דבר אברהם - ב קמח

הואיל וסוף סוף אי מסהיד לא מקבלינן לי' לא קרינא בי' והוא עד, והיא דרשה חדשה ובכולי' פרקין אמרינן בכגון זה אם לא יגיד שאם מגיד זה מתחייב זה חמון. ע"כ הי' נ"ל לומר דבר חדש, דלחיוב שבועת העדות בעינן תרתי, א) שתועיל עדות העדים לחייב את זה ממון, ב) שיהא עליהם שם עדים, לאפוקי פסולין אפילו היתה עדותן מועלת שאין שם עד עליהם. קמייתא ילפינן מאם לא יגיד שאם מגיד זה מתחייב זה כמבואר בפרקין ובתרייתא ילפינן מוהוא עד שיהא עליו שם עד. וחילא דידי מתו"כ (סו"פ ויקרא) אמר לשנים משביעני עליכם כו' והן שיודעין לו עדות עד מפי עד או שהי' אחד מהן קרוב או פסול יכול יהו חייבין ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד בזמן שהן כשרין לעדות לא בזמן שהן פסולין מן העדות, אלמא דחוץ ממה שלא היתה עדותן מועלת ונתמעטו מאם לא יגיד יצאו אלו שאם יגידו לא יתחייב זה ממון נתמעטו נמי מוהוא עד שאין עליהם תורת עדות כלל. והא דאצטריך התו"כ לדרשא זו ולא סגי לי' בדרשא דאם לא יגיד, י"ל כמ"ש הראשונים ז"ל (שנביאם לקמן) אמתני' דדף ל"ה בקבלו עליהם קא"פ שעדותן מועלת ואין חסרון מצד זה ומ"מ נתמעטו מוהוא עד שאין עליהם שם עדים מן הדין. ואף דבש"ס דילן (דף ל"ה ע"א) תנינן אמר לשנים כו' והן יודעין לו עדות עד מפי עד או שהי' אחד מהן קרוב או פסול יכול יהו חייבין ת"ל אם לא יגיד ונשא עונו בראוין להגדה הכתוב מדבר, ש דמיירי בלא קבלוהו עלייהו, או דאפילו אי מיירי בקבלוהו אפשר דסמיך אוהוא עד והיינו בראוין להגדה מצד עצמן הכתוב מדבר. תדע דהראשונים ז"ל הקשו אמתני' דהתם למ"ל למיתני עד מפי עד ונמצא אחד מהן קא"פ והא כבר קתני רישא בראוין להעיד ואלו אינן ראויין להעיד ותירצו דאתי למעוטי אפי' קבלוהו עלייהו, וז"ל הריטב"א וי"ל שלא נצרכה משום זו אלא לשקבל עליו בע"ד עד מפי עד או קא"פ ואשמעינן דאע"ג דאיכא כפירת חמון אפ"ה פטורין דכי כתיב בי' והוא עד או ראה בראוין להעיד מחייב ממון מכח עדותן משמע ק פי' בירושלמי והוא עד להוציא אחד שא"ל הרי את מקובל עלינו כב' עדים עכ"ל, הרי דאתי עלה מקרא דוהוא עד ומערב לה עם הירושלמי אע"ג דבש"ס דילן מייתי לה מאם לא יגיד, ונראה כמ"ש דמאם לא יגיד לא ידעינן בקבלוהו והא דאמרינן בראוין להגדה הכתוב מדבר סמיך אוהוא עד. ואף שאין זו ראי' גמורה זכר לדבר מיהא הוי. וראיתי שהגר"א ז"ל הגיה בתו"כ ע"פ ש"ם דילן, אבל מירושלמי נראה דגמר מוהוא עד ובש"ס דילן נמי י"ל דסמיך אוהוא עד, דבאחת מאם לא יגיד לא מוכח מידי לקבלוהו ואין הכרח לשינוי הגירסא בתו"כ. ולפי"מ שנכתוב להלן (אות ) בס"ד י"ל דש"ס דילן והחו"כ פליגי במלתא אחריתא אבל בדרשא דוהוא עד כו"ע מודו יעו"ש

ואם כנים אנחנו בזה מתבארים דברי הרשב"א היטב, דר"פ וראב"י תרווייהו ס"ל דבפסולי עדות דדבריהם מהניא תפיסה ומקרי כפירת חמון, אלא דזה מהני רק לענין שיהא נקרא כפירת ממון אבל לענין שיהא עליו שם עד לא סגי בזה וכל שאין מוציאין ממון על פיו ה"ז נקרא עד פסול, וא"כ משחק בקוביא אע"פ שיש כאן כפירת ממון משום דמהניא תפיסה מ"מ יש בו חסרון מתנאי השני שאין שם עד עליו דהא פסלוהו רבנן שלא להוציא ממון על פיו, וס"ל לראב"י דכיון דרבנן פסלוהו אין עליו שם עד, וע"ז קאמר ר"פ כיון דמדאורייתא מחזא חזי אפילו להוציא ממון ורבנן הוא דפסלוהו יש עליו מה"ת שם עד וחייב בשבועת העדות. והשתא דברי רש"י ז"ל מדוקדקים שכ' בראב"י הואיל וסוף סוף אי מסהיד לא מקבלינן לי' לא קרינא בי' והוא עד ואינה דרשא חדשה אלא נובעת מתו"כ וירושלמי כמ"ש

אלא דקשיא לי תו ארש"י מדאמרינן ביומא (דף ע"ד ע"א) וכ"ת כיון דאית לי' היתר מן התורה קא חייל קרבן שבועה והתנן שבועת העדות כו' ראב"י אמר למעוטי משחק בקוביא והא משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו ולא קא חיילא עלי' שבועה שאני התם דא"ק אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה הוא כלל, ופירש"י דלא מהניא הגדה דידי' כיון דלא מקבלינן לה מדרבנן, הרי דממעטינן לי' פלא יניד ולמה פירש בסוגיין מוהוא עד. איברא די"ל דרש"י ז"ל נקט הכא רק רישא דקרא והוא עד וכוונתו נמי לסיפי' אם לא יגיד, אבל דחוק הוא. ואולי י"ל דהכא פי' כפשוטו דראב"י סבר דאינו ראוי מדרבנן מקרי נמי אינו ראוי מדאורייתא ולא קא חיילא עלי' שבועה ולפיכך יש למעטו מוהוא עד, והתם ביומא דפרכינן מינה לר"ל דעל אינו ראוי מדרבנן חיילא שבועה ולא סגי בטעמא דוהוא עד דמדאורייתא שם פד עליו אצטריך לן לשנויי חלא יגיד. אולם להרשב"א ז"ל נראה מסוגיא דיומא דראב"י סבר דלא מהניא תפיסה או דתפיסה לא חשיבא ככפירת ממון דאל"ה מאי משני א"ק אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה הוא, ודוחק לומר דבזה נמי הסוגיות חלוקות. ואולי יפרש הרשב"א והאי לאו בר הגדה הוא דלא כפירש"י משום דלא מהניא הגדה דידי' אלא משום שאין עליו חיוב הגדה כיון דלא יוציאו ממון על פיו, והרשב"א לטעמי' דכ' בחי' לב"ק (דף נ"ו ע"א) דכל שאין עליו חיוב הגדה אינו חייב בשבועת העדות יעו"ש. אמנם לפ"ז תסתער על הרשב"א קושיא עצומה, דא"כ מ"ט דר"פ דמחייב למשחק בקוביא והרי עכשיו דפסלוהו רבנן אין עליו חיוב הגדה, ודוחק לומר דחייב בהגדה בכדי שתועיל תפיסה, ומכש"כ לפי"מ שראיתי בס' אור שמח (פי"א מעדות) דהא דמהני תפיסה הוא משום דגזל מדבריהם אינה יוצאה בדיינים וכההיא דשבועות (דף מ"א ע"א) במחויב שבועה דרבנן, [לדידי לא נ"ל דברים אלו ויש לי להאריך בזה אלא שאכ"מ], ובודאי אינו חייב להעיד בכדי שיגזול זה ולא יוכלו להוציא מידו בדיינין. ורחוק לומר דסבר ר"פ כיון דמדאורייתא הי' חייב בהגדה סגי, דמה בכך מ"מ עכשיו הרי אינו מחויב בהגדה אמנם ממ"ש הרשב"א אח"כ נראה דחשבו לר"פ כמחויב בהגדה מדאורייתא יעו"ש, וצע"ג

ז) ועפ"י דרכנו הנ"ל דבעינן שיהא עליו שם עד הי' אפשר ליישב מה שהוקשה לי קצת במתניתין, שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקין ולא בקרובין בכשרין ולא בפסולין, ומשמע דכללא רבא הוא דלעולם אינה נוהגת בנשים וקרובים ופסולים, ואמאי הרי משכחת לה שבועת העדות גבייהו בעדות מיתה דנשים וקרובין ועד מפי עד ולדעת הנימוק"י גם פסולי עבירה חוץ מרשע דחמס נאמנין. ולפמ"ש ניחא דשאני הני דאע"ג דהימנוהון רבנן בעדות מיתה ואיכא כפירת ממון מכל מקום אין שם עד עליהן ואינן בשבועת העדות, דנאמנות לחוד יהבו להו רבנן אבל עד לא מיקרו ושניין מעד אחד כשר דשם עב עליו. אח"ז מצאתי שכבר עמד המל"מ בפר"ד בדרך מצותיך ת"ד סי' קכ"ג על מ"ש החינוך שאין שבועת העדות נוהגת בנקבות וכתב אף בטומאה ומיתה דמהני עדות אשה אפשר דאינה בשבוה"ע דדוקא ע"א דבעלמא בר הגדה הוא ומצטרף עם אחר חייב אבל אשה שאינה בתורת עדות בשום מקום אף בטומאה ומיתה אינה חייבת קרבן והכי דייקא לישנא דמתניתין דריש פ' שבועת העדות. אבל לענ"ד לא נראה כן מכמה טעמים. חדא דמדברי הרשב"א שאנו עסוקין בהם מוכח ההיפוך, דאל"כ למ"ל לדחוקי נפשי' ולחדש דבפסולי עדות דדבריהם מהניא תפיסה לימא בפשוטו דפליגי במשחק בקוביא בעדות מיתה דמתחייבין ממין על פיו והחסרון הוא רק שאין שם עד עליו ובזה פליגי ר"פ וראב"י אם לא חזי מדרבנן מקרי לא חזי מדאורייתא, אע"כ דבעדות מיתה כיון דמהניא עדותו מקרי לענין זה עד וה"נ נשים וקרובים ופסולים. וכ"ת דע"כ לאו בעדות מיתה פליגי, דאל"כ היאך קאמר ר"פ מדאורייתא מחזא חזי ולפיכך חייב והרי מדאורייתא אין ע"א נאמן כלל במיפה ורק מדרבנן הוא דנאמן כדס"ל להרשב"א בחי' ליבמות (דף פ"ז ע"ב ד"ה הא אישתק) יעו"ש, [ועיי' בקצוה"ת (סי' ל"ט סק"א) שכתב להיפוך יתמיהני מזה], וא"כ ממ"נ לא ליחייב, ז"א דמני לאוקמי בשנים משחקים בקוביא דהני מדאורייתא כבר מהימני. וידעתי שיש לדחוק דאי בעדות. מיתה לא שייך למעטינהו מלשון ראוין להעיד דהני במיתה ראוין להעיד נינהו אבל לא