דבר אברהם - ב קע

תוך ל' דפקע גם איסור מינקת ושפיר נשאת בהיתר למי שאין לו בנים וכו']. עכ"פ איך שיהי' לדעת החולקין, הנה לדעת ר"ת וסייעתו מיהא דקיי"ל כוותייהו כמש"פ בשו"ע הדין פשוט בנ"ד דנושא ובועל תוך ל'

ג) אלא דצריך המורה להתיישב בדבר, דכיון דהיתר הנשואין תוך ל' למי שאין לו בנים היא רק משום מצות פו"ר אין זה שייך אלא כשהיא טהורה שיכול לבו עליה מיד או שתיטהר מיהא תוך ל', אבל כשהיא טמאה והוא עומד בימים האחרונים של ל' לאבילותו באופן שתיטהר רק אחר ל' של אבילותו אין להתיר את הנשואין, שהרי יכול הוא לישאנה אחר ל' וע"י הקדמת הנשואין לא מתקיימא מצות פו"ר ואינה גורמת להקדם המצוה דביכו"כ לא בא עליה עד לאחר ל' ובכה"ג לא הותרו לו גם הנשואין, כמבואר בתוס' יבמות שהזכרנו דלר"י דסבר דהינו בועל עד לאחר ל' אסור מה"ט אפילו לכנוס תוך ל', ומסברא זו הוכיחו ר"ת וסיעתו דמותר לבעול תוך ל' דאל"כ למה ישאנה לאלתר כמבואר ברא"ש מו"ק שהזכרנו ואף דהרמב"ם לית לי' להאי סברא שהרי פסק דאסור לבעול עד לאחר ל' ומ"מ מותר לכנוס משום דבכניסה לחוד כדי לקיים מצות פו"ר נמי קעביד מצוה רבה כמ"ש הכ"מ והב"ח, מ"מ ר"ת וסיעתו חולקין עליו בזה וכוותייהו נקטינן, ונהפכו בזה דברי קמחמירין לקולא ודברי המקילין לחומרא. וכ"ת דא"כ גם בטהורה לא יהא מותר לכנוס ולבוא עליה תוך ל' אלא בבעולה שיכולה להתעבר מיד ולא בבתולה שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה ואתר ביאה ראשונה צריך לפרוש ממנה ותספור ז' נקיים ונמצא דביאה של פו"ר תהא רק אחר ל' [כשאינו עומד בתחלת ל' לאבילותו], ז"א דמ"מ בשביל הקדמת הנשואין יקדים גם ביאה שניה שיקיים בה פו"ר ואם ישהה הנשואין ישהה גם ביאה שניה ונמצא דהקדמת הנשואין גורמת להקדים מצות פו"ר ומותר, משא"כ כשהיא טמאה עכשיו ותיטהר רק אתר ל' שאין שום יתרון להקדמת הנשואין בתוך ל' ואינה גורמת להקדם מצות פי"ר כלל. ולכן נראה לכאורה פשוט דצריך המורה לשאול תתלה אם היא טהורה ובכה"ג מותר לישא ואם היא טמאה ותיטהר רק אחר ל' אסור

ד) אמנם יש להעיר ע"ז ולומר דגם באינה ראוי' לביאה תוך ל' מכל מקום מותר לישא. דבביצה ודף ל"ו ע"ב) תנן ואלו הן משום רשות כו' ולא מקדשין כו' ואמרינן עלה בגמרא והא מצוה קעביד לא צריכא דאית לי' אשה ובנים, ופירש"י הא מצוה קעביד ואמאי קרי לה רשות, וכתבו התוס' דמשמע מפירש"י דאפילו באין לו אשה ובנים אסור לקדש בשבת והש"ס פריך רק דהו"ל למחשבינהו בהדי אינך דסיפא דמשום מצוה, ור"ת פירש דהא מצוה קעביד ואמאי גזרו כו' ומשני לא צריכא דאית לי' אשה ובנים אבל אם אין לו אשה ובנים מותר לקדש דמצוה קא עביד, והובאה דעתו להלכה ברמ"א או"ח (סי' של"ט ס"ד) דיש מתירין לקדש היכא דאין לו אשה ובנים. ולפי מה שכתבנו דבאבילות שי' ר"ת דמי שאין לו אשה ובנים שמותר לישא תוך ל' משום מצוה לא הותרה לו הכניסה אלא כשראוי' לביאה תוך ל' ואל"ה אסור אפילו ליסא, ה"נ נראה לענין קידושין בשבת דאין להתיר למי שאין לו אשה ובנים משום מצוה אא"כ היא טהורה שיכול לבוא עליה באותה שבת אבל אם היא טמאה שאינו יכול לבוא עליה אלא עד אחר השבת אסור לקדש, שהרי יכול לקדשה אחר השבת ואין הקידושין שבשבת גורמין להקדם המצוה. אבל באמת מבואר התם בתוס' דגם כשאינו יכול לבוא עליה באותה שבת מותר לקדש לר"ת ומקרי מצוה קעביד. דהתוס' על שי' ר"ת מירושלמי פ"ק דיומא גבי כהן גדול מתקנין לו אשה אחרת ופריך והרי קונין לו קנין בשבת ומשני אין שבות במקדש ולשני דשרי כיון דמצוה קעביד דהא כיון שחתה אשתו מצוה לו לישא אשה אחרת ועוד קא עביד מצוה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו, ואי אמרת דלר"ת נמי לא שרי לקדש בשבת אלא כשיכול לבוא עליה באותה שבת מאי מקשו עליו התוס' והרי ביוהכ"פ הוא אסור בתשה"מ ולכן לא. עביד מצוה בכניסה ואסור ושפיר פריך הירושלמי מקונין לו קנין בשבת, אע"כ דס"ל לר"ת דגם בכה"ג שרי לקדש בשבת וכניסה נמי מקרי מצוה כמ"ש הב"ח יו"ד (סי' שצ"ב) לענין אבילות לדעת הרמב"ם דמי שאין לו בנים מותר לכנוס מיד אע"פ שאסור לבוא עליה עד ל' משום דגם הכניסה לחוד לשם פו"ר הוי מצוה רבה, ולכן שפיר הקשו עליו התוס' מההיא דירושלמי. וכיון דאשכתן לר"ת בשבת דאע"ג דהותרו הקידושין רק משום מצוה דפו"ר מ"מ גס באינה ראוי' לביאה באותה שבת נמי מותר לקדש ולכנוס משום דהקידושין והכניסה לחופה עצמן נמי הוו מטה, ה"נ באבילות שהותרו הנישואין משום מצות פו"ר מותר לישא אע"פ שאינה ראוי' לביאה תוך ל'

אולם לפ"ז יקשה על ר"ת וסיעתו מנא להו באבילות עיקר הדין דבאין לו בנים מותר לבוא עליה תוך ל' מסברא דנפשייהו שכ' הרא"ש דאי אמרת דאסור לבוא עליה למה הותר לישא תוך ל' כיון דלא מקיים בזה מצות פו"ר, והרי כיון דאשכחן גבי שבת דמותר לקדש ולכנוס משום מצות פו"ר אע"פ שאינה ראוי' עכשיו לביאה משום דהקידושין והכניסה לחודייהו נמי חשיבי מצוה להתיר בשבילן אימא דה"נ באבילות הותרו הנשואין אע"פ שהביאה אסורה. ולכאורה הי' אפשר לומר דהא דהתיר ר"ת באבילות לבוא עליה תוך ל' אינו מטעם זה שהביא הרא"ש משם הראב"ד דאל"כ למה ישאנה לאלתר, דהיינו שאם אסור לבוא עליה אין טעם להתיר את הנשואין דמאי תועלת יש לנשואין לחוד לקיום מצות פו"ר כשהוא אסור לבעול, דוה לא שייך לשי' ר"ת שהתירו לקדש ולכנוס בשבת גם במקום שאינה ראוי לביאה, אלא ס"ל דבאמת משום מצות נשואין לחוד נמי יש להתיר אע"פ שהוא אסור לבעול כדאשכחן בשבת, והא דהתיר לבוא עליה תוך ל' הוא רק מסברא דמה מצינו, דכשם שנדחה אבילות מחמת מצוה דנשואין ה"נ וק"ו שנדחה מפני ביאה שהיא עיקר המצוה ואל"ה הוי יציבא בארעא כו'. דהא עיקר השמחה היא כניסת החופה כמ"ש הרא"ש שם וכיון דהיא הותרה באבילות במקום מצוה אין טעם לאסור את הביאה יותר מן הנשואין. ולהראב"ד והרא"ש דס"ל מסברא שאם הביאה אסורה אין להתיר גם את הנשואין וכ"ה סברת הר"י בתוס' יבמות כמש"ל, צ"ל דאי ס"ל בקידושי שבת כר"ת דמותר במקום מצוה אין להתיר אלא כשהיא ראוי' לביאה באותה שבת. [או אפשר דס"ל דמותר לקדש גם כשאינה ראוי' לביאה ואסור לכנוס כה"ג, משום דקידושין הוו מצוה אפילו כשאינה ראוי' עכשיו לביאה בשביל שעי"ז קונה אותה ולא יקדמנו אחר והרי הם גורמין למצוה אבל נשואין בלבד כשאינה ראוי' עכשיו לביאה לא הוו מצוה כלל דהא קנוי' ועומדת לו. וממה שיבוא לפנינו באות ה' נראה דאינו כן]. ולפ"ז בנ"ד אם מותר לישא תוך ל' כשהיא טמאה תליא בפלוגתא דר"ת והראב"ד והרא"ש והר"י, דלר"ת מותר משום מצות נשואין לחוד ולהראב"ד והרא"ש והר"י דס"ל דאם אינו מותר לבעול אסור גם לישא ה"נ אסור לישא. [ולפמש"ל דאפשר דמחלקי בין קידושין לנשואין וקידושין בלבד הוו מצוה שיש להתיר בשבילה ולא נשואין, י"ל דבזמנינו שאין עושין קידושין בלא חופה מותר גם לכנוס אפי' לדידהו]. ולכאורה היה נראה לומר עוד יותר, דאפשר דגם הראב"ד ס"ל בטעם היתר הביאה תוך ל' כר"ת, והא דכתב הרא"ש הטעם דאל"כ למה ישאנה לאלתר אינו מדברי הראב"ד אלא מדנפשי' קאמר לה הרא"ש, וסעד לזה דכדברי הרא"ש משם הראב"ד בעיקר הדין נמצא באשכול הלכות מו"ק ואבלות (סי' מ"ט) ונראה דלראב"ד זה נתכוין הרא"ש והתם לא נאמר טעם זה של הרא"ש אלא דמחשובות הרא"ש (כלל רז סי' ה') משמע שכל זה מדכרי הראב"ד הוא שהביא שם משם הראב"ד כל הדברים שבהלכותיו וטעם הנ"ל וסיים ע"ז ע"כ ומשמע שכל זה מלשון הראב"ד הוא. עוד הי' אפשר לומר, דגם כוונת הרא"ש או הראב"ד במ"ש דאל"כ למה ישאנה לאלתר אינו