דבר אברהם - ב קסה

תימא דענין ההלנה הוא תנאי בהדין גופי' דהיינו שאסור לחתוך הדין לפני הלנה מ"מ אפשר שהוא רק לכתחלה ולא בדיעבד ואין הדין בטל, ועוד דנראה יותר לומר שאין זה תנאי בהדין גופי' שאסור לגמור בלא הלנה תחלה אלא שהוא רק דין במיתה שאין להורגו קודם הלנה דילמא חזו לי' זכותא למחר, אבל את הדין הי' מותר לגמור דגם אחר גמ"ד מצו למיחזי לי' זכותא כ"ז שלא נהרג, אלא דממילא אסור לעשות גמ"ד באותו יום דכיון דלא יהרגוהו באותו יום עד אחר הלנה איכא עינוי הדין. [ונ"מ בין הני תרי טעמי לענין זק"מ שאין חוששין בו לעינוי הדין, דאי אמרת שענין הלנה הוא תנאי בהדין אין גומרין דינו לחובה בו ביום, ואי אמרת שהוא רק מצד עינוי הדין גומרין בו ביום]. ולפ"ז אם עברו וגמרו לחובה בו ביום אע"פ שעברו על עינוי הדין אין הדין בטל ואם הלינוהו ולא מצאו לו זכות הורגין אותו למחר ע"פ הגמ"ד דאתמול, [לפום מאי דכתיבנן דבשביל שעברו על עינוי הדין אפשר דלא בטל דינם]. ואם נתפוס שאין הדין בטל אלא דצריך הלנה מסתפקנא על יסוד זה בהא דקיי"ל שהיוצא ליהרג ההורגו והחובל בו פטור ומבואר במכות (ה'.) שהוא תלוי בגמ"ד, אם עברו וגמרו דינו באותו יום שצריך הלנה ובינתיים חבלו בו או הרגוהו אם חייבים עליו או לא. אולם י"ל דענין ההלנה הוא גם תנאי בדין גופי', דדוקא קודם גמ"ד מצו למיחזי לי' זכותא אבל אחר גמ"ד תו לא חזו לי' זכותא, וכעין דאמרינן בראו כולן לחובה דתו לא חזו לי' זכותא ה"נ אחר גמ"ד שהמועטין בטלין לגבי הרוב והוי ככולן חזו לי' חובה, עיי' תוס' ב"ק (דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל). ולפ"ז אפשר דבגמרו דינו לחובה באותו יום פוטרין אותו לגמרי כמו ראו כולן לחובה ומ"מ גם בראו כולן לחובה מתקשה אני אמאי פוטרין אותו לגמרי כיון שאינו פטור מצד עצמו אלא משום דהאי ב"ד לא חזו לי' תו זכותא וא"א להלנת דין ידינוהו בב"ד אחר, ומזה הי' נראה סמך לשי' המאירי שהזכרנו למעלה דאדרבא הורגין אותו מיד. וקרוב בעיני לומר דאה"נ דפוטרין אותו רק בב"ד זה אבל חוזרין ודנין אותו בב"ד אחר, וכן משמע קצת מלשון הרמב"ם (פ"ט מסנהדרין ה"א), אלא דאפשר דגם זה נקרא כבר צדיק אל תהרוג ואין מחזירין תו לחובה, וצע"ג

ח) ודע דמ"ש לעיל ליישב שי' הסוברים דיש עינוי הדין בשור שהוא רק משום ובערת הרע מקרבך לא יתכן אלא לרש"י ולר"ת ולא להראב"ד, דבשמ"ק ב"ק שם מובא להדיא משם הראב"ד דמשו"ה לא מענינן אח דינו משום דכמיתת בעלים כך מיתת השור אף לעינוי הדין, וצ"ע ליישב מה שהקשינו ע"ז. וכן על מ"ש להרמ"ה דמשו"ה הוצרך לטעמא דואהבת לרעך כמוך ולא סגי לי' בטעמא דובערת הרע משום דבההיא דקאי בי' הרמ"ה לא ימהר הרע להתבער ע"י איחור הגמ"ד, יש להעיר מערכין (דף ו' ע"ב) היוצא ליהרג הוא שחבל באחרים חייב כו' רשב"א אומר אף הוא אם חבל באחרים פטור שלא ניתן לחזרת עמידת ב"ד וכתב רבנו גרשום וז"ל שהואיל ונגמר דינו ליהרג אין חוזרין ומביאין אותו לפני ב"ד בשביל שחבל לפי שאין מענין את דינו אלא לאחר שנגמר דינו ליהרג [לאלתר] יהרג משום צער בעלי חיים עכ"ל, ולדברינו לימא משום ובערת הרע מקרבך

שוב ראיתי שהערוך לנר עצמו בדף ל"ד התעורר כבר דמקרא דוהוקע לא ידעינן אלא דהמיתה תהא ביום ומנ"ל לגמ"ד ור"ל שהוא משום עינוי הדין, ומסתפק אם עינוי הדין דאורייתא או דרבנן, ואילו ראה דברי הרמ"ה שהזכרנו לא הי' מסתפק בזה. וקושיית העל"נ שהזכרנו למעלה יש ליישב אליבא דכו"ע עפמ"ש רש"י שם לא תטה כו' חוץ מכ"ג ומסתברא דהיקש להכי אתי שהוא עיקר הדין ותחלתו יעו"ש, אלא דקשה קצת אמאי ילפינן להראב"ד גם לענין עינוי הדין

ו) עוד ק"ק לי בסוגיא דב"ק א"ה תם נדיינה ד"מ ברישא ונשתלם מרידיא והדר נדייניה ד"נ אחר ר"א ברי' דר"כ זאת אומרת רידיא עליי' דמרא הוא, וק"ל אמאי סתם בתם דלעולם אין דנין אותן ד"מ והרי בשור שיש לו גיזה אפשר להשתלם מגיזתו וגיזה ודאי כגופו דמיא ולא עליי' דמרא היא. אמנם י"ל דזהו רק בגיזה שהיתה בו בשעת היזק אבל גיזה שהעלה אח"כ עליי' דמרא הוא ואין ניזק גובה ממנה לר' ישמעאל דאמר יושם השור, ועיי' בתוס' (ד"ה זאת אומרת) ועיי' במלחמות ר"פ דו"ה שכתב דהש"ס אזיל דר' ישמעאל היא. וק"ק לי דהא אוקמינן לה בתירוצא בתרא אפ"ת ר"ע אבל לא כן מבואר בשמ"ק ב"ק (דף מ"ז ע"א) וז"ל וכתב הר"ם מסרקסטה ז"ל כו' חרנגולת טעונה ביצים שהזיקה אין גובין מביצתה ודוקא ביצה שהיתה גמורה במעי' בשעה שהזיקה אבל אם טענה אח"כ ביצים כיון דמגופה קא ינקי גובה הנזק אפי' מביצתה כשם שגובין מנוצתה אם רבתה כנפים אחר שהזיקה עכ"ל, הרי דממה שרבתה אחר היזקה גובה ניזק משום דמגופה קא ינקי ולא הוי כעליי' דמרא והא אליבא דר' ישמעאל היא דאילו לר"ע דאמר הוחלט השור ביכו"כ שייך שבחא דממילא לניזק ממה שעולה על חלקו היינו ממה שהוחלט לו בשעת ההיזק. וקצת תמיה לי למה הוצרך למימר דממה שרבתה גובה ניזק הא אנן קיי"ל כר"ע וממילא שבחה דידי'. ואולי קאמר לה לפום מאי דאוקי רבא מתני' כר"י כמ"ש התוס' (ד"ה ליתא), והוא דחוק דלאו אמתני' קאי. ועיי' שמ"ק לעיל מינה (ד"ה אבל) שכ' דשמעתתא דרבא כו"ע היא בין לר"י בין לר"ע יעו"ש ויש להאריך בכ"ז אלא שרשמתי לע"ע רק מקופיא אגב גררא

יש לי עוד הרהורי דברים רבים בנוגע להענינים שבאו בסימנים הקודמים, אבל כבר ארכו הדברים ועת גמור. והי' שלום וברכה למעכת"ה כנפשו ונפש ידידו עוז דוש"ת באה"ר מוקירו ומכבדו

סימן לה

ב"ה, מוצש"ק ו' ניסן העתר"ב, סמאלעוויטש

כבוד ידידי הרב הה"נ החו"ב סוע"ה וכו' כש"ת מוהר"ר משה ברכהן נ"י. שלום וברכה

אחדשה"ט. הגיעני מכתבו מיום ג'. ואף שאין הזמן גורם עכשיו לבוא בכתובים, כידוע לכת"ר טרדות הרב בימים אלו דקיימי עלי' כי כסלא לאוגיא, בכ"ז הנני ממהר להשיבו כבקשתו להיות הדבר נחוץ

א) נסתפק כת"ר באיש שנקרא ונכתב בכל תעודותיו $ציור בספר$ ושם קדש אין לו ואינו בא לביהכ"נ ואינו עולה לתורה מעולם איך יכתבו שמו בג"פ, אם זיאנא או זינא או שזאנא או בכפל הנון או בלא אלף הראשון

הנה מה שרצה כת"ר להכניס יו"ד אחר הזיי"ן איני יודע למה ומנין לי' הא, אטו מורגש יוד במבטא עד כמה שאני שומע מרחוק א"א להברח יו"ד רכה להיות מורגשת אחר אות $ציור בספר$, וכ"ה ע"פ דקדוק שפ"ר, ומשער אני שאזנו הטעתו להרגיש כעין יו"ד אחר האות $ציור בספר$. ובענין כתיבת האות $ציור בספר$ שהיא זיי"ן שבורה בלשון האחרונים ז"ל נראה פשוט דצריך לכתוב וש (ולא שז כמו שכותב כת"ר), כמ"ש האחרונים בהרבה שמות כאלה, עיין ט"ג (שמות עו"נ) פרעשבורג דמתקריא פאזשען, ועיי' בס' דברי חיים להגאון מהר"ח הלברשטאם מצאנז ז"ל (ש"נ אות מ' סק"ו) בשמות מנדזשא ומיזשא ובס' אה"ש (כלל ו' סקי"א) בשמות זשיגא ערזשא ובשם דראזשנא יעו"ש ולענין אם לכתוב אל"ף אחר הז"ש נראה דנכון יותר שלא לכותבו, דאע"ג דאי כתבו א' במקום פת"ח כשר בדיעבד מ"מ זהו דוקא בשם שאין לטעות בקריאתו כגון בחאנוכה, משא"כ הכא שהוא שם שאינו רגיל כלל ואיכא למטעי לקרותו בקמ"ץ אריך טפי דלא לכתוב א' לסימן הפת"ח, וכן ראיתי בס' אה"ש בשם דראזנא ודלא כהט"ג. ולענין כפילת הנו"ן שבשפ"ר הוא כותב $ציור בספר$ בשתי נוני"ן, בודאי לית דין צריך בושש דאין לכתוב אלא נו"ן אחת ואם כתבו בשתים חוששני שפסול גם בדיעבד, ואין לנו