דבר אברהם - ב קעב

אחר ולא יוכל לקיים המצוה גם אח"כ. אבל גם זה אינו נוח כ"כ, דבשביל חששא דשמא יקדמנו אחר ליכא למיחשב אירוסין למצוה דאי נמי יקדמנו אחר בידו לקיים המצוה ע"י אשה אחרת וכמה נשי איכא בשוקא, כמבואר בתוס' יבמות וברא"ש שם בההיא דמשודכת שמת אתיה שהתיר ר"ת לישאנה בתוך ל' משום מצוה דידי' דלא התיר אלא במשודכת שלא ישא אחרת וממילא ישהה מצותו אבל באינה משודכת אע"פ שהוא חפץ בה יותר מבאחרת נוטין התוס' לומר דלא ישאנה לפי שיכול לקיים המצוה ע"י אחרת, ובשו"ע שם הביא נמי להאי דינא רק בשידך. ודוחק לומר דגם בשבת לא התיר ר"ת כה"ג אלא במשודכת, ובשו"ע הל' שבת שם נמי נקט סתמא ולא הזכיר שתהא משודכת אע"ג דמסופק הרמ"א אי רשאי גם לכנוס והוי רק קידושין גרידא יעו"ש. ואפילו לאותו הצד שנסתפקו התוס' יבמות לומר דשמא אפילו אם לא היתה משודכת הי' מתיר ר"ת מאחר שחפץ בה יותר מבאחרת, מ"מ אכתי לא נעלה ארוכה למה שהקשו התוס' מירושלמי שיהא מותר לכהן גדול לקנות קנין ביוה"כ באותה אשה שמתקינין לו בשביל שמתה אשתו, דהתם לא שייך לומר שהכהן גדול חפץ בה יותר מבאחרת ויכול לקיים המלוה אח"כ ע"י אחרת, או דאכתי בלא חפץ בה יותר מבאחרת מאי איכא למימר, ובלא"ה נמי רחוק לומר דחיישינן התם שמא יקדים אחר לכהן גדול, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי מקשו התוס' על שי' ר"ת מההיא דירושלמי הרי התם ליכא מצוה בקנין זה שאינה ראוי' לביאה באותו יום. האומנם דמההיא דמו"ק יש ליישב, דאי אמרת למידק מינה דאין מצוה אלא בנישואין שראוין לביאה יקשה נמי על שי' הרמב"ם דסבר דאבל שאין לו בנים נושא תוך ל' ואינו בועל אלא לאחר ל' וטעמו משום דגם באינה עומדת עכשיו לביאה הוי הנשואין מצוה רבה כמש"ל משם הכ"מ והב"ח, וע"כ צ"ל דכוונת הש"ס היא דאירוסין לא הוי מצוה כ"כ כמו נשואין לביאה אבל מצוה מיהא הוי ומכש"כ נשואין אף שאינן ראוין עכשיו לביאה וראוין אח"כ, או דאירוסין לא קעביד מצוה כלל משום דעדיין חסרה נשואין ואינה ראוי' לביאה לפני הנשואין אבל נשואין אע"ג שאינה ראוי' לביאה עכשיו תוך ל' הוי מצוה רבה משום דראוי' כבר לביאה מיד אחר ל' ואינה חסרה עוד מעשה ומחוסר זמן לאו כלום הוא, ולארס לחוד נמי התיר באבל משום שמא יקדמנו אחר כמבואר בנו"כ, וא"כ לר"ת נמי ניחא דבההיא דירושלמי נמי איכא מצוה דהא כונסה בנשואין כדאמרינן בש"ס דילן (יומא י"ג.) והא כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא, ובנשואין גמורין הוי מצוה אע"ג דאינה ראוי' לביאה באותו היום. אבל מ"מ קמייתא מיהא קשה מנ"ל לר"ת הא דהותרו כהאי גוונא קידושין ונשואין בשבת ומניין פשיטא להו כ"כ לתוס' עד שהקשו בשביל זה על ר"ת מההיא דירושלמי

ו) ע"כ הי' נ"ל דלעולם י"ל דגם בקידושי שבת לא התיר ר"ת למי שאין לו בנים אלא כשהיא ראוי' לביאה באותה שבת ויקיים ע"י הקידושין מצות פו"ר באותה שבת או שהקידושין יגרמו לכה"פ הקדם קיום המצוה ואם לא יקדשה בשבת יאחר עי"ז מלקיים את המצוה, אבל כשהיא טמאה שאינו יכול לבוא עליה באותה שבת ויכול לקדשה גם אחר שבת או שימצא אשה אחרת ואין הקדם הקידושין בשבת גורם להקדמת קיום המצוה לא התיר. ולפ"ז קידושי כהן גדול ביוהכ"פ באשה שמתקינין לו אין להתיר בשביל שמתה אשתו משום מצות פו"ר או בבקר זרע כו' לפי שאסור ביוהכ"פ בתשמיש ואין הקדם הקידושין גורם להקדמת קיום מצוה זו וכן י"ל דגם לענין יש לו בנים ואין לו אשה דמיין קידושי שבת לאבילות לגמרי, דכשם שאבל אינו נושא אא"כ לא קיים פו"ר אבל יש לו בנים ואין לו אשה אינו נושא משום מצות בבקר זרע את זרעך כו' ה"נ לא הותרו קידושין בשבת אלא למי שלא קיים פו"ר ולא למי שאין לו אשה ודלא כהגרע"ק ז"ל, ומה שכ' ר"ת בתוס' והעתיק הרמ"א בשו"ע לשונו שאם אין לו אשה ובנים מותר לקדש לאו או או קתני אלא בדלית לי' תרווייהו דוקא עסקינן והעיקר הוא רק משום מצות פו"ר כחו באבילות ולא מצות בבקר זרע זרעך כו', ובאמת בספר הישר לר"ת (סו"ס תרכ"ב) הזכיר רק אין לו בנים ולא הזכיר כלל אין לו אשה. ומהא דקאמר הש"ס ביצה לא צריכא דאית לי' אשה ובנים לא מוכת דאי לית לי' אשה ואית לי' בנים נמי שרי מדלא קאמר רק לא צריכא דאית לי' בנים, [כמו שרצינו לומר לעיל], משום דאי הוה אמר הכי הוה משמע דבלית לי' בנים לחוד שרי אע"ג דאית לי' אשה וזה אינו דבאית לי' אשה אע"ג דלית לי' בנים אסור דיכול לקיים המצוה ע"י האשה שיש לו. ומה שהוכיח הגרעק"א ז"ל דבאין לו אשה ויש לו לו בנים נמי שרי ממה שהק' התוס' על ר"ת מירושלמי דפריך על כהן גדול היאך קונה קנין בשבת אע"ג דמתה אשתו ומצוה לישא אחרת ולא ניחא להו לתרוצי דהירושלמי פריך רק על כהן גדול שיש לו בנים דאסור גם לר"ת, וכן מה שהוכחנו דמותר לקדש לר"ת גם כשהיא טמאה ואין הקדם הקידושין גורם להקדמת קיום המצוה מדלא תירצו דהתם בכהן גדול ליכא מצוה לפי שאסור בתשה"מ, נראה לענ"ד דאינה הוכחה כלל ואדרבא מתמיה הוא כמש"ל דמנין פשיטא להו להתוס' כ"כ בכדי להקשות על ר"ת, אלא י"ל דכוונה אחרת בדבריהם. דמה שכתבו דכיון שמתה אשתו מצוה לו לישא אחרת אין כוונתם למצות פו"ר או למצות בבקר זרע את זרעך כו' כמו שהבין הגרעק"א ז"ל, אלא אפשר דכוונתם היא דמ"ע מיוחדת על הכהן גדול שתהא לו אשה תמיד כדכתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ואמרינן בתו"כ מלמד שהוא מצווה על הבתולה, והיינו דמ"ע מיוחדת עליו שיקח אשה בתולה ולא יעמוד לעולם בלא אשה, וכ"כ הרמב"ן להדיא בפירושו עה"ת וז"ל והוא אשה בבתוליה יקח פי' אבל לא בעולה והוא לאו הבא מכלל עשה, ואחרי כן הזהיר בלאו על האלמנה והפסולות. ואמר כי אם בתולה מעמיו יקח אשה לצוות עליו שיקחנה וזה שאמרו רבותינו מוזהר על האלמנה ומצווה על הבתולה וכך שנו בתורת כהנים כי אם בתולה מלמד שהוא מצווה על הבתולה עכ"ל, וכ"נ מפשטיות לשון הרמב"ם (פי"ז מאי"ב הי"ג) מצות עשה על כהן גדול שישא נערה בתולה, וכ"נ מספר המצות (מצוה ל"ח), עיי"ש בס' זהר הרקיע להרשב"ץ ובקנאת סופרים, ובמצוה זו הוא מחויב בין כשאין לו בנים ובין כשיש לו בנים, ונפלה ראיית הגרעק"א ז"ל וסרה גם קושייתנו ממה שאינה עומדת ביוהכ"פ לביאה דאין זה ענין כלל למצות פו"ר ומצוה אחרת היא. ואף דלענין ביתו ביוהכ"פ כניסה בעינן כמבואר בש"ס ובמ"ע שתהי' לו אשה תמיד קיחה כתיב וקיחה היינו קידושין ושוב אין הכניסה מצוה מצד זה, הא מסקינן ביבמות (דף נ"ט ע"א) דקיחה זו היינו נשואין, דאיבעיא לן כהן גדול שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו מהו בתר נישואין אזלינן או בתר אירוסין אזלינן כו' והוא אשה בבתוליה יקח מאי קיחה דקידושין בעינן או קיחה דנישואין בעינן כו' שאני התם דכתיב יקח אשה כו', ומה ראית הא אשתני גופה והא לא אשתני גופה, הרי דהמסקנא היא דקיחה דנישואין בעינן וכ"כ הרמב"ן בחי' שם. [ועפ"ז מדוקדק לי לשון התוס' שחזרו ופירשו המצוה שעל הכהן גדול לישא אחרת בשביל שמתה אשתו, ואם היתה כוונתם למצות פו"ר למ"ל להאריך ולפרש כיון שמתה אשתו מצוה לו לישא אשה אחרת הר בהכי הוא דקא עסקו לר"ת דמצוה קא עביד והכי הו"ל למימר בקצרה ולשני דשרי דמצוה קא עביד, ולפי דברינו מדוקדק יפה דכוונתם למצוה שעל כהן גדול בפרט שזה תלוי רק במתה אשתו אם יש לו בנים ואם אין לו. ומ"מ אין להוכיח מזה גם להיפוך דאסור לקדש בשבת כשאינו יכול לבוא עליה בו ביום מדהוצרכו התוס' למצות זו שעל כהן גדול בפרט ולא סגי להו במצות פו"ר דלכו"ע, די"ל דאי משום מצות פו"ר לא הוו מקשו מידי דאפשר דהירושלמי פריך רבנן על כהן גדול שיש לו בנים]

והשתא דאין ראי' גם בקדושי שבת דסבר ר"ת דמותר לקדש גם כשאינו מקדים עי"ז קיום מצות פו"ר, א"כ באבילות הדרינן לפשוטן של דברים דלא הותר לשי' ר"ת וסייעתו לישא תוך ל' משום פו"ר אלא משום דגם הביאה מותרת כדמשמע מלשון הרא"ש וכמ"ש הר"י בתוס' להדיא, ואחרי