דבר אברהם - ב קנז

לסקילה אילו הי' נולד חי וממילא כשמת הוי כשוה"נ שמת אחר גמ"ד משא"כ בגיזה דלא חל עלה גמ"ד כמ"ש. וכ"ת דלפמ"ש דעל הגזה בפ"ע לא חל גמ"ד א"כ גם להחולקים על ר"ת וס"ל דנאסר מחיים לא תהא גיזתו אסורה אלא זו דאחר גמ"ד שצמחה מאיה"נ אבל אותה גיזה שהיתה בו בשעת גמ"ד תהא מותרת כשגזזה מחיים דהא מאיה"נ לא באה וגמ"ד נמי לא חל עלה כמ"ש ובערכין משמע דגיזתה נאסרת בשעת גמ"ד כמ"ש רש"י, דלדידהו ע"כ באותה גיזה דשעת גמ"ד עסקינן התם דאילו גיזה שאחר גמ"ד בלא"ה נמי אסורה בשביל שבאה מאיה"נ, ז"א דדוקא לר"ת שלא נאסרה מיד בגמ"ד י"ל דמותרת בגזיזתה משא"כ להחולקים עליו וס"ל דבשעת גמ"ד נאסר מיד לא שייך לומר דתשתרי גיזה בגזיזתה דכיון דעל הגיזה חל מיהא גמ"ד לענין שיסקל הכל כמו שהוא עם הבהמה ונאסרה מיד שוב לא תשתרי עוד. וא"כ פרשו נמי לר"ת הי' מותר מחיים כגיזה, וע"כ צ"ל כמ"ש שלא הי' נאסר לר"ת לההו"א אלא פרש שבתוך מעיה בשעת סקילה

עוד נ"ל דעיקר הסברא שרצינו לומר דפרש וגיזה הוי כמתה ויחול עלייהו מיד איסור שוה"נ אינה נכונה. דהנה לכאורה שי' ר"ת ז"ל תמיהא טובא מגוף הסוגיא דסנהדרין, דאמרינן אם משנגמר דינה עיברה וילדה ולדה אסור למ"ד זוז"ג אסור, ולשי' ר"ת דלא נאסרה האם מחיים אמאי יאסר הולד והיכן הוא גורם דאיסורא. וע"כ צ"ל דביאור הדבר הוא כך, דר"ת כתב דאף דאינו נאסר מחיים מ"מ מחיים חל עליו האיסור משעת גמ"ד לכשישחט יעו"ש, והלכך למ"ד זוז"ג אסור ה"נ יחול על הולד אותו איסור ממש שרובץ על האם דהיינו שיחול על הולד איסור שכשישחט או ימות יאסר. והשתא אי אמרת דגיזה נמי גזיזתה זו היא מיתתה א"כ אמאי מותרת לר"ת אפי' גיזה שעלתה אחר גמ"ד הרי חל עלה איסור הבהמה עצמה שתיאסר לכי תמות והא גיזה מתה היא, אע"כ דזה לא שייך אלא על בע"ח ולא בגיזה וק"ו פרש דמעיקרא נמי כמת דמי

ג) ויש לי מקום עיון בפשוטה של סוגיין דע"ו, במאי דאמרינן אב"א סברא גבי עגלי ע"ז ניחא לי' בנפחי' אבל גבי שוה"נ לא ניחא לי' בנפחי', מאי פירושא דניחא לי' בנפחי' של עגלי ע"ז, אי דמשום דניחא לי' בנפחי' בסל הפרש לגבי הבהמה וחשיב כגופה וממילא נאסר כאבר ממנה, או דילמא דבשביל ניחותא דבעלים לא נעשה כלל הפרש כגופה אלא דכיון דניחא לי' בנפחא דפרש הרי הוא מחשיבו לתקרובות ונעשה הפרש בפ"ע תקרובת פ"ז ואסור. ולכאורה הי' נראה כדרך האחרון דאפילו היכא דניחא לי' נמי לא בטל הפרש להבהמה ולא נעשה כאבר מגופה, וקצת ראי' לזה מב"ק (דף מ"ז.) תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה מ"ט פירשא בעלמא היא, הרי דאע"ג דניחא לי' שתהא הביצה בגופה מ"מ לא נעשית כגופה. ואף דמביצה עצמה יש לדחות לפמ"ש התוס' (ד"ה מ"ט) דמיירי בביצה גמורה שאינה מעורה עוד ואפשר דלא ניחא לי' עוד שתהא בגופה, מ"מ מפירשא מיהא מוכח הכי דמשמע מלשון הש"ס דמפירשא בודאי לא גבי ניזק אע"ג דניחא לי' שתהא בגופה, [כמו שיבואר להלן ר"ג דסתם פרש מקרי ניחא לי' ורק בשוה"נ לא ניחא לי']. אמנם גם זה יש לדחות דאפשר דהכוונה היא על פרש כזה שהוא כביצה גמורה שאין לו צורך עוד בגוף ואינו מועיל לו ולא ניחא לי' שיהא בגופה. אבל מעובר מיהא יש להוכיח כן, דאמרינן התם פרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט גופה היא וכתבו התוס' דמזה מוכח דסבר רבא עובר ירך אמו, ואי תימא דכל דניחא לי' פרש נמי נפשה כגופה מאי סייעתא היא דעובר ירך אמו דילמא אינו כירך אמו כביצה ופרש אלא משום דניחא לי' נעשה כגופה. ומזה נראה דע"י מה דניחא לי' בנפחי' לא נעשה הפרש כגופה אלא נפשה תקרובת בפ"ע. אבל לפ"ז תמוה מאי דאחר אבל גבי שוה"נ לא ניחא ל' בנפחי' ומשמע דאי ניחא לי הי' נאסר, והרי שוה"נ איסורו מאליו הוא ולא ע"י הבעלים ומאי שייטא היא לדון בי' אי ניחא להו לבעלים או לא, אטו יכולין בעלים להטיל איסור שוה"נ על מה אינו גופו. והי' אפשר לפרש אבל גבי שוה"נ לא ניחא לי' בנפחי' היינו דלא שייך בי' כלל ענין ניחא לי' בנפחי' דאינו יכול לאסור מעצמו מה שאינו מגוף השור, אבל בתמורה (דף ל':) פירש לה רבנו גרשום שוה"נ לא ניחא לי' בנפחי' שהרי עומד למות, ואי אמרת דהפי' הוא כמ"ש דלא שייך כאן ענין ניחא לי' בנפחי' ואפי' ניחא לי' אינו מועיל כלום לא הי' לו לפרש למה לא ניחא לי' משום דהולך למות, אפי' אינו הולך למות וניחא לי' מאי הוי. ומזה נראה דעתו דהפירוש הוא כדרך הראשון דמשום דניחא לי' בטל לגבי הבהמה והו כגופה וממילא נאסר בתקרובות בכלל הבהמה כאבר מגופה, והלכך גבי שוה"נ נמי אלו הוה ניחא לי' היה חשוב כגופו של שור והי' נאסר. וכ"נ מירושלמי דמכילתין ר"י בעי מצא בה טבעת [אי נימא דאסורה] א"ר יוסי טבעת בעינה היא פירשה גופה היא. ומדברי רבנו גרשום מבואר דכל שאינו הולך למות ניחא לי' לעולם בפרש שבתוכו, ולפ"ז קשה מה שהקשינו מביצה ועובר ופירשא דניחא לי' ואמאי לא הוו כגופה לגבות מהן. ואין לומר דביצה ועובר שהן דברים בפ"ע שאני והויין כטבעת דירושלמי, דנראה דטעמא דטבעת נמי משום דלא ניחא לי' וזהו החילוק שבין טבעת לפירשה. אמנם מביצה לק"מ דמיירי בביצה גמורה דלא ניחא לי', [ובשמ"ק שם (ד"ה אבל) כתב שאינה צריכה לו כלל מכיון שנגמרה אלא הרי הוא כאבן בתוך גופה], ומעובר נמי ל"ק דאף דניחא לי' שיהא במעי הבהמה שאני הוא מפרש, דבפרש ניחא לי' שיהא הפרש בתוך מעיה לצורך הבהמה ולכן בטיל לגופה אבל בעובר להיפוך הוא דמאי דניחא לי' שיהא בתוך מעיה הוא לצורך העובר ולא לצורך הבהמה ולא שייך למימר דלפיכך יבטל להבהמה, והוא פשוט. ואל תשיבני מההיא דתמורה א"ד ולד מוקצה ונעבד אסור מ"ט דניחא לי' בניפחי', הרי דגם עובר חשיב כבטיל מה"ט להבהמה, דשאני התם שאין ניחותא דידי' לצורך העובר אלא לצורך העבודה וההקצאה והתם שפיר הוי ניחא בנפחא שע"י העובר לצורך הבהמה שתראה שמינה שפיר בטיל להבהמה, משא"כ בדידן בנזקין שאנו דנין דניחא לי' שיהא בתוך מעיה לצורך העובר עצמו שפיר לא בטיל להבהמה. אלא דקשיא רק מפירשא דמשמע מלשון הש"ס שאינו גובה ממנו, וע"ז כבר כתבנו דאפשר דהכוונה היא לפרש כזה דדמי לביצה שאין בו צורך. ואולי י"ל עוד דלהכי דקדק רש"י ז"ל שם לומר פירשה דבר המופרש ממנה, ואפשר דר"ל שאין בפירשא מובן פרש דמזה באמת גובה אלא המובן הוא דבר המופרש ממנה כטבעת ואבן שבגופה, אבל מן הפרש אה"נ דגובה ניזק. ואולי י"ל דגביית נזקין שאני ולא ראיתי לע"ע מקור מפורש אם ניזק גובה מן הפרש, וצריך עיין לעיין בזה

אולם מדברי הריטב"א בחי' לע"ז נראה דתפס כפירושו האחרון דהפרש בפ"ע נעשה תקרובות, דז"ל משום דניחא לי' בנפחי' פי' ודעתו להתפיס אסור ולעשות תקרובת אף מפרשה, ואמרו בירושלמי ומה בין זה לטבעת הנמצא במעי בהמה של ע"ז והשיבו זו גופה כלומר שמתנבל בגופה וזו אינה גופה עכ"ל, ולפ"ז קשה מה זה מנין לאסור פרש של שוה"נ כמו שהקשרנו. ואולי יפרש כמש"ל שוה"נ לא ניחא בנפחי' דהיינו דלא שיך בי' ענין ניחא לי' ודלא כרבנו גרשום. אולם אם נפרש הכי לדברי הריטב"א תמיה לי טובא דהא בעינן כעין עבודת פנים ופרש בפני עצמו אינו כעין עבודת פנים. ואפי' תוקמה בשדרכה בכך ובכה"ג ס"ל לרב גופי' מרא דשמעתתא להלן (דף נ':) גבי ע"ז שעובדין אותה במקל דלא בעינן כעין פנים ממש ואפי' לענין לאסור התקרובות כמו שפי' הריטב"א עצמו שם, מ"מ הא בעינן כעין זביחה או זריקה המשתברת והכא לא עביד כפרש כלום, יעו"ש בסוגיא דדף נ' ובחי' הריטב"א, ועיי' כרמב"ם (פ"ג מעכו"ם ה"ד) ובהשגות. ואין לומר דעגלי ע"ז לא מיירי בתקרובות אלא בע"ז שעבד להם ובדניחא לי' בנפחי' עובר הוא גם להפרש, [והפגלים גופייהו כשלא עשה בהם מעשה באמת אינם נאסרים ורק הפרש נאסר, או דעביד בהו מעשה ונאסרו גם הם], שהרי הריטב"א פי' להדיא עגלי ע"ז של תקרובות וכן מבואר בשמעתין לעיל מינה ארשב"ל מפני מה אסרו גבינת בית אונייקי מפני שרוב עגלים