דבר אברהם - ב קפא

תקוני טעיות ושינוים לחלק ראשון

דף ג' עמוד ד' שורה מ' ושלא צ"ל ודלא

דף ג' עמוד ד' שורה ס' דהיינו ומהו הכיבוש שיבוא לידם צ"ל דהיינו שיבוא לידם

דף ו' עמוד ד' שורה נ"ו מן המלים "ובעיקר החקירה" עד סוף השורה צ"ל אך בעיקר הדבר הארכנו במק"א וסתרנוהו

דף ז' עמוד ג' שורה ל"ג סעיף ק"ג - צ"ל ס"ק ג'

דף ט' ע"ב [צד 18] בהגה"ה. שבפת השורות האחרונות מן ההג"ה צ"ל בנוסח זה הוי כחתיכות נפרדות. ומ"מ אע"פ שהסברא נכונה עדיין צ"ע בזה, וביחוד במאי דשאני בגד מאינך מילי דסוגיין, ומקום הנחנו

ובמה שתפסתי בפנים לדבר פשוט דבגד גדול שנכנס ממנו שתים על שלש ורובו נשאר בחוץ דאע"פ שהוא רוב השיעור הצריך לבגד לענין טומאה מ"מ הבית טהור ולא הוי כנכנס כל ג' על ג' משום דאדרבא רוב הבגד נשאר בחוץ, הנה מצאתי אח"ז בס' מנחת חינוך (מצוה קע"ב) שכתב דלא איתפריש לי' אם הבגד גדול והכניס בהבית רובו של ג' על ג' אי שדי מיעוטו בתר רובו שבפנים או כיון שרובו בחוץ לא אמרינן שדי לפנים, אבל לדעתי דבר פשוט הוא כמו שכתבנו. וגם הוא ז"ל כתב שם דמלשון הש"ס והר"מ בגד שיש בה ג' על ג' נראה דוקא בשיעור זה אבל אם הוא גדול לא אמרינן רובו ככולו כיון דהרוב מבחוץ. ודבר פשוט הוא

דף י"א עמוד א' שורה מ"ג מטהרתה - צ"ל מטהרתה לר"מ

דף י"ב עמוד ג' שורה ל"ז בהכי ידוע דהלכתא - צ"ל בהכי הלכתא

דף י"ט ע"א. י"א שורות האחרונות מעמוד זה צ"ל בנוסח זה

ימים על ימים שנים על שנים. ולהמבואר במנחות דאין אפרה חטאת קשה דמנלן דשחטה היום ושרפה למחר כשרה הרי קרא דלמשמרת לבתר דנעשית אפר כתיב שכבר אינו כחטאת וי"ל דאז אין לינה פוסלת בו לענין אסיפת האפר אחר שריפתה אבל שחטה היום ושרפה למחר דעדיין קרויה חטאת דלמא לינה פוסלת בה כבחטאת. וכן קשה גם על הספרי דאי מרבה מלמשמרת שלא תהא לינה פוסלת בה גם קודם שנעשית אפר כהתוספתא יקשה כנ"ל, ואם לא מיירי אלא לאחר שנעשית אפר ולענין אסיפתו מאי קאמר יכול תהא נפסלת בלינה מהיכא תיתי לן לומר הכי הרי לא חטאת היא עכשיו. ודוחק לומר דלמד מלמשמרת באם אינו ענין לאחר שריפה תנהו ענין לקודם שריפה דכל כי האי הו"ל לתנא לפרושי

דף י"ט ע"ב. י"א שורות הראשונות מעמוד זה צ"ל בנוסח זה

וכדמות ראי' לדבר מתוס' יומא (מ"ג: ד"ה ליחד) שהק' היכי ילפינן שטבו"י כשר בפרה מדכתיב והזה הטהור על הטמא מכלל שהוא טמא לימד על טבו"י שכשר בפרה דמה להזאה שכשרה בזר תאמר בשאר עבודות פרה שפסולות בזר ודחקו לישב, ואמאי לא תירצוה בירך חברתה דלעיל מינה הקשו ל"ל קרא להכשיר הזאת טבו"י מהיכי תיתי לפוסלו הא לאו עבודה היא דכשרה בזר ונדחקו בישובה, ואמאי לא תירצו חדא בחברתה דלעולם להזאה ל"צ קרא ואם אינו ענין להזאה תנהו לשאר עבודות, א"ו שנראה להם לדוחק דכל כי האי הו"ל לפרושי לדרשא אא"ע כו' כבכל דוכתי וה"נ בדידן. ועוד דקרא דלמשמרת לאו יתורא הוא דדרשינן לי' יומא שם להיסח הדעת ול"ש לומר אא"ע כו'

דף י"ט ע"ג. מן ריש עמוד זה עד האות ח' שבעמוד ד' צ"ל בנוסח זה

הראשונה שימעלו גם באפרה וע"ז העיד ר"ש שחזרו להפקיע גזירה ראשונה, אבל הרמב"ם דעסיק לדינא ולא הביא כלל גזרה ראשונה לפי שבטלוה ולא נפקא מינה מידי לא הי' לי' להזכיר גם תנאי ב"ד השני כיון דלבתר תנאי אוקמוה אדאורייתא ומאי דהוה הוה, ודוחק לומר שתפס בלשון המשנה. ולפמ"ש דתנא דלינה פליג אברייתא דמנחות וס"ל דגם האפר הוי חטאת ומועלין בו מה"ת ולדידי' אין צורך לומר דב' תקנות הוו ומתני' דשקלים אתיא כפשוטה שלא הי' אלא תנאי ב"ד א' אשה"ט, דהרמב"ם (פ"ד מפרה אדומה הי"ג) פסק כהתוספתא שאין לינה בפרה בכל עבודותיה ולכן שפיר כתב שמתנאי ב"ד הוא שאין מועלין אבל מדין תורה באמת מועלין באפר כמ"ש, אך בפיה"מ דלא איירי לדינא הביא כאוקימתת הש"ס

[ז] ועתה נהדר לדידן דלאחר שנתבאר דלרש"י גם האפר מקרי חטאת א"ש מה שבהכשר אונן לפרה הוצרך לשני הטעמים דקבה"ב היא וק"ו דטבו"י. דאילו הואי קדשי מזבח ממש הוה טבו"י פוסל בה כבכל הקדשים מקרא דקדושים יהיו כו', ומדגלי קרא והזה הטהור כו' דטבו"י כשר להזות הוה אמרין דרק להזות הוא כשר ולא לשאר העבודות דאמאי נוציא שאר עבודותי' מכלל כל הקדשים דמ"ש. ומכ"ש ליוסף הבבלי דמחו"כ פסול בפרה תקשי לך דנילף כל הקדשים מהזאה דטבו"י כשר בהם וקרא דקדושים יהיו כו' בע"כ נוקים למחו"כ שפסול גם בפרה דמחוסר מעשה משא"כ טבו"י. וכ"ת דלמחו"כ ל"צ קרא דקדושים יהיו דילפינן לי' בזבחים י"ט ב' מוכפר עלי' הכהן וטהרה טהרה מכלל שהיא טמאה הרי כתבו התוס' לעיל (י"ז א' ד"ה טבו"י) דאי לאו קרא דקדושים יהיו לא הוה דרשינן מחו"כ מוטהרה מכלל שהיא טמאה דקלישא טומאתי' ומוטהר נמי דכתיב גבי טבו"י ליכא למשמע דמאי סהר טהר יומא יעו"ש, ועיי' במהרש"א סנהדרין (פ"ג ב'). ואי תימא דלא ילפינן כל הקדשים מהזאה דבמאי דגלי קרא גלי ה"נ נימא לענין שאר עבודות בפרה גופה. להכי הוצרך לומר דבאמת פרה קבה"ב היא ולא היו אלו פוסלין בה מצד עצמה מדין כל הקדשים אלא דמ"מ דינה כקדשים משום דחטאת קרייה רחמנא, וא"כ כיון דגם אפרה מקרי חטאת והי' ראוי לטבו"י שיפסול גם בהזאה הלכך אמרינן דמדאשכחן דגלי קרא דכשר בהזאה ש"מ דלענין טבו"י לא הויא כחטאת שהוציאה הכתוב להדיא וממילא כל עבודותיה כשרות בטבו"י, אבל שאר קדשים א"א למילף מינה, וה"נ אונן דילפינן מטבו"י. ובטעמא דקבה"ב היא לחוד בודאי נמי לא סגי דחטאת קריי' רחמנא כמש"ל. ומאי דסתם רש"י בזבחים פירש ביבמות והכל עולה לקנה אחד

והשתא איש נמי מה שעמדנו בראש הדברים שלענין חלוק עבודות לפסול זרות דקבה"ב היא, משום דכין דגלי קרא דבאספת האפר אע"פ שעדיין מקרי חטאת מ"מ עבודת זר כשרה בהם ע"כ צ"ל דהיינו דגלי קרא דלענין זרות לא הויא כחטאת וממילא מדין הקדשים הי' זר כשר בכל עבודותי' אלא דעד אחר שריפה כתיב כה אלעזר וחוקה לעכובא ובזה לא שייך לחלק בין שחיטה לשאר עבודות כיון דבעצמה קבה"ב היא: