דבר אברהם - ב קנח

של אותה עיר נשחטין לעבודת כוכבים, והאי קיבה פירשה בעלמא היא, ואמרינן בתר מימרא דרב אמר רבא תרווייהו תננהי כו ומדקא"ל מפני אותה בקיבת עגלי עבודת כוכבים וקמהדר לי' א"כ למה לא אסרוה בהנאה מכלל דעבודת כוכבים אסור פרשייהו, וכן אמרינן בירושלמי דפרקין השוחט בהמה לעכו"ם אפי' פירשה אסור. אע"כ שאין הפרש נאסר משום תקרובות בפ"ע אלא דמשום דניחא לי' הרי הוא בטל לגוף הבהמה ובבהמה עצמה כבר עשה כעין עבודת פנים, וצריך לדחוק בלשון הריטב"א דכוונתו נמי הכי. [ולפ"ז יראה לענין ח"ש לעיל דעובר לא בטיל להבהמה מטעמא דניחא לי' שיהא במעי' והקשינו מתמורה מולד מוקצה ונעבד, דמלבד שחילקנו למעלה בדרך פשוטה י"ל דהתם עובד לעובר עצמו וכן מקנה את העובר עצמו ולא בעינן כלל שיבטל להבהמה ויש לפרש כן גם לשון ניחא לי' בניפחי' דהיינו דלפיכך עובד הוא לו, משא"כ בפרש דתקרובות ע"כ אינו נעשה תקרובות בפ"ע כמש"ל אלא דבטל להבהמה. אך בשמ"ק תמורה שם הגירסא וכי הא דאמר רב אחדבוי כו' בפרש עגלי פ"ז כו', ולפמ"ש אינו לדמיון זה דברב אחדבוי אתינן לביטול הפרש להבהמה והכא לא צריכינן לזה אלא דלעובר עצמו הוא עובד. ואין לומר דאם עובד לעובר עצמו צריך לעשות בו מעשה ואל"ה בע"ח אינם נאסרין ובעובר א"א לעשות מעשה, דהא לענין למזבח מיירי התם]

ד) עוד חוכך אני בפשוטה של סוגיין דאמרינן אב"א קרא כתיב הכא לא ידבק בידך מאומה כו', ומשמע דהשתא דאייתי קרא לא בעינן תו לסברא דניחא לי' בנפחי' אלא אפי' אי לא ניחא לי' נמי פרשו אסור, ואמאי הא מהאי קרא ליכא למילף אלא שיעורא דמה שהוא חרם גס מאומה ממנו אסור אבל האי פרש אי לא ניחא לי' לא בטיל לגוף הבהמה או שאינו עושהו לתקרובות בפ"ע ולמה יאסר בשביל שמונח במעי' של בהמת ע"ז. ואי לומר דמ"מ מרבינן לי' מקרא דכל שיוצא מע"ז אסור ואע"פ שהוא עצמו לא נאסר ביחוד, אכתי קשה לי מח"ש הכ"מ (פ"ז מעכו"ם ה"ג) דכ' הרמב"ם בהמה שהקריבוה כולה לעבודת כוכבים אסורה בהנאה אפילו פרשה ועצמותיה וקרניה וטלפיה ועורה הכל אסור בהנאה, וכ' פ"ו הכ"מ ומ"ש שהקריבוה כולה נראה דהיינו לומר שאם הקריבוה לעבודת כוכבים ופירשו ואמרו חוץ מפרשה או מעצמותיה וקרניה וטלפיה ועורה אותם דברים ששיירו לא נאסרו עכ"ל, ואי אמרת דגם בלא ניחא לי' נתרבה לאיסור מהאי קרא מאי מהני מה שפירשו ואמרו חוץ מפרשה וקרניה וטלפיה ולא נעשו ע"ז מתחלה מ"מ ליתסרי מקרא דמאומה. וכן במשתחוה לחצי דלעת דלא נאסר החצי השני אלא מספיקא דיד אמאי לא יהא בכלל מאומה ומ"ש פרש המונח בגופה מחצי דלעת המעורה בו, ואמאי אמרינן בירושלמי דמצא בה טבעת מותרת. **(הגה"ה. ובדברי הכ"מ אלו שאם התנה ואמר חוץ מעורה אין העור נאסר יש לי מקום ספקץ דהרמב"ם (פ"ח מעכו"ם ה"ז) ס"ל דאיבעיא דר' ירמיה בחולין (דף קכ"ח) המשתחוה לחצי דלעת מהו שתפשה יד לחברתה לאו לענין טומאה בלבד איתמר אלא גם לענין איסור ע"ז ועלתה בתיקו, והרמב"ם פירש דהחצי שלא נעבד נעשה יד להנעבד כמבואר בדבריו שם ואסור מספק, ולפ"ז עורה נמי דעדיף מיד דהוי שומר הי' נאסר מטעם זה אפילו אי לא הוה בכלל גופה, ובפשוטו נראה דאין השומר נאסר משום שהוא רוצה לעבדו מחמת שהוא שומר אלא מדינא נאסר דכיון דברצונו מיהא שיהא שופר ויד מכיון שנאסר עיקר הדבר נאסרו ממילא גם הם, ולפ"ז לא יועיל כלל מה שיפרש שאינו אוסר את השומר כיון דרצונו מיהא שיהא שומר, אי אפשר דשומר ויד אינן נאסרין מאליהן אלא דלפי שהן שומר ויד אמרינן דרוצה לעבדן וסתמן כפירושן ואם מפרש בהדיא שאינו עובדן אינן נאסרין, וצ"ע:)** ואולי פירושא הוא דלעולם גם לאב"א דקרא צריכין גם לסברא דניחא לי' בנפחי' ותרווייהו איצטריכו, דאי לאו סברא לא הי' נכלל בכלל התקרובות ולא חל עליו האיסור מעולם ולא הוה ידעינן לאסרו מקרא דמאומה שהוא בא רק ללמד שיעור על הנאסר כמ"ש, ואי לאו קרא הו"א דאע"ג דפרש בכלל גופה הוא מ"מ אינו חשוב וע"ז בא קרא דמאומה דאף שאינו חשוב אסור בע"ז דרחמנא אחשבה, עיי' שבת (דף צ' ע"א) במשנה. אבל דוחק הוא ועוד דבסוגיא דחמורה מבואר דלאב"א קרא לא בעינן סברא ועיקר הסברא במחלוקת היא שנויה, דאמרינם התם אמר רבא כו' ולד מוקצה ונעבד מותר מ"ט לאימיה אקציה לאימיה עלתי לה איכא דאמרי ולד מוקצה ונעבד אסור מ"ט דניחא לי' בניפחי', ורבא גופא אית לי' ההיא דפרש של עגלי ע"ז אסור דהא בסוגיין דע"ז אמר עלה תרווייהו תננהי, וא"כ לל"ק בתמורה דלית לי' סברא דניחא לי' בניפחי' אמאי פרש עגלי ע"ז אסור אי אמרת דמקרא לחוד בלאו סברא דניחא לי' לא ידעינן לה, אע"כ דמקרא לחוד ידעינן ולל"ק ס"ל כאב"א דקרא. ובשמ"ק שם בתר ההיא דרבא גריס וכי הא דאר"א בר אמי א"ר המקדש בפרש שוה"נ כו' אב"א קרא ואב"א סברא, והיינו דלישנא קמא דרבא סבר כאב"א קרא ולית לי' סברא דניחא לי' ומשו"ה ולד מוקצה ונעבד מותר דקרא דלא ידבק לא שייך ע"ז, ולישנא בתרא ס"ל כאב"א סברא דניחא לי' ביפחי' וזה שייך גם. בולד מוקצה ונעבד ולכן אסור. ועד"ז יש ליישב קצת מה שהקשינו למעלה מהרמב"ם והכ"מ דאי ידעינן מקרא גם בלא ניחא לי' א"כ גם אלו שלא נכללו בהתקרובות יאסרו מקרא דמאומה, דלפמ"ש לישנא בתרא דרבא ס"ל בטעמא דפרש כאב"א דסברא ואפשר דס"ל דקרא לא מהני לאסור בלא ניחא לי' כמש"ל, וידוע שהרמב"ם פוסק בכ"מ כלישנא בתרא ומשו"ה מהני פירש חוץ מפרשה ועצמותיה כו' שלא יהא בכלל התקרובות דלא ניחא לי' בהכי ומקרא דמאומה לא יאסר. והוא רק לסגנון הפלפול. ואינני יודע לע"ע לכוון את השמועה על בוריה

ה) וע"פ מה שנתבאר איכא למידק מסוגיין על דברי הרמב"ן ז"ל בס' המצות. דהנה הרמב"ם (פ"ז מעכו"ם ה"ב) כתב עבודת כוכבים ומשמשיה ותקרובת שלה וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה שנאמר ולא תביא תועבה אל תוך ביתך וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה שתים אחת משום ולא תביא ואחת משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, וכתב עוד שם (ה"ט) עבר ומכר עבודת כוכבים או אחד ממשמשיה או תקרובת שלה הרי הדמים אסורין בהנאה כו' שנאמר והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מביא מעבודת כוכבים ומכל משמשיה ותקרובתה הרי הוא כמוה, וכ"ה בס' המצות (ל"ת כ"ה) כפי שביאר הרמב"ן ז"ל דבריו. אבל הרמב"ן ז"ל בהשגות לס' המצות (ל"ת קצ"ד) חלק עליו דאיסור הנאה דתקרובות הוא מויאכלו זבחי מתים ומשמשים מלא תחמוד כסף וזהב עליהם ומסיים וז"ל אבל ע"ז בעצמה יש לה לאו אחר לא ידבק בידך מאומה מן החרם וכמו ששנינו כו' ולילקי נמי משום ולא תביא תועבה אל תוך ביתך [כוונתו ז"ל למכות (דף כ"ב פ"א) דאיתא ללשון זה], והנה הוא לוקה שמונים מאלו השני לאוין, אבל משמשין נראין הדברים שאינן בכלל ולא תביא תועבה אל ביתך שאלו היה כן ילקה עליהם שלש משום לא תחמוד כו' ומשום ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם ומשום לא ידבק בידך מאומה מן החרם, אלא ע"ז בלבד היא שנקראת חרם דכתיב כי חרם הוא ולא משמשיה ותקרובת שלה עכ"ל. ולפ"מ שנתבאר דעגלי ע"ז דשמעתין בתקרובת מיירי קשה על הרמב"ן, דהא אמרינן עלה אב"א קרא כתיב הכא לא ידבק בידך מאומה ולדברי הרמב"ן לא נאמר האי קרא אלא על ע"ז עצמה ולא על תקרובות ומשמשין. ואין לומר דלהרמב"ן ז"ל נוקי מימרא דרב דעגלי ע"ז בע"ז עצמה ורק על זה הוא דקאמרינן אב"א סברא אב"א קרא, והא דמבואר בשמעתין דגם פרש תקרובת אסור כדאמרינן מפני מה אסרו גבינות בית אונייקי כו' ודאמר רבא תרווייהו תננהי כו' הוא רק מסברא דניחא לי' ולאו מקרא דולא ידבק דלא קאי כלל אתקרובות, ז"א דהא רבא ס"ל נמי פרש תקרובת אסור