דבר אברהם - ב יח

שעובר באיסור ולא שייך בזה סברא דר"ל לומר דחייב להמתין בכדי שידון אח"כ כאנוס כמו שנתבאר לפנינו

יג) ועתה אפנה למ"ש כת"ר דאי איתא דעובר בכל שעה א"כ להני אמוראי דסברי יו"ט ל"ת גרידא מפני מה מילה שלב"ז אינה דוחה יו"ט לטעמא דרש"י

הנה קושיא זו אין לה מקום לפי הפנים שנתן לה כת"ר. שהרי קרא דלבדו ממעטה להדיא ואתה בא ושואל למה אינה דוחה, אלא דקושייתו תהא רק דלא שייך בזה טעמא דרש"י וע"ז כבר השבנו למעלה. וכ"ת דמ"מ לדברי תקשה דבקרא דלבדו לא נאמר מפורש שבא למעט מילה וא"כ מנ"ל לרבא למעט מילה שעובר עלי' בכל שעה דלמא אתי למעוטי שריפת קדשים ועולת חיל שאינו עובר בכל שעה, אף אנא אמינא לי' מטונך דלכו"ע נמי תקשה מנ"ל לרבא לאוקמי במילה דאתיא בק"ו ונכרתו עלי' י"ג בריתות ולא מוקים לה בשרפת קדשים, וכבר עמד ע"ז היראים שם סי' קי"ג וכתב דשאלה זו יש לשאול לכל פירושי רבותינו ז"ל ונשאר בתמי'. ועדיין יש לשאול למאי דיליף הש"ס בשבת (דף קל"ג) דמילה שלב"ז אינה דוחה יו"ט משרפת קדשים לתנא דבי' חזקי' ומעולת חול לאביי והאיך ילפינן מינייהו מילה והרי שניא היא שעובר עלי' בהמתנה משא"כ הני אולם גם זה יתיישב עפ"מ שכתבנו למעלה דלענין ילפותא מקרא שלא יהא דין דחיי' לעיקר המצוה שאין זמנה קבוע ועיקר קיומה לא יתבטל למחר לא שייך למיפרך ממה שעובר בכל שעה כיון דבהאי עבירה ליכא בכדי דחיי'. [ויעויין עוד ברש"י שם דלפי מה ששיכל בלשונו הזהב לאו ילפותא היא אלא דמילה שלב"ז היינו ממש עולת חול וכו' דלפ"ז הוי כגלי קרא בהדיא, ועיי' בחי' הר"ן שם ודו"ק. ולפמש"ל דהיכא דמד"ת אינו רשאי למול אינו עובר יש לצדד נמי בזה הכי, ומפני שאין הדברים מלובנים לא אאריך בהם. ויש להתעורר עוד דבעולת חול נמי משכחת לה דאין להשהות ועבר אאיסורא, באברים ופדרים שנתותרו מעי"ט שאם לא יקריבם יפסלו בלינה ויעבור על לא ילין כו', דאע"פ שאפשר להעלותן בראשו של מזבח ואם עלו לא ירדו מ"מ הרי גם בראשו של מזבח עובר באיסור לינה ונפסל לרבא דקיי"ל כוותי' דלינה מיעלת בראשו של מזבח ואם ירדו לא יפלו כמבואר בזבחים (דף פ"ז ע"א) וכיון שנפסל ממילא עובר על לא ילין כו'. וכ"כ הרמב"ן בחי' לשבת כ"ד וז"ל ואם באנו לפרש דהכא בקדשים בא"א לשהות כגון אברים ופדרים שנתותרו מעי"ט וכעין פירוקא דאביי שאע"פ שאפשר שמעלן ומלינן בראשו של מזבח כיון דאם ירדו פסולין מ"ע הוא לשורפן היום ולא יפסלו בלינתן עכ"ל, ובביאור דבריו במ"ש כיון דאם ירדו פסולין מ"ע לשורפן היום נראה דאין כוונתו דמשום חשש שמא ירדו א"א להשהות ומצוה לשורפן דלמה נחוש לזה, אלא כוונתו כמ"ש דכיון דאם ירדו פסולין הרי מוכח מזה דעובר בלינה גם בראשו של מזבח אלא דאם עלו לא ירדו כשאר כל הפסולין וממילא א"א להשהות הוא משום עבירת הלאו. ומה"ט תמיה לי טובא על רש"י פסחים (דף נ"ט ע"א), דאמרינן התם לר"י בן ברוקא דאמר אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה מתעכב אחר תמיד של בין הערבים דמעלה ומלינה בראשו של מזבח ואינו עובר בעשה דהשלמה, וכתב רש"י פעלה ומלינה כר ולמחר יקטירנה אחר תמיד של שחר ולינה אינה פוסלת בראש המזבח כדאמר בזבחים בפ' המזבח מקדש לד"ה דלא ירדו עכ"ל, והוא תמוה דמאי מסתייע מדלא ירדו מ"מ למ"ד אם ירדו לא יעלו עובר בלינה גם כשהוא לן בראשו של מזבח כנ"ל. ועיין בתוס' מנחות (דף כ"ה ע"א ד"ה הא אינו נושא). וכאשר בינותי בספרי האחרונים ז"ל מצאתי בס' ושב הכהן בחי' למנחות (דף ק') שהביא קושיא זו בשם המל"מ, והאריך הרבה ביישובה דכוונת רש"י היא באמת רק ללא ירדו דגם לרבה אין לינה פוסלת אלא אם עלו כהלכתן אבל אם עלו שלא כהלכתן גם לדידי' לינה פוסלת כמו בשולחן אלא דאם עלו לא ירדו. ולענ"ד עדיין לא הונח בזה לשון רש"י שכ' דלינה אינה פוסלת בראש המזבח. כמ"כ מצאתי בס' מנחת חינוך שעמד ג"כ בקושיא זו, ותי' דכל עיקר. מה דצריך להעלותה לראשו של מזבח הוא משום דאין פשה דקדשים דוחה לעשה דהשלמה אבל בלאו דלא ילין אה"נ דעבר גם בראשו של מזבח ומ"מ עשה דקדשים דחי לי', וא"כ ניחא דלד"ה מעלה ומלינה דעשה דוחה ל"ת. אבל גם בזה לא הונח לשון רש"י שכ' דלינה אינה פוסלת. והגרעק"א ז"ל בגליונו שם הביא שהתוס' ר"ה (דף ל' ע"ב ד"ה ונתקלקלו) כתבו באמת דזה ניחא רק למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח יעו"ש, וצע"ג. וכן גם בשרפת קרשים משכחת לה דעבר אאיסורא בהמתנה, לפמ"ש הצל"ח פסחים (דף כ"ח ע"א) דגם על קדשים פסולין עובר על לא תותירו ממנו עד בוקר, ותמך יסודותיו במתני' דפסחים (דף פ"ב ע"א) הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד, וא"כ א"א להשהותו מיו"ט לחוה"מ דעובר בלאו, ובשרפת טמאים איכא נמי עשה. וא"כ דמיין להדדי עם מילה שלב"ז. אמנם דעת רש"י אינה כהצל"ח שהרי פירש במתני' שם ישרף מיד שא"צ להשהותו ואכמ"ל וקצת יש להקשות אליבא דכו"ע מאי יליף מילה משרפת קדשים ועולת חול דלמא שאני מילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות ולפמש"ל במוסגר דמלשון רש"י נראה דלאו ילפותא היא אלא דהויא ממש כעולת חול ניתא]

יד) ועתה נבוא למה שהעיר כת"ר על מה שהבאתי ראי' להרמב"ם דאפילו במל אח"כ מ"מ ההיא שעתא דמאחרה עובר בעשה מהא דמילה שלב"ז דוחה צרעת ואפילו כשאנו רואים שתתרפא לא מצינו בשום מקום חילוק שצריך להמתין, וכן אמרינן התם בסוגיא דבדליכא אחר ימהול אבוהי ולא אמרינן דימתין עד שיבוא אחר, ואמאי לא נמתין בכדי שלא לעבור אצרעת ואפשר לקיים שניהם הוא, ובע"כ דבשעה שמאחרו הוא עובר בעשה. וע"ז כתב כת"ר דלק"מ לפמ"ש הרשב"א ביצה דכל שא"א לקיים עכשיו אלא ע"י דיחוי לא מקרי אפשר לקיים שניהם מה שיכול להמתין לאחר זמן דאין מעבירין על המצות כלל

הנה כבר הקדימו רבים מידידי להעירני ע"ז, ודברי הרשב"א אלו שנויים גם במס' שבת כ"ד, וכ"ה שי' הרמב"ן ז"ל כמו שהבאנו דבריהם למעלה. ובאמת בעת ערכי דברי היו אצלי דבריהם ז"ל בהעלם עין. אבל ממה שבא לפנינו כבר הראינו לדעת דלא יגדל כ"כ הרעש, דשיטה זו של הרמב"ן והרשב"א ז"ל לאו דכו"ע היא, שהרי התוס' יבמות (דף ה') שהזכרנו ס"ל להדיא דהשתא לבתר דכתיב קרא דאין שרפת קדשים דוחה יו"ט ילפינן מינה גם לעלמא דכל היכא דאפשר להמתין למחר ולקיים בלא דתיית ל"ת צריך להמתין. וכמו"כ כתבו התו"י בשבת שם דמשו"ה לא ילפינן כל התורה כולה מהכא דאין עשה דוחה ל"ת משום דשאני הכא דאפשר להמתין, מכלל דבאפשר להמתין מיהא ילפינן נמי לעלמא דלא דחי. ואף שהתוס' שבועות הוכיחו מפ' שילוח הקן דא"צ להמתין, כבר כתבנו למעלה דזהו רק לרבא דדריש מלבדו למילה שלב"ז וס"ל דיו"ט עשה ול"ת כמ"ש התוס' שבת, אבל לתנא דבי חזקי' ואביי דס"ל דהוי ל"ת גרידא היינו טעמא דלא דחו יו"ט משום דאפשר להמתין וילפינן מינה גם לעלמא דבכה"ג לא דחי, ואף דהרמב"ם פסק כרב אשי דיו"ט עשה ול"ת וא"כ לא דרשינן לקראי דבקר ועולת שבת לשרפת קדשים ועולת חול וליכא למשמע מזה מידי, מ"מ לתנא דבי חזקי' ואביי מיהא תקשה למה לא נמתין גם במילה בצרעת, והרי הא דמסיק התם הש"ס דליכא אחר וא"צ להמתין אליבא דאביי קאמרינן לה, ובע"כ צ"ל לדידהו כמ"ש משום דעובר בכל שעה, וא"כ מדידהו נשמע נמי לדידן, דבענין זה אם עובר בכל שעה אין פלוגתא בינייהו לבין רב אשי או רבא

אך לפמ"ש למעלה במו"מ בדברי רס"י בדרך הראשון, דלענין ילפותא מקרא דבאפשר להמתין לא דחי אין מעליותא במה שעובר אאיסורא בהמתנתו משום דרק קיום העשה הוא דדחי ומניעת עבירת עשה אין בה בכדי דחיית ל"ת, הן לא יספיק תירוצנו זה למילה בצרעת. מיהו נראה דהתוס' יבמות לא ס"ל לחלק בהכי, דלבתר דהקשו משרפת קדשים דאין עשה דוחה ל"ת ותירצו דשאני התם דלא בטלה מצותו בכך דיכול לשורפו למחר כתבו וז"ל ומיהו קשה לקמן גבי שריפת בת כהן או אינו אלא בשבת דהוה גמרינן מכלאים