דבר אברהם - ב קסז

בתורה ע"פ המסורת אין לומר בזה דהוי כמאן דליתא, ותמיהני אמאי הוצרך הט"ג לכל זה לחילוק שבין שמות לעז לשמות הקודש הרי להריב"ל נמי י"ל אפילו בשמות לעז כמ"ש הט"ג בתחלה לדעת עצמו דכל שנכתב כהלכתו אין לחוש והריב"ל הרי מיירי בשחיסר אותיות הנקוד עכ"פ יראה דלדעת הט"ג כשר בנ"ד דהא נכתב כהלכתו ולמ"ש יתכן דרך זו גם להריב"ל ולא ראינוהו שיפסול בכה"ג. אלא דלפי דברי הט"ג עדיין יכול כת"ר לפקפק בנ"ד ע"פ דרכו, דשאני בההיא דהט"ג שהשם נקרא הכי והכי בשוה והלכך הוי לכה"פ נכתב כהלכתו, משא"כ בנ"ד לפ"מ שתפס כת"ר דהקורא בודאי יקרא יותר זשנא בכדי לבטא את השי"ן בהברחה הפשוטה אפשר דאינו נידון כלל כנכתב כהלכתו. אולם דברי הט"ג דחוקים בעיני לכה"פ אליבא דהריב"ל, דהא הריב"ל כתב בנידון דהריב"ש בכתב הדרה על מקום שאינה דרה עוד שם בשעת נתינת הגט שכ' הריב"ש דאפשר להקל דנוכל לומר הדרה מלעיל שהיתה דרה באותו מקום מקודם וע"ז כתב הריב"ל דהיינו דוקא במקום הדירה שאם לא כתבו כשר אבל אם הי' מקום הדירה מעכב לא הוה מהני דכיון דאיכא למקרי הכי ואיכא למקרי הכי הוי כמאן דליתא, והתם הרי נכתבה מלת הדרה כהלכתה, אלא ודאי ס"ל דאף דנכתב כהלכתו מ"מ היכא דאפשר למקרי הכי ואפשר למקרי הכי הוי כמאן דליתא איברא דיש לחלק לענין זה בין מקום הדירה לשם המגרש, דאע"ג דמקום הדירה דאפשר למקרי הכי ואפשר למקרי הכי לא הוה מהני אע"פ שכתבו כהלכתו מ"מ בשם המגרש כל שכתבו כהלכתו י"ל דשוב אין קפידא במאי דאפשר למקרי הכי והכי, משום דמקום הדירה כל עיקרו לא בא אלא לסימן והלכך כיון דאפשר למקרי הכי והכי ממילא שוב לא הוי סימן כלל וכמאן דליתא דמי ומשו"ה אלו היתה כתיבתו מעכבת לא הוה מהני כה"ג, משא"כ בשם המגרש י"ל דלעולם לסימן לא בעינן לי' כתיבה כהלכתו דגם בל"ז נמי מבורר מי הוא המגרש ע"י שם אביו ושם אשתו ואביה ומקום הדירה כמ"ש הע"נ, ועיקר הקפידא הוא רק משום ספירת דברים דבעינן שיכתוב השם כדרך כתיבתו וכל שחיסר אות לסימן הניקוד שעפי"ז אפשר לקרותו הכי והכי אין זה דרך כתיבתו, דדרך הכתיבה היא לברר ע"י אותיות הניקוד דיוק קריאתו, ולכן כל שכתב השם כהלכתו שעשה כדרך כל הכתיבות דהוי ספירת דברים ממילא שוב לא איכפת לן במה שאפשר לקרותו באופן אחר, שהרי לידי טעות לא יבואו בשביל הסימנים האחרים כמ"ש הע"נ. אולם אף כי נכונים הדברים מצד עצמם הן הט"ג עצמו דחה לדברי הע"נ דמהני סימן אביו וכתב שהוא דחוק וא"כ אין נ"מ בין מקום הדירה לשם המגרש לענין טעות הנובע ממאי דאפשר למקרי הכי והכי, וכיון דחזינן דבמקום הדירה חייש הריב"ל לזה אע"פ שנכתב כהלכתו ממילא בשם המגרש נמי דינא הכי, והלכך אמינא דדברי הט"ג דחוקים בעיני לכה"פ אליבא דהריב"ל. עוד צע"ק בדברי הט"ג במ"ש דבנכתב כהלכתו אין לחוש ללעז, ונראה שתפס דלהריב"ל נמי אינו פסול דאורייתא כלא נכתב כלל אלא מתקנת ר"ג בלחוד הוא דמיפסל, ולכאורה לא נראה כן אלא דכיון דדן לה הריב"ל כלא נכתב כלל הוי פסול דאורייתא כלא כתב שם המגרש כלל דהגט בטל מדאורייתא לשי' רוב הראשונים ז"ל. ויש להאריך עוד ואין פנאי לזה

ומכיון שבאנו לידי כך הן דברי הריב"ל מתבארים היטב ולא פליג כלל על סברת הע"נ, כמו שכבר ביאר בטוב טעם בס' דברי חיים שער הנקודות נקוד פת"ח. דהנה בגט צריך לכתוב השם בפירוש דוקא אבל אם כתב סימניו של המגרש לא מהני לפי שאין זו דרך ספירת דברים, (ר"ל דבספירת דברים כשמזכירים את המדובר מזכירים אותו בשמו ולא בסימניו בלבד), וכן מתבאר מדברי התו"ג (סי' קכ"ט ס"ק ט"ו) יעו"ש, ומ"מ בידוע שיש בעיר שני שמות שווין הסימן שם אביהם וכשגם הם שווין משלשין ומהני אע"ג דהוי רק סימן, והוא משום דכבר נכתב השם כהלכתו והוי ספירת דברים כדרך כתיבתו בכל הכתבים שמזכירים אותו, וא"כ מצינו סברתו של הע"נ מצד סימן האבות גם להריב"ל וא"א לומר שיחלוק ע"ז. אמנם הריב"ל כתב שפיר בנידון דידי' בלא כתב אמות ויסוד הנקוד כגון וח"ו אל"ף יו"ד הגם שנוכל לקרותו כהם ולא נטעה באחר ע"י סימן של שם אבותיו מ"מ כיון שנוכל לקרות באופן אחר הוי כאלו נכתב רק שם אביו דשמו של עצמו אינו נכתב כנהוג באמות האותיות ולא הוי ספירת דברים (כדרך כתיבתו כשמזכירים אותו בשאר הכתבים), משא"כ בשם שלום וכן בשם פרידא וכדומה שנכתב כהלכתו והוי ספירת דברים כדרך כתיבתו כנהוג אלא שיש לטעות לקרותן באופן אחר ע"ז מהני סימן האבות. והיא ביאור יפה ומרווח. ולפ"ז בנ"ד נמי שנכתב שם זשנא כהלכתו כדרך כתיבתו אלא שיש לטעות לקרותו זשנא ע"ז שפיר מהני סימן האבות גם להריב"ל

ד) כ"ז נו"נ לפי דרך כת"ר דהקורא יקרא יותר זשנא ולא זשנא היינו ז"ש ביחד, לפי שבאופן האחרון אין השי"ן מתבטאת. כהברחה והיא מהנך דכתיבין ולא קריין. ורואה אני שתפס כת"ר דכשאנו כותבין ז"ש במקום ז' שבורה ($ציור בספר$) בראנו לנו אות ומבטא חדשים, דהיינו שהתכנו יחד את הזיי"ן והשי"ן לאות והברה אחת ויצאה מזה אות $ציור בספר$, ולפיכך יותר יקראן הקורא מפורדות את הזיי"ן בפ"ע ואת השי"ן בפ"ע ויצא שם זשנא. אבל באמת אינו כן, שאין אנו מתיכין כלל את הזיי"ן ואת השי"ן לאות אחת או הברה אחת ואינן מהנך דכתיבין ולא קריין אלא דגם בהברתן המפורדת יוצא במבטא כעין $ציור בספר$, למשל בנ"ד כשאנו קורין את הזיי"ן בשו"א והשי"ן בפת"ח זשנא יוצאת הברת $ציור בספר$, לפי שהשו"א הרהוטה של הזיי"ן נבלעת במבטא יחד עם השי"ן הפתוחה, וכן בשם דראזשנא אנו מבטאים ג"כ את הזיי"ן והשי"ן בפ"ע ושתיהן בשו"א ויוצא כעין הברת $ציור בספר$, וכן בכל כיוצא בזה. וכן בצד"י שבורה [$ציור בספר$] שכתבו האחרונים ז"ל לכותבה ט"ש כמו טשערנא וכדומה אין אנו מתיכין כלל את הטי"ת והשי"ן לאות אחת או הברה אחת והן מעין כתיבין ולא קריין בהברתן הפשוטה, אלא דגם בהברתן הפשוטה והמפורדת יוצא במבטא כעין $ציור בספר$, למשל בשם טשערנא כשאנו קורין את הטי"ת בשו"א ואח השי"ן בסגו"ל יוצאת הברת $ציור בספר$. וא"כ למה יקרא הקורא ושנא יותר מזשנא, הרי בשניהן מתבטאת השי"ן כהברתה הפשוטה ומה יתרון לזו על זו, והרי זה ככל השמות שאפשר לקרותן בשני אופנים שוה בשוה דכשר, ולא גרע מפרידא דאפשר לקרותו פרידא בחיר"ק ופרידא בציר"י ומ"מ לא חיישינן לה להטעמים המבוארים לעיל וה"נ דכוותה

לכן נלענ"ד דאריך למיכתב זשנא ואין ראוי לכתחלה לכתוב זנא, שלא הכשירו האחרונים לזי"ן במקום זיי"ן שבורה אפילו בשמות הרגילים אלא בדיעבד, וכ"כ האחרונים בשם טשיזא לענין הצ' השבורה עיי' ט"ג ועוד, ועיי' בחאנ"ש למהרש"ק (סי' ג') בשם יאטשא שכתבו יאצא

וכאשר דברתי מזה עם רב גדול אחד אמר דמוזר הדבר לכתוב זשנא, ואמרתי לו מ"ש משם דראזשנא והשיב דשם הז"ש באמצע והכא בראש התיבה. ואין בזה שום טעם וריח לחלק אלא פטפוטי דברים בלבד, וכאשר אמרתי לו דה"נ כותבין זשיגא טשערנא משיטשא טשיזא ובס' חאנ"ש רצה לומר גם להיפוך דבשם טשיזא יש קפידא טפי שלא לכתוב ציזא לפי שהוא בראש התיבה, לא מצא כל מענה. ויותר מזה יראה בנ"ש בשם פייערל דיש לקרותו באופנים שונים ומ"מ סגי בהכי

ה) ולפ"מ שחוכך כת"ר בכתיבת זשנא היתה תקנה לכתוב ב' גיטין האחד זשנא והשני זנא, אבל לכאורה גם עי"ז עדיין לא נמלט מחששות, שהרי אין הגט האחד מוציא מידי החשש שבחבירו, דבזה שכתוב בו זנא אנו חוששין על הברת אות $ציור בספר$ שאינה נשמעת ובזה שכתוב בו זשנא אנו חוששין שיקראו זשנא, וא"כ לא יצאנו י"ת גם בכתיבת שניהם. ואף דכבר כתבנו דגם בדראזשנא שכתב דראזנא בזיי"ן מכשיר הד"ח בדיעבד גם במדינתנו וא"כ גט זה שכתוב בו זנא כשר בודאי בדיעבד מיהא, דנהי דלכתוב רק גט אחד בשם זנא צידדנו לעיל דאין ראוי לעשות כן לכתחלה משום דזשנא עדיף מיני' מ"מ בגט שני אחר שכתב כבר בגט אחד זשנא בודאי מהני כבר, הרי פקפקנו לעיל דאפשר דבשם שאינו ידוע לא שייך דברי הד"ח ולא מהני גם בדיעבד. אמנם לפי המבואר לעיל דע"י סימן