דבר אברהם - ב קפ

אמנם לקושטא דמילתא נראה דמסוגיא דנזיר לא מוכח כלל דאין סברא לומר דקרא קאי אהלכתא ולא קשיא מינה אר"ח, די"ל דכוונת הש"ס היא דגם בלאו קרא דבני ישראל הוה ידעינן שאין העכו"ם מדירין אם בניהם בנדר דפשיטא היא דכל הלמ"מ לא נאמרה אלא בנוגע לישראל ולא לעכו"ם, וכן משמע מתחלת דברי התוס' שכתבו א"כ הלכה לא נשנית אלא לגבי ישראל, וכ"מ מחי' המאירי שם, ודלא כהבנת הגרעק"א ז"ל בדבריהם דבדרך כלל אמרו דלא קאי קרא אהלכתא אלא שסוף דבריהם נוטין קצת לדרך אחרת, ויש לדחוק ודו"ק

ובנוגע לדברינו בפנים להכשר עבודת ערל בר מן דין י"ל דלא שייך לכל זה ואפילו אי לא קאי קרא אהלכתא מ"מ כיון דכולל להכשיר עבודת כל הפסולין מזרע אהרן ממילא גם פסולים מהלכה ליתכשרו ולא יהו חמורין מפסולין דקרא

לסימן כ"ו אות א'

במה שהקשיתי בב"ב דף קכ"ב או אינו אלא פי שנים בכל הנכסים מהא דטומטום שנקרע כו', מצאתי שכבר הובאה קושיא זו בס' קול יהודה בשם הגאון מהר"א ברודא ז"ל

לסימן כ"ם אות ד'

במה שהקשיתי על הראב"ן מיבמות דף י"ד ע"ב העירני שארי מחו' הרב הגאון מוהר"ר מאיר אשכנזי נ"י אבד"ק לאהויסק שבעיקר ההערה קדמני המקנה קידושין דף י"ב ע"א, אבל הוא לא הביא אח הראב"ן והקשה רק על רש"י מצד דענין אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה הוא משום דאדעתא דרבנן מקדש והכא במקום ב"ה, לא מקדשי אדעתא דב"ש ואין מקום להפקעת הקידושין גם לב"ש, ובאמת על רש"י לא קשה כ"כ ורק על הראב"ן קשה טובא, ועיי' בהפלאה לכתובות דף ג'

לסוף סימן ל'

אח"ז מצאתי בס' יד דוד,. להגאון הגדול מוהר"ד מקארלין נר"ו ח"ב פ"ה בקונטרס ברירה שעמד בזה יעו"ש

וראיתי להגאון מהרש"ק ז"ל בספרו טו"ט ודעת מהדו"ג ח"ב סי' קנ"ב שנשאל באחד שהי' לו ב' פרות מבכרות ומכר לעכו"ם אחת ואמר לו זו שתלד ראשונה מכור לו וילדה אחת, ומסיק דאין ברירה ומ"מ פטורה מבכורה דכיון דאין ברירה א"כ הוי לעכו"ם זכות בשתיהן דהרי מה"ט קיי"ל דאחין שחלקו לקוחות הן מכח כיון דאין ברירה היי לכל אחד חלק בכולי, וא"כ אם אין ברירה הוי שייכות לעכו"ם בכל בהמה ובהמה והוי יד עכו"ם באמצע. ולפי דברינו לא מוכחא מילתא דתחול אפילו עיקר ההקנאה מעיקרא, די"ל דהקנאה על תנאי ברירה לא חלה כלל לדידן דקיי"ל אין ברירה, ואין זה שיך כלל לאחין שחלקו דבא להם בירושה ואם אין ברירה בודאי הוו שותפין בכולה ואינו ענין לכאן. ואולם להסוברים דלדידן דאין ברירה הוא רק מצד ספק בדינא הנה כשהי' העכו"ם מוחזק יש לצדד דפטורה וצ"ע ואכמ"ל

לסימן ל"א אות ה': הערה ע"ז ותשובה עליה בחלק שני סי' כ"ח אות ג' וד'

לסימן ל"ג: הערות על הדין המחודש שבסי' זה ותשובותי עליהן בחלק שני בהסימנים א', ב', ג' ד'

לסימן ל"ח אות א': הערה ע"ז ותשובה עליה בח"ב סי' כ"ד אית י"ד

שם אות ד': הערה ע"ז ותשובה עליה בח"ב סי' כ"ד אות ח' - י'

לסימן ל"ט סוף אות י"ז

הבאתי שם דברי המהרי"ק דסבר דתליזהו וזבין זביני' זביני אע"ג דלא יהיב לי' כל שווי' וסיים המהרי"ק דכן יש לדקדק מתשובות הרשב"א, והבאתי דבנימוק"י מבואר דפלוגתא דרבוותא היא והריטב"א לא ס"ל הכי ובשמ"ק מובאים דברי הריטב"א אלו בשם הרשב"א ונראה להדיא דהרשב"א לא ס"ל כהמהרי"ק, וסיימתי דאולי ט"ס הוא בשמ"ק ובמקום הרשב"א צ"ל הריטב"א. הנה מצאתי שכדברי המהרי"ק מבואר בחי' הרשב"א גיטין (דף נ"ח ע"ב ד"ה נכרי) וז"ל אבל לדברי רבותינו בעלי התוספות שפירשו אנפרות שנותנין קצת דמים אני תמה למה אמרו אין בו משום סיקריקון ומאי בבל בכ"מ נמי דהלוהו וזבין דזביניה זביני עכ"ל, וע"כ צ"ל דט"ס הוא בשמ"ק כמ"ש או דרשב"א אחר הוא

לסימן הנ"ל

אח"ז מצאתי בס' ברית יעקב חיו"ד (סי' ע"ב) שהרגיש במקצת מהדברים שכתבנו: