דבר אברהם - ב קעג

דקיי"ל כר"ת וסייעתו א"כ בנ"ד כשהיא טמאה ותיטהר רק אחר ל' אסור לישא

ומדברי הרשב"א ביצה נמי נראה דלא כרעק"א ז"ל דגם ביש לו בנים ואין לו אשה התיר ר"ת, אלא דרק באין לו בנים בלחוד הוא דהתיר. דהרשב"א הכריע שם כשי' ר"ת וכתב עלה וז"ל וביומא גבי אף אשה אחרת מתקינין לו גרסינן בירושלמי ר"ג בעא קומי ר' מינא ולא נמצא כקונה קנין בשבת א"ל משום שבות שהתירו במקדש, א"ר מונא הדא אמרה הלין דכונסין ארמלין צריכי לכונסן מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת ע"כ ומניה משמע דאין נושאין לא היא דהתם אפשר בשיש להם אשה ובנים עכ"ל, ואי אמרת כרעק"א ז"ל דבאין לו אשה לחוד נמי התיר ר"ת א"כ לא תירץ הרשב"א אלא מהלין דכונסין ארמלין אבל מההיא דכהן גדול אכתי קשיא דהא אין לו אשה, אלא ודאי דלא התיר ר"ת אלא באין לו בנים וניחא נמי מכהן גדול דקושית הירושלמי היא על כהן גדול שיש לו בנים. ואי משום מצוה דוכפר בעדו ובעד ביתו, י"ל דסבר הרשב"א שהוא רק דין בכפרה ולא מצוה מיוחדת על כהן גדול, ועוד דאפשר להתקיים ע"י סגן. ואי תקשי דלפמ"ש דמ"ע על כהן גדול שתהי' לו אשה תמיד אכתי לא תירץ הרשב"א מידי דהא גם ביש לו בנים עדיין מ"ע זו עליו, י"ל דס"ל להרשב"א שאינה מ"ע ומה שאמרו בתו"כ מלמד שהוא מצווה על הבתולה היינו רק לענין שיעבור על הבעולה בלאו הבמ"ע. איברא דאיכא למידחי דאין סתירה מהרשב"א לדברי הגרעק"א לפמ"ש המג"א (סי' של"ט סק"ה) דמכהן גדול לא קשה משום דאפשר בענין אחר [היינו שיקדש מאתמול ויגרש על תנאי כדאמרינן בש"ם דילן], אבל ז"א חדא דהשתא מיהא דלא תיקן מאתמול איכא מצוה ומותר, [והמג"א לא כתב לה אלא לענין הוכחת הסמ"ק מש"ס דילן ולא מירושלמי יעו"ש], ועוד דלפ"ז לא הקשה הרשב"א מכהן גדול מידי ולא יסוב ע"ז תירוצו ועיקר קושיתו היא רק מהלין דכונסין ארמלין וא"כ לאיזה צורך הביא רישא דירושלמי מכהן גדול, אלא ודאי דגם מזה הקשה ותירץ דמיירי ביש לו בנים ומוכח דלא כרעק"א

ז) ועדיין יש לי לפקפק בזה. דהנה הרמ"א באו"ח (סי' של"ט) כתב ויש מתירין לקדש היכא דאין לו אשה ובנים ואפשר דהוא הדין הכניסה לחופה שרי, אולם הב"י כתב וז"ל וכתבו עוד בשם סמ"ק שאסור לכנוס בי"ט וכ"כ הכלבו בהלכות י"ט ומשמע מדבריהם דאפילו לר"ת קאמרי דאסור לכנוס וכן משמע מדברי הר"ן שם עכ"ל, וכך הביא המג"א (סק"ה) משם הסמ"ק בסתימות דכניסה לחופה לכ"ע אסור, ולפ"ז כשהתיר ר"ת קידושין בשבת לעולם כשאינה ראוי' לביאה באותה שבת התיר דהא כניסה אסורה, וא"כ גבי אבילות נמי לר"ת נימא הכי דמותר לכונסה תוך ל' אע"ג שתיטהר רק אחר ל'. ואין לומר דאף דאסרו לכנוס בשבת מ"מ לא התירו לר"ת לקדש אלא כשראוי' להבעל באותה שבת ומשכחת לה כשקדמה חופה לקידושין דמיד שקידשה נעשית נשואה לפ"מ שהביא המל"מ (פ"י מאישות ה"ב) משם הרמב"ן והריטב"א קידושין (דף י') ודלא כהב"ש (סי' ס"ד סק"ו) ושוב מותר לבעול בשבת גם להסמ"ק ודעימי', דז"א מטעמי טובא, חדא דאין הדבר מוסכם דחופה כה"ג מהניא אפי' להרמב"ן והריטב"א, עיי' שעה"מ קונטרס חופת חתנים סעיף ה', ועוד דר"ת בעובדא דהוה התיר הקידושין כמ"ש בס' הישר (סי' תרכ"ב) ואין לומר שהי' המעשה בחופה קודם קידושין דמילתא דתמיהא היא ולא יזכיר מזה, והעיקר דמאן דאסר לר"ת חופה יותר מקידושין הוא משום דגומרת ליורשה ולטמא לה ולהפר נדרי' וא"כ קידושין דלאחר חופה בודאי נמי אסורין לדעתם דהם נמי גומרין הקנין

אך על עיקר דברי הב"י שתפס דסמ"ק וכלבו והר"ן ס"ל דר"ת לא התיר בשבת אלא לקדש ולא לכנוס יש לדקדק. דראיתי בפרישה שכ' וז"ל מה שכתב ב"י וכתבו עוד בשם סמ"ק שאסור לכנוס ביו"ט ק"ק פשיטא דהא אסור לערב שמחה בשמחה ולכאורה הי' נראה מדכתב אסור לכנוס ביו"ט ולא כתב אפילו בי"ט דגם הסמ"ק לא אסר לכנוס אלא מטעם דאין מערבין שמחה בשמחה. ומה"ט ג"כ לא כתבו הכלבו ג"כ כ"א בהלכות יו"ט ע"ש. וכן משמע קצת בש"ע סעי' ב' שכתב רמ"א ז"ל וי"א דמותר לקדש ואפשר דה"ה להכניסה לחופה שרי וק' הא סמ"ק וכלבו כתבו דאפילו לר"ת אסור להכניסה לחופה וכאשר כתבתי דהר לא כתבו אלא בי"ט א"ש דרמ"א אשבת קאי ושם אין שייך טעו דאין מערבין שמחה בשמחה עכ"ל. ולפ"ז לא אשכחן כלל לר"ת דאסור לכנוס. [ומ"ש הב"י דכן משמע מר"ן יבואר להלן דאדרבא משם משמע להיפוך]. איברא דאין דברי הפרישה נראין כלל, דבסמ"ק מבואר להדיא דלאו משום אין מערבין שמחה בשמחה אסור אלא משום שבות דאין מקדשין, דהמג"א (סק"ה) הביא משם הסמ"ק דכניסה לחופה לכ"ע אסור דהרי לא התירו לכ"ג לכנוס ביוהכ"פ משום כפרה וה"ה משום פו"ר. ומ"ש דמה"ט לא כתבו הכלבו ג"כ כ"א בהלכות י"ט דברים מתמיהים הם, שהרי הכלבו מביא שם גם עיקר הדין של כל השבותין השנויין במתני' דביצה ומביא פלוגתא דרש"י ור"ת וע"ז מסיים דנראה דלכנוס אסור, ועוד דאי כוונתו לטעמא דאין מערבין שמחה בשמחה מאי שייך ע"ז לשון נראה ומאי מספקא לי' בהא, ועוד דדין דאין נושאין נשים במועד מובא אצלו במקומו בהלכות חולו של מועד. ומ"ש דמטעם זה כתב הרמ"א ואפשר דה"ה להכניסה שרי, הנה לפי האמור זה אינו, ולהלן נראה פנים מסבירות ליישב דברי הרמ"א. אמנם מה שהק' על הסמ"ק והכלבו כיון דביו"ט קיימי פשיטא דהא אסור לערב שמחה בשמחה ואמאי איצטריכו לאיסור שבות דמתני' לכאורה קושיא אלימתא היא, וצ"ל דנקטו זה משום דנ"מ לשבת ודחוק הוא. ונ"ל דלאו קושיא היא דהרי משכחת לה שמותר לישא במועד כגון מחזיר גרושתו כדתנן במו"ק (ח':) אין נושאין נשים במועד כו' אבל מחזיר הוא את גרושתו, וא"כ נ"מ גם לענין י"ט בהאי שבות דאסור לכנוס גם גרושתו, יפשיט הוא. ועיי' בטו"א תגיגה (דף ח':) ובתוס' כתובות (דף מ"ז. ד"ה דמכר). ולפ"ז מבואר דהסמ"ק והכלבו אסרו משום שבות דאין מקדשין וכתבוהו ביו"ט וה"ה לשבת. אבל אין הכרח כ"כ לומר שכתבו כן לדעת ר"ת אלא אפשר דמנפשייהו אמרי לה ור"ת באמת לא ס"ל הכי כדמשמע מדבריו באבילות וכמ"ש. אמנם מ"ש הב"י דכן משמע מדברי הר"ן הא ודאי תמיה לי טובא ואדרבא מדבריו מוכח להיפוך דר"ת התיר גם לכנוס. דז"ל הר"ן לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין ובגמרא פריך אמאי קרי להו רשות דהא מצוה קא עביד ופירש"י כו' אבל ר"ת ז"ל פי' כו' ומ"מ כתב ר"ת ז"ל בתשובה שאין מקדשין אשה בשבת אלא מדוחק גדול ואפי' קדש מבעו"י אסור לכנסה לחופה בשבת שהרי קונה אותה ליורשה ותדע לך דהכי תנן אין מיבמין אע"פ שאין שם אלא ביאה ובירושלמי אמרו הלין דכנסין ארמלין צריכין למכנס מבעו"י עכ"ל. והב"י נראה שתפס דמה דסיים הר"ן ואפי' קדש מבעו"י אסור לכנסה לחופה בשבת קאי על דברי ר"ת וא"כ מבואר דמודה ר"ת דכניסה אסורה, אבל באמת אינו כן והיא מילתא באפה נפשה ללמד עיקר הדין דכניסה נמי אסרו כמי קידושין והיינו לרש"י אפי' בדלית לי' אשה ובנים ולר"ת באית לי' אשה ובנים, ומשום דהו"א דלא אסרו אלא קידושין כדקתני במתני' אין מקדשין השמיענו הר"ן דכניסה נמי בכלל האיסור, ומסייע לה מאין מיבמין דאין שם אלא ביאה והאיסור הוא משום כניסה לרשותו. וכן מבואר בחי' הרשב"א לביצה ז"ל ומ"מ כתב ר"ת בתשובה דהלכה אין מקדשין את האשה בשבת אלא מדוחק גדול ומשם ריב"א ז"ל אמרו כי גם בנשואין לבד אסורין שאפי' קדש מבעו"י אסור לכנוס לחופה בשבת שהרי הוא כקונה קנין גמור בשבת ליורשה ולטמא ולהפר נדרי' ותדע דהא תנן אין מיבמין ואע"פ שאין שם אלא ביאה עכ"ל, הנה יראה הרואה דלשון הריב"א והר"ן אחד הוא ובריב"א מפורש לו גם הנשואין אסורין והיינו דדין הנשואין כדין הקידושין אבל לא דחמיר מיני' וכן היא גם כוונת הר"ן ומוכר הוא ממקומו דלהר"ן שרי לר"ת גם כניסה לחופה במקום מצוה,