דבר אברהם - ב קמט

נראה בעיני. ועוד דכל הראשונים הקשו במתני' ל"ל למיתני נשים וקרובים ופסולים הא תנא סיפא בראוין להעיד והכל בכלל, ואי אמרת דגם בעדות מיתה ליתנייהו בשבוה"ע אין זו קושיא כלל דאתי לאפוקי כל הני שאין שם. עד עליהן ואפי' בראוין להעיד כגון עדות מיתה, אע"כ דתפסו דבעדות מיתה גם אינהו חייבין. ובירושלמי דפרקין גרסינן בכשרין ולא בפסולין, מנין אם לא יגיד ונשא עונו את שמגיד וחבירו משלם ממון יצא פסול שמגיד ואין חבירו משלם ממון, מפי ב"ד להוציא עד אחד, בשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשני עדים יהא חייב ות"ל והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו את שכשר להעיד עדות תורה יצא אחד שאינו כשר להעיד, ולפי דברינו הנ"ל הוא מתבאר דבפסולין ולא קבלינהו עלייהו אפשר נמי למעט מוהוא עד אלא דסגי בדרשא דאם לא יגיד, אבל בקבלוהו עלייהו לא סגי בדרשא דאם לא יגיד דהא מתחייב כבר ממון על פיו וממעטינן לי' מוהוא עד, והוא כהתו"כ, והיינו דע"א אין שם עד עליו, ומ"מ בעדות מיתה דנאמן וחייב צ"ל דשם עד עליו כיון דנאמן, וא"כ ה"ה קרובים ופסולים [וגם נשים אם לא נחלק לפי שפסולין לעולם]. איברא דבירושלמי סנהדרין (פ"ג ה"ט) איתא בשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשנים יכול יהא חייב ת"ל ראה או ידע את שכשר להעיד עדות תורה כו', ולפ"ז הי' נראה לכאורה דאין הדרשא מוהוא עד שיהא שם עד עליו כמ"ש אלא מראה או ידע דהיינו שיהא ראוי לחייב ממון משעת ראיי' ודיעה לאפוקי קבלוהו אח"כ שבשעת ראיי' לא היה ראוי לחייב ממון, אבל כל הראשונים בסוגיין דדף ל"ה הביאו להירושלמי כגירסא שבשבועות. ומ"מ מכל הנ"ל דנשים וקרובין ופסולין חייבין בעדות מיתה לא נדתה עיקר חידושנו דבעינן שם עד די"ל דבעדות מיתה כיון דמהניא עדותן שם עד עליהן משא"כ בשאר עדות ממון דלא מהניא עדות הפסולין איכא חסרון גם משם עד. ומכש"כ שאין סתירה לזה מדברי הרשב"א מדלא קאמר דפלוגתא דמשחק בקוביא בעדות מיתה היא, דמלבד די"ל כנ"ל דבעדות מיתה שם עד עליו וכן בע"כ לאו בהכי קמיפלגי דהא קיימי אמתני' ומתני' איירי רק בעדות ממון דעלמא דאלו בעדות מיתה גם נשים וקרובים ופסולים [להנימוק"י] חייבין לפום מאי דקיימינן השתא וה"ה משחק בקוביא, מלבד זה י"ל דאפי"ת דכל הני בעדות מיתה נמי פטורין משום שאין שם עד עליהם אפילו היכא דמיהמני משחק בקוביא שאני, דהא ביומא פרכינן מזה עלי' דר"ל דאינו ראוי מדרבנן חיילא עלי' שבועה ומשנינן משום שאין עדותו מועלת כמש"ל, א"כ בעדות מיתה דעדותו מועלת יהא חייב לכו"ע דהא מדאורייתא שם עד עליו וחיילא עלי' שבועה. [וכגון שהיו שנים כמש"ל להרשב"א. ולפמ"ש לעיל דלהרשב"א נפרש ההיא דיומא שאינו חייב בהגדה בלא"ה לק"מ, ויש להאריך בזה]. ובזה נדחה נמי מה שראיתי בחי' הרי"מ לחו"מ (סי' כ"ח) שרצה ליישב קושיית הרשב"א דמיירי שקבלו עליהם משחק בקוביא דהשתא איכא כבר תועלת בעדותו, וכן בהי' להנתבע מיגו ולשי' הרא"ש בתשובותיו (כלל ס"ו ס"ח) לא אמרינן מיגו אפי' במקום עדים פסולים ועוד בגווני אחריני שיש תועלת בעדותו ומ"מ אם הוא פסול אינו חייב בקשה"ע ובזה פליגי ראב"י ור"פ בחזי מדאורייתא ולא חזי מדרבנן, ולפמ"ש דחוי הוא דאכתי מה נעני לסוגיא דיומא דגם לראב"י אם יש תועלת בעדותו חייב ועיקר הפטור הוא רק משום שאינו בר הגדה כלל וא"כ הדר קשה קושיית הרשב"א מ"ט דר"פ. ולפמ"ש לעיל דלהרשב"א יש לפרש ההיא דיומא לאו בר הגדה הוא כלל לפי שאינו מחויב בהגדה יש לקיים קצת דבריו, ואין להאריך בזה. ולפ"ז שפיר יש ליישב דברי הרשב"א כמ"ש דמאי דמהניא עדות משחק בקוביא לענין תפיסה לא משווי לי' שם עד כיון דאינו נאמן להוציא ממון על פיו וכמ"ש

אח"ז ראיתי בט"ב מהדו"ק חאה"ע (סו"ס ל"ג) שכ' ג"כ דנשים וקרובים אף דנאמנים בעדות חיתה מ"מ אינם בקשה"ע שאין תורת עדים עליהן ושאני מע"א כשר ולא הזכיר מהמל"מ שהבאנו. אך הוא ז"ל בקע לו על יסוד זה נתיב לעצמו להוכיח מזה דע"א נאמן מה"ת ואל"ה לא הי' חייב בשה"ע ונשים וקרובים נאמנים רק מדרבנן ולהכי פטורין כדמשמע ממתני'. אבל התוס' ורוב הראשונים הרי ס"ל דגם ע"א רק מדרבנן הוא דנאמן. ומן התימה שלא הזכיר הנו"ב מדברי התוס' (דף ל"א ע"א ד"ה ורבנן) שכתבו להדיא דגם בנאמן מדרבנן חייב בשבה"ע. אך מדברי החינוך שהביא המל"מ מוכת להדיא דנשים אינם בשבה"ע לעולם. ואין לומר דכוונת החינוך דמה"ת לא משכחת לה גבייהו חיוב קשה"ע וסבר דע"א במיתה נאמן רק מדרבנן, דהא אכתי איתנייהו מה"ת בעדות טימאה וכ"מ שהאמינה תורה ע"א כו', וזוהי תשובה גם לדברי הנו"ב שהוכיח ממתני' מדקתני שאינם בשה"ע לעולם דנשים נאמנות רק מדרבנן, וצ"ע. אח"ז ראיתי שהעיר כן בעצמו. ועדיין צריך אני לישב על מדוכה זו ואכ"מ

ח) הדרן לדידן דבתשובות רעק"א שם תירץ לקושייתו על רש"י משום דרמב"ח בכתובות שם דסבר למימר דשבועה דפוגמת הוי דאורייתא ולא חש לתשובת רבא דהוי שע"ק ע"כ סבר דשע"ק אינו כקרקע ונשבעין עליו ואיכא למימר דר"פ נמי הכי ס"ל והביא סמך לזה משבועות (דף ל"ז ע"ב), אלא דזהו רק בשיכול לגבות גם ממטלטלין אבל בכתובה שאינה נגבת אלא מן הקרקע אינהו נמי מודו דהוי כקרקע הנה מלבד דלענ"ד שינויא דחיקא הוא דכיון דסבר ר"פ שע"ק אינו כקרקע מנ"ל להש"ס למיפרך בפשיטות ש"מ משביע עדי קרקע חייב משום דכתובה אינה נגבת אלא מן הקרקע דילמא ס"ל לר"פ דגם בכה"ג שע"ק אינו כקרקע שהרי יכולין לסלקה בזוזי, מלבד זה לא יספיק תירוצו אלא ארש"י אבל למ"ש דגם על הריטב"א יש להקשות כן וביתר תומר לא יתכנו דבריו דבאמת חידוש גדול הוא לומר דרמב"ח ס"ל דנשבעין על שע"ק דהלכה רווחת היא שאין נשבעין, ואי דלא חש רמב"ח לתשובת רבא ה"נ לא חש לתשובה שני' דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטלת, אלא דהגרע"א ז"ל נסמך על הר"ן כתובות שם שכ' הכי די"ל דרמב"ח ס"ל נשבעין על כפירת שע"ק וכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין לאו דוקא אלא מי שבא להעמיד הדבר בחזקתו הראשונה הוא נשבע וכאן האשה באה להעמיד חזקתה יעו"ש, אבל מחי' הריטב"א שם נראה שמיאן בזה וכתב דרמב"ח אמר לשון סתום וכוונתו לומר שהוא כעין תורה ומשום דטעו בו בא רבא הכא ופי' שא"א לומר דמדאורייתא ממש קאמר אלא דע"כ דרבנן כעין דאורייתא היא כו' ויש כיוצא בזו בתלמוד עכ"ל, א"כ לדידי' אין מקום ויסוד כלל לומר דר"פ סבר נשבעין על כפירת שע"ק נגד ההלכה הרווחת דאין נשבעין

ט) אמנם הקושיא מתורצת בפשיטות דע"כ אנו צריכין לבוא עלה מכח כתובה דאינה נגבת אלא מן הקרקע ואל"ה לק"מ מצד שטרות דעלמא, דהתוס' ב"מ (דף ד' ע"ב) כתבו דבלית לי' קרקע לא הוי שע"ק ונשבעין, וא"כ מצד שטרות דעלמא ליכא למיפרך מידי ש"מ משביע עדי קרקע חייב דאיכא לאוקמי בדליכא קרקע, וע"כ דפריך רק מכח כתובה דלא גביא ממטלטלי כלל ואי ליכא קרקע ממילא פטור העד דלא מפסיד לה מידי דבלא"ה לא היתה גובה כלום, ותו לא מידי

ענף ב

י) ומדי דברי ארשום לכתר"ה איזה דברים שנתעוררו לי בסוגיין דרך עיוני. לפי ההו"א דלא הוה מוקמינן לה בדתפישא מטלטלי ופריך ש"מ משביע עדי קרקע חייב ומשמע דאי משביע עדי קרקע חייב הוה ניחא כבר ואמאי הרי אין אלמנה גובה כתובתה מיתומים אלא בשבועה ולימא לה מי יימר דמשתבעת, כדאמרינן לעיל חינה בסוגיין בשכנגדו חשוד על השבועה ולימא לי' מי יימר דמשתבעת, ואפי' למ"ש האב"מ שהזכרנו לעיל (אות ג') דדינה כגרושה מחיים מ"מ שלא בפניו מיהא הוי ומחויבת ג"כ שבועה. ואף שנמנעו מלהשביעה מ"מ חוץ לב"ד משביעין אותה ובכל אופן מדירין אותה ואכתי לימא