דבר אברהם - ב קסח

האבות יבינו הקריאה הנכונה של המגרש נפל חשש זה, דע"י סימן האבות ידעו שזהו זשנא בן האיש הידוע וממילא יבינו כבר שנכתב בזיי"ן לפי שאין לנו אות אחרת תחת הז' השבורה ודמי כבר לדראזנא דכשר בדיעבד. ולכן יכול לכתוב ב' גיטין אף שלפי המבואר למעלה אין צורך בזה לענ"ד

ו) ולענין כתיבת הברת הזיי"ן השכורה שבדורותינו תפסו לכותבה בז"ש מצאנו כבר גם בדורות הקדמונים שנתלבטו בזה והשתמשו באופן אחר דבשם גמילא שהיתה נקראת בערבית רפה מובא באחרונים שיש מהגדולים שהיו כותבים נקודה ע"ג הגימ"ל כמו שהי' נהוג אצלם לסימן רפיות המבטא יעוי' בג"פ (סי' קכ"ו) ובעזרת נשים בשם גמילא גוייה ועוד באחרונים. וכמדומני שהגימ"ל הרפה בערבית מתבטא כז"ש, היינו כזיי"ן שבורה, וכן נוהגים עכשיו הסופרים החדשים לשנות את הגימ"ל או את הזיי"ן להברת $ציור בספר$ ע"י נקודה או קו על גבם כזה ג' ז'. אבל אנו אין נוהגין כך ומשתמשים לכתיבת הברת הזיי"ן השבורה בז"ש

ז) ובמה שחותר כת"ר להערות מקורו ושרשו של השם המוזר זשנא הנה באמת אין לנו מזה שום נ"מ שאין אנו דורשין בשמות והעיקר הוא אצלנו כמו שנקרא, ומסתמא הוא לקוח מאיזה שפה זרה בשיבוש וסירוס. ואולי עיקר השם הוא יאן שבצרפתית מתבטא זשאן, (ובאיטלקית (כמדומני בהקטנה) זשנא). ולא רשמתי זאת. במכתבי הראשון לפי שאין לנו שום נ"מ מזה, אך עתה כבוא מכתבו השני שבו הוא אומר שבאה לפניו עכשיו אמו של המגרש ואמרה שנזכרה שבשעת הכנסו לבשאאע"ה נקרא שמו בישראל יעקב ומסתפק כת"ר היאך לעשות בשם קודש זה, פתה חזר ועלה על דעתי דבר זה. דהנה דבר פשוט הוא אחרי שהמגרש נקרא בפי כל רק בשם זשנא וכן נכתב בכל תעודותיו ואינו בא מעולם לביהכנ"ס ואינו עולה לתורה וגם הוא עצמו אינו יודע משם אתר זולת זשנא וגם אמו לא זכרה כלל עד עכשיו משם יעקב ליה דין צריך בשש דשם יעקב הוי נשתקע גמור ואין לך שום דבר שיעלהו משקיעותו אך אם אמנם עיקר השם זשנא הוא יאן ע"פ המבטא הצרפתי זשאן הי' קצת מקום לבע"ד לפקפק דשם יאן יש לו דמיון קצת ליעקב ע"פ הברתנו שמבסאים את העי"ן אנ, ואם הי' בא הצרפתי לבטא שם יעקב כקריאתנו היה מבטא זשאנקאוו, ואולי ראוי הוא בשביל זה להעלותו משקיעותו (ואף דשם יאן אינו כינוי ליעקב אלא מקוצר הוא מיאהאן יוחנן, בכ"ז יאמר האומר דאפשר דעמי הארצות אסקוהו על שם זה כדרך רוב משני השם בזמנינו. ובפרט שכתב כת"ר שאבותיו אינם מילידי ארצנו ואפשר דמשוט בארץ באו ונבללה שפתם מכל הארצות). אבל בכ"ז נ"ל שהן חששות של מה בכך, דלפי ההברה שלנו אין כאן שום דמיון ליעקב וזשנא, ולא בשביל זה ניקום ונכתוב שם שנשתקע לגמרי

בהא סלקינן שהדבר ברור לענ"ד לכתוב רק זשנא ותו לא מידי, אך בהיות הדבר נוגע לענין א"א החמור אינני רוצה שיסמוך עלי למעשה עד שיסכים עמי עוד אחד מהרבנים המובהקים ותשועה ברוב יועץ

ה' ישפיע על ידידי מעכת"ה רוב שלו' וברכה ויחוג את חג המצות הבעל"ט בשמחה ויתרון הכשר כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת ומכבדו

סימן לו

בחוד ששידך אשה ומת עליו אביו אם מותר לישאנה תוך שלשים. א) הנה דין וה מבואר להדיא בשו"ע יו"ד (סי' שצ"ב ס"ב) מתה אשתו אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו שלש רגלים כו' ואם לא קיים מצות פו"ר או שיש לו בנים או שאין לו מי שישמשנו מותר לקדש מיד ולכנוס אחר ז' ולא יבוא עלי' עד לאחר ל' יום אא"כ לא קיים מצות פו"ר שאז מותר לבוא עליה אחר ז' וכ' הרמ"א והוא הדין בשאר אבילות אפילו באבילות דאביו ואמו מותר לישא ולבוא עליה אחר ז' אם לא קיים פו"ר. והוא מש"ס מו"ק (דף כ"ג ע"א) ת"ר כל ל' יום לנשואין מתה אשתו אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו ג' רגלים כו' ואם אין לו בנים מותר לישא לאלתר משום ביטול פו"ר ותה לו בנים קטנים מותר לישא לאלתר מפני פרנסתן, מעשה שמתה אשתו של יוסף הכהן ואמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי את בני ואעפ"כ לא בא עליה אלא לזמן מרובה מאי לזמן מרובה אר"פ לאחר שלשים יום, וכתב עלה הרא"ש וז"ל כתב הראב"ד דוקא מי שנשא אשה לפרנס בנים קטנים אבל מי שנושא אשה לבנים מפני פו"ר מותר לישא ומותר לבוא עליה לאלתר דאל"כ למה ישאנה לאלתר כו' וכן פר"ת כו' והא דתניא במס' שמחות בד"א בזמן שיש לו בנים אבל אין לו בנים או שיש לו בנים קטנים מותר לישא אחר ל' יום והכא שרינן לכנוס בתוך ל' צריך לומר דהאי לישא דקתני היינו נשואין גמורין בבעילה אבל בתוך ל' אסור לבעול, ואי תקשי לך לפר"ת וראב"ד דאמרו מי שאין לו בנים מותר לבעול תוך ל' יום י"ל דמלתא דפסיקא נקט לתרווייהו נשואין לאחר ל' יום ולעולם מי שאין לו בנים. מותר לבעול משום פו"ר כי היכי דשרינן כניסת חופה תוך ל' יום דכניסת החופה היא השמחה עכ"ל, והובאו דברי ר"ת גם בתוס' יבמות (דף מ"ג ע"ב ד"ה שאני) דמי שאין לו בנים מותר לישא ולבעול תוך ל' דלא מקיימא מצות פו"ר אלא בבעילה עכ"ל. והרמב"ם (פ"ו מאבל הלכה ה') כתב בנישואין כיצד אסור לישא כל ל' יום כו' ומי שמתה אשתו אם כבר קיים מצות פו"ר ויש לו מי שישמשנו ואין לו בנים קטנים ה"ז אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו ג' רגלים, אבל מי שלא קיים מצות פו"ר או שקיים ויש לו בנים קטנים או שאין לו מי שישמשנו ה"ז מותר לארשה ולכנוס מיד ואסור לו לבוא עליה פד ל' יום, וכן האשה שהיתה אבלה לא תבעל עד ל' יום, עכ"ל. ולא חילק באיסור הביאה תוך ל' בין יש לו בנים ובין אין לו בנים ודלא כר"ת וראב"ד שהתירו לבעול תוך ל' למי שאין לו בנים. והב"י הביא מתשובות הרא"ש וכלל כ"ז סי' י' [צ"ל ה'] שמדברי הרי"ף נראה שהוא סובר כדברי הראב"ד ור"ת, ומסיק ולענין הלכה כיון שהרי"ף ור"ת והראב"ד והרא"ש מסכימים לדעה אחת הכי נקטינן עכ"ל, וכן מצאתי גם ברמב"ן שכתב ואם הניחה לו בנים קטנים נושא מיד ולא יבוא עליה עד לאחר ל' ואם אין לו בנים נושא לאלתר ולא יבטל מפו"ר, וכ"כ הריטב"א בחי' לכתובות (דף ד.) ועוד מרבוותא בשמ"ק שם. המבואר דמי שאין לו בנים מותר לישא תוך ל' לדעת כל רבוותא הנ"ל. אך הר"י בתוס' יבמות וכתובות שם כתב דמי שאין לו בנים כלל אסור אפילו לכנוס תוך ל' כיון דאינו יכול לבעול עד לאחר ל' וכן משמע במס' שמחות דתניא בד"א כשיש לו בנים גדולים אבל אין לו בנים או שיש לו בנים קטנים מותר לישא אחרת אחר ל' משמע דאסור אפילו לישא תוך ל' ואע"ג דיש לו בנים קטנים מותר לישא תוך ל' מ"מ נקט אחר ל' משום אין לו בנים עכ"ל ודעת הרמב"ן בתה"א מובא בטוב"י דכולהו אסירי לישא תוך ל' ומסתייע נמי ממס' שמחות דקתני מותר לישא לאחר ל'. אולם לפנינו הגירסא במס' שמחות מותר לישא אחרת תוך ל' יום, ולפ"ז נפלה הוכחת הר"י והרמב"ן. ותמיהני על המפרשים והמגיהים למס' שמחות שלא העירו דכל הראשונים ז"ל גורסים לאחר ל'. אח"ז מצאתי שהעיר פ"ז הגאון מהר"ב פרענקיל ז"ל בהגהותיו ומדברי הרמב"ן בתה"א לא מוכח שהכריע כן להלכה ואדרבא בחידושיו לכתובות המיוחסים להרשב"א כתב דמסוגיא דמ"ק משמע דמי שאין לו בנים מותר לאחר ז' מיד ואח"כ הביא ההיא דמס' שמחות ונשאר בצ"ע. והר"י נמי שכתב להדיא דאינו כונס תוך ל' י"ל דזהו רק במתה אשתו אבל בשאר קרובים ואפילו באביו ואמו אפשר דמודה שכונס תוך ל', דכל טעמו הוא משום דכיון דאינו יכול לבעול פד לאחר ל' ולא