דבר אברהם - ב קעד

דכיון דהר"ן מדחי יבום לכניסה לחופה כמו שנסתייע מאין מיבמין א"כ מבואר בש"ס לפי פי' ר"ת דבמקום מצוה שרי גם לכנוס, דהא פרכינן נמי עלה דלא מייבמין והא מצוה קעביד לא צריכא דאיכא גדול ומצוה בגדול ליבם, ולפי פי' ר"ת היינו דאי ליכא גדול שרי ומוכח דבמקום מצוה כניסה לחופה נמי שרי דהא לדברי הר"ן דמי יבום לכניסה לחופה. ובאמת נראה דמזה תשובה נצחת לדברי הסמ"ק וכלבו, ומה"ט כתב הרמ"א דאפשר דה"ה להכניסה לחופה שרי. ולחומר הנושא יש ליישב קצת בדוחק דעת הסמ"ק והכלבו עפ"מ שהקשה הטו"א (חגיגה ח':) אמתני' דלא מיבמין וקתני סיפא כל אלו ביו"ט אמרו ק"ו בשבת כו' אמאי חשיב ללא מיבמין בי"ט משום שבות תיפוק לי' דמה"ת אסור דאין נושאין נשים ואין מיבמין במועד מפני ששמחה היא לו, עיי"ש מה שתירץ לזה, ואולי מחמת קושיא זו לא פירשו הסמ"ק וכלבו ללא מיבמין בביאת יבמין שנעשית נשואה אלא במאמר יבמין כתקנת חכמים דמצות יבמה מקדש ואח"כ בועל (יבמות דף נ"ב.), וכיון דהוי רק קידושין פריך ע"ז הש"ס והא מצוה קעביד אבל בביאת יבמין אה"נ דאסור אף במקום מצוה אבל דוחק הוא, חדא דכבר תירץ הטו"א לקושייתו בדרכים אחרים ועוד דלשון מיבמין משמע אביאת יבמין. ואפשר לומר עוד דהש"ס פריך רק על לא חולצין ולא על לא מיבמין, וגם זה דחוק. מיהו הרמ"א מספקא לי' בהיתר הכניסה, אי משום דר"ת עצמו לא התיר לכנוס אי משום דחשש לדעת הסמ"ק והכלבו אליבא דנפשייהו, ומ"מ מותר לקדש, ונראה דגם באינה ראוה לביאה מותר, אבל אפשר דלא הכריע כל עיקר כר"ת. אח"ז מצאתי בתשובות הרמ"א (ס' קכ"ה) שישב על מדוכה זו והאריך להתיר גם כרסה בשבת בשעת הדחק כר"ת, וכבר עמד שם על סברתנו שאם הכניסה אסורה מה מועילין הקידושין לענין פו"ר בלא כניסה לחופה, ומזה אתה למד לנ"ד כשהיא טמאה בין לענין שבת ובין לענין אבילות. ואף דיש לחלק קצת בין מה שהונח מתחלת הדין ובין מה שבא במקרה, דעל עיקר הדין אם התירו תמיד רק לקדש ולא לכנוס יש לתמוה למה התירו ומאי מצוה איכא, אבל לבתר דהתירו אי איתרמי שהיא טמאה נמי מותר, הנה דברים דחוקים הם וגם הרמ"א עצמו שם כתב האי סברא לענין כהן גדול ביוה"כ דמשו"ה לא הותר לו לכנוס משום דאסור בתשה"מ יעו"ש הרי דאין לחלק בהכי

ומצאתי להגאון מהרש"ק ז"ל בספרו טו"ט ודעת מהדו"ג ח"ב (סי' רמ"ה) שכ' לחדש דעכשיו אין מתירין לאבל לישא תוך ל' אפילו כשלא קיים פו"ר לפי שהדור פרוץ ואין מי שיכוין לשם מצוה לקיים פו"ר רק להנאתן. אבל לדעתי דברים מתמיהים הם כמבואר למעיין, אלא שבזמן שהדור ן אין אנו צריכין לאסור מטעמו דיש טעמים יותר גדולים שלו להתיר לישא תוך ל' וראוי לאחר ולא להקדים וד"ל: