דבר אברהם - ב קנו

זוז"ג מותר דלא חשיב בא מאיה"נ. דהא ודאי אם נתפטמה הבהמה אח גמ"ד והשמינה ונסקלה שבחה ושומנה נמי אסור, דכיון דגוף אחד הוא לא בעינן גמ"ד על השבת, וה"נ אי עובר ירך אמו הרי זה כנתפטמה והשמינה וכן פרשה אלו הוי כגופה. ולא ראיתי לע"ע מי שנתעורר לזה, אבל כן נראה פשוט בעיני. ונראה לי להביא קצת ראי' לזה, דאל"כ לשי' ר"ת שלא נאסר מחיים וגיזתו מותרת כמ"ש בתוס' שם הרי מצינו גיזת שוה"נ מותרת אחר סקילה כשהעלה גיזה אחר גמ"ד, וזה לא שמענו. וכ"ת אה"נ א"כ אמאי אמרינן בב"ק (דף מ"א ע"ב) ובעל השור נקי ר"א אומר נקי מחצי כופר א"ל ר"ע והלא הוא עצמו אינו משתלם אלא מגופו הביאהו לב"ד וישלם לך והרי נ"מ לאישתהי והפלה גיזה ור"פ דס"ל הוחלט השור שבח מזיק מעצמו נוטל שבח כמבואר בב"ק (דף ל"ד ע"א). אולם אין ראי' מזה, דהא בכל אופן הרי משכחת לה לר"ת שקדם וגזזו קודם סקילה דהגיזה מותרת לשיטתו, וצ"ע וכ"ת דגם להחולקין על ר"ת נמי קשה דמשכחת לה כשעיברה אחר גמ"ד וילדה דלר"פ דהוחלט השור שייך חצי הולד לניזק, ז"א דהא ר"א ס"ל זוז"ג אסור, [יעוי' פסחים (כ"ו.) וע"ז (מ"ט.), ועיי' בכורות (ז'.) ובתוס' שם ועיי' חולין (ע"ט.) וצע"ק], וא"כ אסור העובר משום שבא מאיה"נ. ויש להביא ראי' מסנהדרין (דף ט"ו ע"ב) הזאב והארי כר אמר ר"ל והוא שהמיתו כו' חנן ר"א אומר כל הקודם להורגן זכה בשלמא לר"י למאי זכה זכה לעורן אלא לר"ל למאי זכה כיון שהמיתוהו שוינהו רבנן כמאן דגמר דינייהו ואיסורי הנאה נינהו, ונראה פשוט דגמר דינם הוא רק בשעה שהמיתו ולא כל הזמן שאחר שהמיתו, ואי אמרת דגיזה שהעלה אחר גמ"ד ונסקל עמה מותרת הרי משכחת לה דהעלו גיזה אחר שהמיתו וזכה לגיזתן, אע"כ דכל שנסקל עם הגיזה הרי זו אסורה ואע"פ שלא היה בשעת גמ"ד. ובדוחק יש לדחות דהכא דליכא גמ"ד ממש אלא דמה שאמרו כל הקודם להורגן זכה משווי להו לגמ"ד אפשר דכל שעתא ושעתא שאחר שהמיתו שהם בדין כל הקודם להורגן זכה חשיב כעמר דינן באותה שעה ולא משכחת בהו העלאת גיזה אחר גמ"ד. ואי תקשי לך דלכו"ע נימא זכה בפרשן למסקנא דסוגיין דפרש שוה"נ מותרת, צ"ל דפרש לא חשיב וכדאמרינן בעלמא גללים אפקורי מפקר להו, ועוד י"ל דכל שבשוה"נ אינו נאסר לא נפיק כלל מרשות הבעלים לר"ל דס"ל דיש להן תרבות ואין ההורגן זוכה בזה. ולפ"ז הא דאמרינן בכריתות (כ"ד.) שוה"נ שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו היינו חוץ מפרשו, והא דגללים אפקורי מפקר להו היינו דוקא למי שטרח בשבילו כדפירש"י בב"מ (כ"ז.). וצע"ק דלפ"ז כל שומרי בע"ח יהיו ש"ש, אם לא שאין השומר רוצה בגללים או שאינן שוין פרוטה או שהתנה בפירוש להיות כש"ת או שהתנה המפקיד שהגללים שלו וזה דוחק] ואל תשיבני מהא דערכין (דף זק ע"ב) האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שהרגה אסורה בהנאה כד זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה, ומבואר דבשערה ופרשה לא שייך חלות איסור מצד הסקילה אלא משעת גמ"ד והיכא דלא הוה לשיר בשעת גמ"ד לא יאסר ע"י הסקילה, דז"א דה"נ בג"ד לא אמרינן שהסקילה עצמה אוסרתה אפי' לשי' ר"ת אלא דעכשיו בשעת סקילה נגמר איסורה מצד הגמ"ד, דכך הי' הגמ"ד שכל שהוא מחובר לגופה יהא אסור משעת מיתה, כמ"ש התוס' סנהדרין שם שהקשו מכאן על שי' ר"ת דמשמע הכא דמגמ"ד נאסרה ותירצו דיש לפרש גמר דינה כלומר מחיים חל עליה איסור שאסורה אפי' שחטה, וביאר דבריהם הוא דמחיים כך נגמר דינה שכל שמחובר לגופה יאסר בשעת מיתה, והלכך אנן הכי קאמרינן דכך הי' הגמ"ד שכל שיהא מחובר לגופה בשעת סקילה או מיתה יאסר והלכך נתפטמה נמי אע"פ שנתוסף בה שומן שלא הי' בשעת גמ"ד מ"מ נאסר כיון שהי' בשעת סקילה וה"ה נמי העלתה גיזה אחר גמ"ד. אולם יש להסתפק ולומר דזהו רק לשי' ר"ת דאינו נאסר מגמ"ד אלא שהגמ"ד אוסרו לאחר מיתה ובזה אפשר לומר דכך הי' הגמ"ד שכל שיהא מחובר בשעת מיתה יאסר, וכן ההכרח מה שהכרחנו מנתפטמה שהפיטום אסור ומה שנסתייענו מסנהדרין דהעלה גיזה אחר גמ"ד אסור משום שהוא מחובר עמו בשעת סקילה הוא רק לר"ת דסבר דלא נאסר מחיים ואין לאסור את אלו בשביל שבאו מאיה"נ ובע"כ לומר דנאסרו משום שמחוברין בשעת סקילה אע"פ שלא היו בשעת גמ"ד דע"ז נמי קאי הגמ"ד לכל מה שיהא מחובר בשעת מיתה משא"כ להחולקים על ר"ת וסוברים דנאסר מגמ"ד ממש דלדידהו לא מצינו כלל שהסקילה או המיתה מחדשים בו שום דבר ואין הגמ"ד נמשך כלל אל הסקילה אפשר דלא שייך כלל לומר שהגמ"ד הי' שכל שיהא מחובר בשעת מיתה יהא אסור אלא דהגמ"ד אוסר רק מה שמחובר בה באותה שעה וכמ"ש רש"י בערכין שם דכל דמחובר בה בשעת גמר דין מיתסר בהדה, ואין ראי' לדידהו מנתפטמה ומההיא דסנהדרין דאליבייהו אפשר לומר דהני דלא הוו בשעת גמ"ד לאו פ"י גמ"ד נאסרין מפני שמתחלה כך הי' גמ"ד שיאסר כל המחובר בה אלא משום שבאים מאיה"נ הוא דנאסרין, וכן מוכרח מסוגיא דסנהדרין, דהא לדידהו שהגמ"ד אושר מחיים בע"כ אי תימא דכך הי' הגמר דין דכל שיהא גופה יאסר לא בעינן שיהא גופה בשפת סקילה דוקא אלא דכל שיהא גופה בכל חשך הזמן שאחר גמר דין יהא אסור, דהא לדידהו אין הסקילה גורמת כלום ולא שייך להגביל בה, וא"כ אמאי עיברה וילדה אחר שנגמר דינה מותר למ"ד זוז"ג מותר הא למ"ד עובר ירך אמו [להמפרשים כפשוטו בכ"מ ולא כר"ת הכא בתוס'] כבר נאסר כשהי' גופה מצד הגמ"ד וזה לא שייך כלל לזוז"ג, אע"כ דלדידהו אין הגמ"ד אוסר אלא מה שמחובר בהדה בשעת גמ"ד ומה שהשביחה אח"כ אינו נאסר אלא משום שבא מאיה"נ והלכך אי זוז"ג מותר אין עוברה נאסר, וא"כ פרש נמי דאתי מעלמא ולא מגוף השור ואינו נאסר מצד בא מאיה"נ כל שלא הי' בשעת גמ"ד מותר אפי' לההו"א דפרשו כגופי' דמי

כ) ולכאורה עלה על דעתי לומר דגם לשי' ר"ת אותו הפרש שהי' בשעת גמ"ד נאסר מחיים, דהא לר"ת נמי אפי' לא נתקיימה בו סקילה אלא שמת מעצמו נמי נאסר כיון שאינו כבר בע"ח, וא"כ האי פרש דאינו בע"ח ואינו מחוסר סקילה יאסר מיד. אבל מדברי ר"ת עצמו מבואר להיפוך, דהא כתב דמחיים הוא מותר בגזיזה והא גיזה נמי מכי גזזה הרי היא כמתה ומ"מ מותרת. הן אמנם דיש לדחות דאותה גיזה שהיתה בו בשפת גמ"ד נאסרה מיד אחר גזיזתה ולא התיר ר"ח אלא גיזה שעלתה בו אחר גמ"ד דמצד גמ"ד לא נאסרה ועיקר איסורה הוא רק מצד הבהמה בשביל שבאה מאיה"נ והלכך כל שהבהמה מותרת ממילא אין איסור על הגזיזה, ואף שצידדנו למעלה דלר"ת גיזה שאחר גמ"ד נמי נאסרת בשעת סקילה וא"כ אין חילוק בין גיזה דשעת גמ"ד לגיזה דאחר גמ"ד, י"ל דזהו רק כשנסקלה כל הבהמה לפי שמתחלה כך הי' הגמ"ד שיאסר גם כל מה שיהא מחובר לגופה בשעת סקילה משא"כ כשהבהמה לא נסקלה עדיין, וגיזה דשעת גמ"ד שאני דעלה גופה חל כבר הגמ"ד באותה שעה גם בפ"ע אבל בפשוטו נראה דנם גיזה דשעת גמ"ד התיר ר"ת כל שגזזה מחיים, אע"ג דעובר כה"ג אם עד שלא נגמר דינה עיברה ומשנגמר דינה ילדה אסור כמבואר בסוגיין והטעם נראה משום דבאמת על הגיזה בפ"ע לא שייך גמ"ד דהא אינה בסקילה כדאמרינן בערכין ודבר דלא שייך בי' סקילה לא יפול עליו ענין הגמ"ד לסקילה והלכך גיזה דשעת גמ"ד נמי לא חל עלה בפ"ע גמ"ד, אלא דמ"מ כשנסקלה יחד עם הבהמה אסורה דכך הי' הגמ"ד שיסקלוה כולה עם כל המחובר לה, ולכן כי גזזה קודם סקילת הבהמה וא"א אפשר לסוקלה עוד לא עם הבהמה ולא בפ"ע ממילא אין ע"ז גמ"ד כלל, ונמצא דהיתר הגיזה הוא משום דהוי כקודם גמ"ד כשאנו דנין עלה בפ"ע. ואין זה שייך אלא בגיזה דלאו בת סקילה היא וא"א הי' לגמ"ד לחול עלה בפ"ע, משא"כ עיברה עד שלא נגמר דינה דשייך בעובר סקילה בפ"ע כדיולד שפיר חל הגמ"דלסקילה גם על העובר בפ"ע ולכן אסור כהבהמה עצמה. ולפ"ז נראה גם לר"ת בעיברה ואח"כ נגמר דינה והפילה ולד מת שהוא אסור מיד בהנאה דהא חל עליו הגמ"ד בפ"ע