דבר אברהם - ב קסט

מקיים מצות פו"ר לכן אסור גם לכנוס ולפנינו נראה פנים לומר דבשאר קרובים חוץ ממתה אשתו מותר לבעול תוך ל' גם למקצת מן האוסרין במתה אשתו. עכ"פ הדבר ברור להלכה דנושא תוך ל' וכזה גם דעת הרמב"ם מסכמת לר"ת והראב"ד

ב) ולענין לבעול תוך ל' נמי פסק הב"י ובשו"ע כדעת ר"ת דמותר, שכן היא גם דעת הרי"ף והרא"ש והראב"ן והריטב"א ועוד כמ"ש לעיל. אלא שהרמב"ם אוסר לבעול תוך ל', וכ"ה דעת הר"י והרמב"ן שאסרו אפילו הכניסה כמש"ל וכ"כ המאירי בחי' ליבמות שם וכ"כ הנימוק"י במו"ק ועוד מרבוותא בשמ"ק כתובות דלאלתר דקתני בברייתא דמו"ק היינן לאחר ל' יעו"ש. אמנם לענ"ד נראה די"ל דאף הרמב"ם וקצת מסיעתו לא אסרו אלא במתה אשתו ולא בשאר קרובים. שהרי מצד אבילות אינו אסור בתשה"מ אלא בתוך ז' אבל לאחר ז' מותר, ואפילו בנשואי אשה חדשה שאסור מצד שמחה כל ל' יום נמי י"ל שאין השמחה בביאה אלא בנשואין כמ"ש הרא"ש מו"ק בסוף דבריו והריטב"א בחי' שם וכ"כ הרמב"ן שם בתה"א ואין שום איסור בביאה, אלא דממילא אין לו בה ביאה של היתר דכיון דאסור לישא אשה חדשה תוך ל' אין כאן ביאה, אבל במתה אשתו מה שאסור לישא עד שיעברו עליו ג' רגלים אינו מצד תוספת אבילות אלא כדי שתשקע הראשונה מדעתו וכדר"נ שלא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר כמ"ש הרא"ש והרמב"ן וכל הראשונים ז"ל שם, ולכן במתה אשתו עיקר האיסור הוא להיפוך רק הביאה אלא דמשום לתא דביאה אסרו גם הנשואין לפני ג' רגלים דהכל יודעין כו', והלכך בהני דהתירו להן לישא תוך ל' יום מ"מ הביאה אסורה שהיא עיקר האיסור ומ"מ כיון שנשאה כבר לא אסרו הביאה פד ג' רגלים אלא עד ל' יום בכדי שתשקע מיהא קצת מדעתו, ואפשר שהוא על סמך מה שאמרו ביבמות (דף קרא ע"ב) עד תלתין יומין מוקים אינש אנפשי', אבל באבילות דשאר קרובים שאין האיסור מצד הביאה אלא מצד שמחת נשואין י"ל דכו"ע מודו דכל שהותרו לו הנשואין לאיזה טעם שהי' ממילא אין שום איסור עוד בביאה. ומצאתי בשמ"ק כתובות שם בשם הרא"ה שכ' שאין ללמוד מאבילות אשתו לשאר קרובים דבמתה אשתו החמירו יותר לענין נשואי אחרת יעו"ש. וכן נראה מב"י שהביא לסוף דברי הרמב"ם וכן האשה שהיתה אבלה לא תבעל עד ל' יום והקשה ע"ז דמשמע ודאי דלא מיירי בשהיא אבלה משאר קרובים דכיון דהאיש אינו אסור בתשה"מ אלא תוך ז' למה תיאסר האשה אחר ז' אלא באשה שהיתה אבילה על בעלה מיירי וקאמר דכשם שהאיש שמתה אשתו ולא קיים מצות פו"ר כו' אע"פ שמותר לו לכנוס מיד אסור לו לבוא עליה עד ל' יום כן האשה שמת בעלה ונשאת מיד לא תבעל עד ל' יום וכיון דקיי"ל דכל הנשים אסורות ליארס ולינשא עד ג' חדשים משום הבחנה כו' היכי משכחת לה אלמנה נישאת בתוך ל' והיאך התיר שתבעל לאחר ל' ואפשר לומר איבול על בעלה אסורה להבעל כל ל' יום עכ"ל, הרי דאבל על שאר קרובים חוץ מאשתו כשנשא בועל תוך ל' ורק במתה אשתו או מת בעלה אסורה הביאה תוך ל' משום דיעות שלא יתנו עיניהם בכוס אחר, דאל"כ שפיר מצי מיירי באבלה על שאר קרובים, ונשאת תוך ל' למי שאין לו בנים או בנים קטנים ואין לו מי שישמשנו ואפ"ה אסורה להבעל עד אחר ל'. אולם הב"ח דחה לדברי הב"י ופי' לדברי הרמב"ם באבילה על שאר קרובים, ואע"פ דנשואה וקימא מקמי אבילות אינה אסורה בתשמיש אלא תוך ז' כמו איש הכא דנישאת כשהיא אבילה החמירו גם האשה דאסורה ער ל' יום, והא וכן האשה שכ' הרמב"ם קאי אתחלת, דבריו שכ' לשם בנישואין כיצד אסור לישא אשה כל שלשים כ', והובאו דבריו גם בט"ז וש"ך, וכן פי' בלח"מ דמיירי באבילה על שאר קרובים והביאה תוך ל' באשה חדשה ואיש חדש אסורה משום שמחה יעו"ש, והוא דלא כדברינו אלא דגם אבל על שאר קרובים שנשא אשה חדשה אינו בועל תוך ל' לדעת הרמב"ם משום שמחה. וסמך לדבריהם דביאה זו תוך ל' אסורה משום שמחה ולא משום מדאשכחן דיעות להני דמותרין לכנוס שאסרו להן לבוא עליה רק תוך ל' ואילו משים דיעות זמנה ג' רגלים ואחרי שלא אסרו הביאה עד ג' רגלים הי' ראוי להתיר מצד זה גם תוך ל' דאבל אחר ז' מותר בתשמיש ומה עניינו של שלשים לכאן, אע"כ דבאשה חדשה הוי הביאה שמחה ואבל אסיר בשמחה כל ל', וא"כ ה"ה באשה אבלה על קרוביה. אבל דבריהם ז"ל תמוהים לי, דא"כ אמאי לא כתבה הרמב"ם בתחלה וכן האשה לא תנשא תוך ל', ואי דנטר לה לבסוף בכדי להשמיענו גם מאיסור הביאה היכא דעברה ונשאת או גם בנישאת בהיתר למי שיש לו בנים קטנים וכו' מ"מ הו"ל להשמיענו לכה"פ גם מאיסור הנישואין והכי הול"ל וכן האשה שהיתה אבלה לא תנשא ולא תבעל עד ל' יום ולמה שבק לנשואין כל עיקר לכן נראה יותר כדברי הב"י דבאבלה על בעלה עסקינן ולא על שאר קרובין, והשתא ניחא מאי דלא תני הרמב"ם איסור הנשואין באשה משום דאיסור נשואין באבלה על כל הקרובין תוך ל' שהוא משום שמחה פשיטא דאיש ואשה שרן בו ולא איצטריך כלל ללמדנו דאשה אבלה אסורה לינשא כאיש כמו שלא פרט את האשה בכל שאר דיני האבילות, ורק באבלה על בעלה שעברה ונשאת שאין עוד איסור בביאה מצד אבילות אלא משום דיעות כמש"ל איצטריך לאשמועינן דבאשה נמי איכא איסור ביאה זה בתוך ל' משום דיעות שלא תתן עיניה בכוס אחר, משום דהו"א דבאיש בלחוד הוא דאיכא טעמא דדיעות ולא כאשה קמ"ל דבאשה נמי איכא האי טעמא תוך ל'. אבל באבל על שאר קרובים שפיר י"ל גם להרמב"ם שאין איסור אלא בנשואין שהם עיקר השמחה ולא בביאה ואם עבר ונשא או נשא בהיתר כגון שאין לו בנים כו' בועל מיד לאחר ז'. אלא דק"ל על דרך זו, דכיון דאיסור הביאה תוך ל' הוא רק משום דיעות מנ"ל להרמב"ם באמת דגם באשה איכא חשש זה ושזמנה ל' יום, הרי עיקר דין דשלש רגלים נאמר רק באיש ולא באשה שמת בעלה וכתב המרדכי [מובא לעיל מינה בב"י] הטעם משום דאשה בכל דהו ניחא לה ושוכחת אהבת הראשון, וא"כ מנלן דאית בה משום לתא דדיעות אפילו בתוך ל' אימא גם בתוך ל' בכל דהו ניחא לה. לכן נראה לומר דהני שהתירו להן לישא בתוך ל' כשמתו נשותיהן ואסרו לבעול עד ל' אין איסור הביאה משום דיעות כמו שרצינו לומר מתחלה, דא"כ הוי זמן חדש לדיעות וכמש"ל לדברי הב"ח דכיון דהפקיעו מהן זמן ג' רגלים הי' ראוי להתיר גם בתוך ל', אלא טעם האיסור הוא משים אבילות, אלא דאיסור ביאה וה הוא רק במתה אשתו ונשא אחרת, דאף דבשאר קרובים אין אבל אסור בתשה"מ אחר ז' מ"מ בנשא אשה תחת אשתו המתה שאני, דבשאר קרובים אין התשמיש מוכיח שכחת האבילות אבל בנשא אשה תחת אשתו הביאה מוכיחה שהתנחם על הראשונה ולא יתאבל עליה עוד ולכן החמירו חכמים לאסרה כל ימי האבילות והיינו ל' יום. וזה קרוב יותר לכוון בדברי הרא"ה בשמ"ק שהבאנו לעיל שאין ללמוד מאבילות אשתו לשאר קרובים דבאבילות אשתו החמירו יותר לענין נשואי אחרת, והוא טעם מוסבר. וכיון שהוא ענין חדש באבילות אשה בפרט והו"א דאשה אבלה על בעלה שאני ואינה בדין זה, לכן השמיענו הרמב"ם דגם אשה בכלל זה ולא תבעל פד ל'. וא"כ אין זה שייך אלא באבילות אשתו או אשה על בעלה אבל בשאר קרובים י"ל דאין איסור אלא בשמחת נשואין וכל שהותר לו לישא אפשר דבועל תוך ל' אפילו להרמב"ם וסיעתו משום דבביאה גופא אין שום איסור. [ולענין מה שהקשה הב"י היאך נישאת ואמאי תבעל מיד אחר ל' והא בעיא ג' חדשים להבחנה ונדחק לומר דה"ק מתורת איבול על בעלה אסורה תוך ל' ומותרת אחר ל', ראיתי דבר נכון בס' חדרי דפה ליו"ד שם דמיירי באופן דלית בה משום הבחנה בנון שילדה אחר מיתת בעלה ולד גמור דלית בה משום הבחנה אלא משום מינקת ומת הולד