דבר אברהם - ב קעז

ואגב אזכיר מאי דתמיה לי בסוגיא דכריתות דעל הא דאחר רבא מנא אמינא לה מדתנן ע"ע אינה כן עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר ואי אמרת מחיים אחאי תצא ותרעה בעדר הא איתסרא לה, אמרינן תני עד שלא נראית לעריפה אימא סיפא משנערפה תקבר במקומה [פירש"י נערפה אין לא נערפה לא] תני משנראית לעריפה א"כ אימא סיפא שעל הספק באה ה כיפרה ספיקה והלכה לה ואי מחיים עדיין לא כיפרה ספיקתה. דהנה ע"ע אחר עריפה צריכה קבורה, ולמ"ד ירידתה לנחל אוסרתה אם נשחטה או מתה [או נמצא ההורג] אחר ירידה נמי צריכה קבורה. אבל נראה דחילוק גדול יש בין קבורה שלאחר עריפה ובין קבורה שלפני שריפה. דקבורה דלאחר עריפה דרשינן מקרא וערפו שם שם תהא קבורתה (כריתות ו'.) ולכן צריכה קבורה במקומה דוקא, אבל קבורה דקודם עריפה אינה אלא ככל איסורי הנאה מן הנקברין ואפשר לקוברה בכ"מ ולאו דוקא בנחל, [דרק בהנאה נאסרה משעת ירידה כקדשים אבל שאר הדינים תליין בעריפה, ופשוט דהנחל לא נאסר בעבודה וזריעה אלא לאחר עריפה ולא משעת ירידה], וכן נראה מלשון הרמב"ם (פ"י מרוצח ה"ו) דזה לשונו עגלה ערופה אסורה בהנאה ונקברת במקום עריפתה כו' ואם מתה או נשחטה אחר ירידתה ה"ו אסורה בהנאה ותקבר, הרי דברישא קתני נקברת במקום עריפתה ובסיפא קתני תקבר סתמא. וא"כ היכי אמרינן תני משנראית לעריפה והרי קתני עלה תקבר במקומה ואי משנראית לעריפה אמאי בעינן קבורה במקומה דוקא. ואפשר דה"ה דהוה מצי הש"ס למיפרך הכי אלא דעדיפא מינה פריך מכיפרה ספיקה. אמנם הרווחתי בזה ליישב קצת קושית התוס' חולין (דף פ"ב פ"א ד"ה לישני) דאמרינן התם ועגלה ערופה לאו שחיטה ראוי' היא והתנן נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר אחר רשב"ל משום ר"י עגלה ערופה אינה משנה ומי אחר ר"י הכי והאר"י כו' ירידתה לנחל איתן אוסרתה ואם איתא לישר כאן קודם ירידה כאן לאחר ירידה, וכתבו התוס' תימה הא על כרחך מתני' דכריתות מוכחא דלא מיתסר מחיים כדדייק התם מסיפא דקתני דכפרה ספקה והלכה לה. ולפמ"ש י"ל דהש"ס חולין סבר דרישא דנמצא ההורג עד שלא נערפה עד שלא נראית לעריפה היא דהיינו קודם ירידה לנחל איתן כדבעינן למימר בסוגיא דכריתות, וסיפא דמשנערפה תקבר במקומה מיירי לאחר עריפה ממש וע"ז סיימה המשנה שפיר שעל הספק באה כיפרה ספיקה והלכה לה. וכ"ת מאי איריא נערפה ממש וכיפרה ספיקה אפילו לא נערפה אלא שירדה לנחל איתן ונראית לעריפה נמי תיאסר, י"ל דלענין איסור ההנאה שבה אה"נ דמשנראית לעריפה נאסרה והא דקתני מתני' נערפה ממש הוא משום דתקבר במקומה אתא לאשמועינן דלא תימא דכיון דנמצא ההורג היתה העריפה שלא כדין ובטעות ולא קרינן בה וערפו שם שם תהא קבורתה ולא יהא בה אלא דין איסור הנאה שחל עלה מחיים ולא פקע עוד ותקבר בכ"מ שיהי' ככל הנקברין אבל קבורה במקומה לא ליבעי דלא הוה בה עריפה כדינה, קמ"ל מתני' דתקבר במקומה משום דעריפה כשרה היא שעל הספק באה כיפרה ספיקה והלכה לה. ועפ"ז יש מקום קצת ליישב מה שתמה הכ"מ שם על הרמב"ם דמזכה שטרא לבי תרי שפסק כרב המנונא שירידתה לנחל אוסרתה ופסק גם כמתני' שאם נמצא ההורג עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר שהוא נגד סוגית הש"ס בכריתות, ולפמ"ש י"ל דהרמב"ם תפס כסתמא דהש"ס חולין דמאי דקתני במתני' עד שלא נערפה היינו עד שלא נראית לעריפה ומה שכ' הרמב"ם עד שלא תערף כוונתו נמי עד שלא נראית לעריפה. אלא דק"ק דהו"ל להרמב"ם לפרושי עד שלא נראית לעריפה ולא לנקוט סתמא כלשון המשנה

שם: הערה ע"ז ותשובה עליה בחלק שני סי' כ' אות י"א

לסימן ה' אות א': הערה פ"ז ותשובה עליה בחלק שני סי' כ' אות י"ב

שם אות ב': הפרה ע"ז ותשובה עליה בח"ב סי' כ"ז אות א' וב'

שם אות ד': הפרות ע"ז ותשובה. עליהן בח"ב סי' כ' אות י"ג וסי' כ"ז אות ג'

שם אות ח': הערות ותשובה ע"ז בת"ב סי' כ"ז אות ד' וסי' כ"ח אות א' וב'

לסימן ז' אות א': הערה ע"ז ותשובה עליה בח"ב סי' כ"ד אות י"א

שם אות ה', ו': הפרות ע"ז ותשובה עליהן בח"ב סי' כ"ד אות ט"ו

שם אות ט': הערה ע"ז ותשובה עליה בח"ב סי' כ"ד אות י"ג

לסימן ט' אות ג': הערה ע"ז ותשובה עליה בת"ב סי' כ' אות י"ד

לסימן י' אות ה בהגהה: הערה ע"ז ותשובה עליה בח"ב סימן כ' אות ט"ו וט"ז: שם אות ט"ו: הערה ע"ז ותשובה עליה בח"ב סי' כ' אות י"ח

לסימן י"א אות ח': הערה ע"ז ותשובה עליה בח"ב סי' ו' אות ג'

לסימן י"ב: הערה ע"ז ותשובה עליה בח"ב סי' כ' אות י"ט

לסימן י"ג אות ד'

במה שהסברתי דענין שליחות גרידא וענין שלוחו כמותו שני ענינים נפרדים הם, ולפ"ז לא שייך לומר דאין שולחים מנות ע"י קטן. מצאתי אח"ז בחי' חת"ס לגיטין (דף כ"ב ע"ב) שהסביר ג"כ הכי והביא נמי לדמיון ענין משלוח מנות, ומסיים שכבר טעו בזה גדולים וטובים

שם: הערות ע"ז ותשובה עליהן בח"ב סי' ת', סי' כ' אות כ' וסי' כ"ז אות ה'

לסימן ט"ו אות א': הערה ע"ז ותשובה עליה בח"ב סי' ו' אות ב'

שם אות ג'

במה שהבאתי מהשמ"ק ריש תמורה, העירני הרה"ג מוהר"ר נחום גינצבורג נ"י הגאבד"ק אופינא שכ"כ גם התוס' מנחות דף צ"ג

שם אות ה' בהג"ה: הערה ע"ז ותשובה עליה בח"ב סי' כ"ד אות א' - ז'

לסימן ט"ז אות ז': הערה ע"ז ותשובה עליה בת"ב סי' י"ד

שם סוף אות י"ג

בהשמטות ומלואים לאות הנ"ל הבאתי מס' אפיקי ים שהביא משם מו"ח הגאון הגדול זצ"ל שדחה לדברי הטו"א לחגיגה (דף י') באבני שהם שהק' אמתני' דתרומות (פ"ג מ"ח) המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה עולה ואמר שלמים שלמים ואמר עולה שאיני נכנס לבית זה ואמר לזה שאיני נהנה לזה ואמר לזה לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין, ומשמע דגם מחשבתו בטלה ואמאי כיון דמחשבה מהניא בתרומה וקדשים א"כ דל דיבור מהכא דהי' בטעות במחשבה גרידתא נמי סגי, ומזה הוכיח דהיכא דגמר כלבו להוציא בשפתיו לא מהניא המחשבה גם בתרומה וקדשים, וע"ז אמר מו"ח הגאון זצ"ל דלק"מ דכבר הרגיש בזה הר"ש במקומו וכתב דדוקא כששפתיו ולבו מכחישין זא"ז אבל לא מכמיש זא"ז מהני בתרומה וקדשים כדדרשינן בפ' שבועות שתים דמהני גומר בלבו אע"פ שלא הוציא בשפתיו. והוסיף