דבר אברהם - ב קפב

אמנם על הראי' שהבאנו לעיל מספרי דאפר הוי כחטאי יש לדקד', דהרי קרא דלמשמרת כתיב גם בתר אסיפת האפר ואיזה פסול לינה שייך אז דאין בה עבודות עוד וע"כ דאתי לעבודות דמקמי הכי ושוב י"ל דאפר לא הוי כחטא' ואתי למעט עבודות דמקמי שריפ'. אבל כבר כתבנו דקרא דלמשמרת לאו יתורא הוא ואצטריך להיסח הדעת ואי לא שייך אז פסול לינה לא נדרשי' כלל להכי ואולי י"ל דכוונ' הספרי שאם היא כחטאת תהא לינה פוסלת האפר מלהזות דהויא כעבודה כמו דצריך קרא להכשיר טבו"י יעו"ש בתוס' יומא וא"כ א"א לפרה ליעשות דכל יום צריך לחדש' וע"כ שאינה כחטא' ופ"ז אתי קרא דלמשמרת. אבל יותר נראה דהדרשא היא מדכתיב והיתה למשמרת בלשון נקבה דמשמע דקאי על הפרה קודם שריפה ולא אאפר דה"נ חטא' היא כתי' בחר הכי. ובזה ניחא מה שבדמה לינה פוסלת כמבוא' ברמב"ם (פ"ד הי"ג) ואמאי לא נילף גם זה מלמשמרת, ולהנ"ל מיושב משום דוהיתה למשמרת קאי רק על גוף הפרה שתהי' אח"כ למי נדה ואין בכלל זה דם ההזאה שלא יהא למי נדה כמש"ל. ומ"מ בשי' רש"י י"ל כמש"ל דס"ל דאפר הוי נמי כחטא' וכדמוכח מדבריו ביומא והוא ע"פ גירסת הירושלמי כמש"ל

דף כ' ע"ג שירה כ"א. כל הדברים שבמוסגר צ"ל בנוסח זה: [ואין הפירוש קדושת בה"ב דוקא אלא שדינה כקבה"ב דקדושה קדושת דמים ולא קה"ג כקדשי מזבח כמ"ש התוס' ב"ק שם]

דף כ"ה עמוד ג' שורה כ"א דאתן - צ"ל דאתו

דף כ"ה עמוד ג' שורה מ"ו לחקה - צ"ל לתזקה

דף ל"ב עמוד ב' שורה ס"א אוש - צ"ל יאוש

דף ל"ה עמוד ג' שורה כ"ז הוי - צ"ל הוו

דף ל"ו עמוד ג' שורה י"א מלמטה מדאור יתא - צ"ל מדאורייתא

דף ל"ז עמוד ב' שורה מ"א סימן - צ"ל סימן שכ"א

)] דף מ"א עמוד ב' שורה מ"א ודברים - צ"ל דברים

דף מ"א עמוד ב' שורה מ"ה למדי - צ"ל למדין

דף מ"א עמוד ב' סוף שורה מ"ו נ"ל ועדיין ב"ע בזה]

דף מ"ו עמוד ב' שורה י"ג בפיה - צ"ל בפיו

דף מ"ו עמוד ב' שורה כ"ג ושנייה - צ"ל ושניה

דף מ"ז עמוד ד' שרה ל' מלמטה מתפשט - צ"ל מתפשטין

דף מ"ח עמוד ג' שורה ט' מלמטה בתבילי - צ"ל בחבילי

דף נ' עמוד ב'. מן שורה מ"ו עד סוף הסימן צ"ל בנוסח זה

אין מים שבכלי מחוברים למי מקוה וליכא כאן השקה. הנה תפס בפשיטות דהשקה בעינן ג"כ כשפה"נ, ולא ברירא לי כ"כ דכיון דאינה מתורת טבילה שאין טבילה לאוכלין אלא מתורת זריעה בקרקע כמ"ש רש"י ביצה (י"ז:) אפשר דאינו מוסכם דבעינן כשפה"נ כמו בעירוב מקואות דמצינו שהן חלוקין זמ"ז, ויש בזה קצת אריכות וקצרתי

דף נ"ה עמוד ג' שורה ג' שוגג קרוב למזיד - צ"ל שוגג כמזיד

דף ס"ד עמוד ב' שורה ל' של ס - צ"ל של ים

דף ע"א עמוד ב' שורה ט"ז מלמטה פקיד דלגבי - צ"ל פקיד ועקיר

דף ע"ז עמוד ב' שורה א' הספר - ספרי

דף ע"ז עמוד ב' שורה ב' זה לעורר - צ"ל לעורר

דף ע"ח עמוד א' שורה ח' כ"ז - צ"ל כ"ו

דף ע"ח עמוד ד' שורה ד' פ"ב - צ"ל מ"ב

דף צ"א עמוד א'. מן ראש העמוד פד שורה י"ב צ"ל בנוסח זה

יש לחקור מה הא דינו של יין זה לר' יוסי ור"ש אם חלה התרומה ע"י קריאת שם כזו שאינה מבוררת מעיקרא ומשום שא"א לבררה הוי דימוע או דילמא דלדידהו לא חלה התרומה כלל בקריאת שם כזו לפי שאין ברירה ואין כאן דימוע כל עיקר

והנה רש"י ז"ל בחולין (דף י"ד ע"א) כתב וז"ל אוסרין אלמא לית לי' ברירה וחייש שמא תרומה שתה עכ"ל, ונראה מזה שהתרומה חלה ע"י קריאת שם זו והוי תערובות, ויעוי' ברש"י ב"ק (דף ס"ט פ"ב) ובמעילה (דף כ"ב), ולפ"ז בהא דדידן באומר רביעית שאני עתיד להפריש יהא קודש שפיר אין תקנה לכהן לאוכלה למ"ד אין ברירה כיון שקודש מעורב בה אבל התוס' בעירובין (דף ל"ז ע"ב ד"ה אלא מעתה) נראה שחולקין בזה. דאמרינן התם א"ל אביי אלא מעתה היו לפניו שני רמונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה ואם לא ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה ה"נ בין ירדו בין לא ירדו דאין בדבריו כלום וכי תימא הכי נמי והתנן תרומת הכרי הזה ומעשרותיו בתוכו ותרומת מעשר זה בתוכו רבי שמעון אומר קרא השם, וכתבו התוס' וז"ל וא"ת וליפרוך הכי נמי אי הוי טעמא משו' דאין בריר' וי"ל דאי טעמא משום דאין בריר' הוא אין תימא דודאי כיון דאין ברירה ה"נ דלא הויא תרומה כו' ומהר"י מפרש דאי טעמא דר"ש משום דאין בריר' אתי שפיר דודאי הית' אח' מהן תרומ' ומותר הכהן לאוכלו ואע"ג דאין ברירה דחד מינייהו ודאי תרומה כו' וכן בההיא דתרומת הכרי בתוכו קרא שם וכהן מצי אכיל לכל מה שבתוך הכרי אע"ג דאין ברירה עכ"ל. הנה מבואר שנחלקו בזה מהר"י ולישנא קמא שבתוס', ונראה דכמו כן פליגי גם בברירה דשאני עתיד להפריש בלוקח יין מבין הכותים, וכ"כ הגרעק"א ז"ל בדו"ח במערכה ד' [ועיי"ש בדו"ח שהרבה לתמוה על שי' הסוברים דהוי תרומה. ויש לי בזה איזה הרהורי דברים ואכ"מ]. וא"כ לתי' הראשון שבתו' דלמ"ד א"ב אין התרומ' חל' כלל הנה ברביעי' דידן שאמ' הע"ה מה שאני עתיד להפרי' יהא קוד' שפיר יכול הכהן לאוכלו למ"ד א"ב לפי שאין ההקדש חל מעיקרו, ומ"מ נאמן הוא על התרומ' משו' דכשיפריש יהא קרב למזב' שנאמן הע"ה למזבח אחר שהקדישו אע"פ שבאמ' עדיין אינו קדוש ולפיכ' נאמן גם על התרו' משו' גנאי המזבח, וא"ש גם לרב אושעיא ולהרמב"ם שפ' דא"ב. ונ"ל להוכיח דבאמ' ס"ל להרמב"ם כשי' התו' שאין התרומ' חל' כל עיק' דבה"מ פזה"א

דף צ"א עמוד ג'. מן שורה י"ח עד סוף הסימן ל"ל בנוסח זה

ולכאור' קש' על שי' רש"י דחל' התרומ' אלא דהר דימוע מסוגיא דעירובין שם דאמרינן וסב' ר"י אין בריר' והתנן כי' ת"ש האומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ר אומר מחולל, ופירש"י וכי סליק סלע בידי' אמרינן יש ברירה שזה שחילל מע"ש עליו דאי אין בריר' לא אמר מידי עכ"ל ולשיטתו דתרומ' חלה כה"ג אלא דהוי דימוע ה"נ יהא המעשר מחולל על איזה סלע שתהי' אלא שהסלע מעורב בכיס בשאר הסלעים ואין ברירה לבררו, ונהי דבגמ' אפשר לדחוק דפריך דמשמע שהסלע היוצא נתפס בקדושת מע"ש ולא מחילול הפירות אבל לפי פירש"י קשה מדידי' אדידי'. ואולי חילול מע"ש שאני דצריך שתתפוס הסלע בקדושת מע"ש והוא דמי המעשר וכיון שבשעת חלות פדייתו מתערב ולא מינכר אינו פודה. ויש ליישב קצת עפ"מ שעמד בדו"ח שהזכרנו וקצרתי, וצ"ע

דף צ"ג עמוד ד'. מן שורה כ"ז עד סוף הסימן צ"ל בנוסח זה

ליכא לחיוב כרת ה"נ לא ביטל ולא עבר על מ"ע, ולפ"ז כשמאחר מילה שלב"ז ומל אח"כ איגלאי מילתא שלא עבר על איסור ולא משכחת ביטול העשה אלא כשמת בערלותו כמו לענין כרת, יש לה"ר קצת מדקיי"ל בשבת (קל"ב:) דמילה דוחה צרעת בין בזמנה בין שלב"ז ומוכח התם (קל"ב:) בגדרי הדחיי' ואמרינן התם אי איכא אחר נימהל אחר כדר"ל כו', ומבואר ברמב"ם (פ"א ממילה ה"ט) דדוחה צרעת משום עשה דוחה לא תעשה וכן מתבאר בירושלמי נדרים ספ"ג, וא"כ התינח בזמנה שא"א להמתין דביכו"כ יעבור יום השמיני אבל שלב"ז למה דוחה הרי אפשר להמתין עד שתתרפא וימולו או, ולא מצאנו בשום מקום דבנראה שתתרפא צריך להמתין, וכן אמרינן התם דבדליכא השתא אחר לימהל אבוהי אע"פ שאפשר להמתין עד שיבוא אחר, והרי