שהי' יכול הבע"ד להפטר באיזה טענה מ"מ חייבים העדים בקרבן שבועת העדות, הנה בעיקר הדבר אמרתי גם אנכי כן מכבר, אך בהא דפטור במשביע עדי קנם אמרתי באופן אחר ממה שכתבת. ואמרתי זה ליישב מה שהקשיתי בהקדם מה שביארתי בדברי התוס' בב"ב דל"ד ע"א בנסכא דר' אבא שהקשו דיהי' נאמן בשבועה דדידי' חטף במגו דלא חטפתי דהי' נאמן בשבועה ותי' הר"י דזה לא הוי מגו משום דלא חציף להכחיש את העד בשבועה, והריב"ם תי' משום דעד אחד הוי כשנים כ"ז שלא נשבע להכחישו. ובארתי דיש נ"מ לדינא בין הני ב' תירוצים לענין אם טען שחטף בפני העד ודידי' חטף, דהא מבואר כב"ק דע"ה פ"ב דהאומר גנבתי בפני פו"פ ובאו והעידו דהוי עדות שא"א יכול להזימה, דקיי"ל כרבנן דסומכוס שם, ולפי המבואר בש"ך בסי' ל"ג דגם בממון בעי עשאי"ל א"כ באומר שחטף בפני העד הוי עד פסול מטעם עשאאי"ל ואינו עד המחייב שבועה כלל, וכמו שיבואר אי"ה להלן דעשאאי"ל גם שבועה אין בכחו לחייב, וא"כ לתי' הריב"ם הנ"ל נ' דפטור בכה"ג בשבועה במגו דלא חטפתי דהא רק עד כשר המחייב שבועה הוי כשנים כ"ז שלא נשבע להכחישו משא"כ עד פסול שאין בכחו לחייב שבועה, ולהר"י חייב גם בכה"ג דאף דעתה שטוען שחטף ובפני העד הוי עד פסול מ"מ הרי גם בדליכא ע"א שחטף לא מהימן לטעון דידי חטפי אלא במגו דלא חטפתי והכא הרי לית לי' מגו דהא אי הוי טען לא חטפתי אז היה העד עד כשר והי' מחייבו שבועה ושוב לא הוי מגו משום דלא חציף להכחיש העד בשבועה ומה בכך דהשתא שטוען ובפני העד חטף לא הוי עד כשר הא מ"מ המגו דלא חטפתי מסולקת משום דאז הי' העד כשר והי' צריך לישבע להכחישו, משא"כ להריב"ם דס"ל דהוי שפיר מגו אלא דחייב משום דע"א הוי כשנים כ"ז שלא נשבע להכחישו א"כ צריך שיהי' השתא [בטענת אין חטפי ודידי חטפי] עד כשר למיהוי כשנים, והשתא שטוען שחטף בפניו הא לא הוי עד כשר ואינו כשנים ומהימן בשבועה במגו, [ורק בלא שבועה אינו פטור משום דבלא שבועה לית לי' מגו דלא חטפתי משום דאז הרי הי' העד כשר והי' מחייבו שבועה וכנ"ל], ובמק"א הארכתי בזה ואכ"מ. והקשיתי לפ"ז להריב"ם בהא דאיתא בשבועות דל"ב ע"ב הכל מודים בעד אחד בנסכא דר' אבא דחייב קרבן שבועה דאמאי לא יפטר העד מקרבן שבועה לרבנן דראב"ש דפטרי במשביע עד אחד, משום דהחוטף יוכל לפטור עצמו במה שיאמר שחטף בפני העד ודיד' חטף, ויהי' נאמן בשבועה כנ"ל להריב"ם, וכחו דאיבעיא להו שם בדל"ג במשביע עדי קנס אי פטורים מק"ש משום דאי בעי מודי ומיפטר, והרמב"ם ז"ל פסק האיבעיא לקולא. ואמרתי ליישב זה ולומר דל"א כלל דפטורים העדים מק"ש משום דיוכל הבע"ד למצוא איזה עצה לפטור עצמו, והאיבעיא במשביע עדי קנס משום דילמא מודי ומיפטר י"ל דמטעמא אחרינא הוא, דהרי ידוע מה שכתבו הראשונים ז"ל דחיובא דקנס אינו מתחיל לחול משעת המעשה רק משעת גמ"ד, ומטעם דאי בעי מודי ומיפטר, וא"כ י"ל דהיינו טעמא דהאי בעיא, דדילמא חייבה התורה קרבן שבועת העדות רק על שלא באו להעיד על מה שמחויב כבר, דהיינו בממון, משא"כ בקנס דלא הי' אז חיוב כלל ורק דעפ"י העדאתם והגמ"ד הי' נעשה חיוב וי"ל דלא חייבה התורה ק"ש על שלא