דבר אברהם - ב קמה

האשה בשינויו דוקא לא היו כותבין רבקה או רעבעקא שהרי אז לא הי' ניכר השינוי כמו שהוא אלא בוואוי"ן הוו כתבי לי'. ומה שכתבו רעוועקא בעייני"ן מה שאינו מחוקי לה"ק וארמית בודאי לא איכפת לן דכמו"כ כותבין שערכין שערלין

ה) עוד יש לצרף דעת האומרים דהאידנא דאסור לישא ב' נשים מחדר"ג בודאי אין שם האשה מעכב וממילא אין כאן חסרון מצד ספירת דברים ושינוי לא הוי כמש"ל דהכל יודעין דהיינו רבקה היינו רעוועקא ולא אתו למטעי ולא מידי וידוע דעת עה"ג בשם אבי האשה שא"ל לכותבו גם אם שינה לא נפסל והג"פ שם כתב דפסול דב' לשונות מדרבנן הוא

מכל הלין טעמי נראה לענ"ד דבנ"ד הגט כשר בדיעבד

אח"ז בא הדבר לפני זקני גאונינו הגאון מוהר"ד מקארלין נ"י והגאון מוהרמש"ך מדווינסק נ"י והסכימו ג"כ להיתרא

סימן לב

ב"ה יום א' פ' לחרש שבם שנת עתר"ב. סמאלעוויטש

כבוד ידידי הרה"ג החו"ב בח"ת סוע"ה עיניו כיונים על אפיקי ים התלמוד כש"ת מוהר"ר מרדכי קריצעווסקי נ"י ולכא"ל שלום ורוב ברכה

אחד"ש ידידי מעכת"ה באהבה. אחרי התראותנו בהחפזה בבית גיסי הגאון נ"י שהפסיקונו אז האורחים שבאו אלי, שבתי לביתי ושמתי לב לדברי כתר"ה ואת אשר עלה ברעיוני הנני לערוך בזה לפניו

א) הקשה כתר"ה בשם הרב הגביר הנכבד הגדול בתו"י מוהרר"ש גאץ נ"י בשבועות (דף ל"ב ע"ב) אמר רב פפא הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב כו' ש"מ משביע ערי קרקע חייב דלמא דתפישא מטלטלי, ופירש"י ש"מ משביע עדי קרקע כו' ועד אמיתה עד קרקע הוא שהכתובה אינה נגבית אלא מן הקרקע, והקשה הרה"ג הנ"ל למה לי' לרש"י ז"ל לבוא עלה מכח כתובה דיקא ומשום שאינה נגבית אלא מן הקרקע, הרי שטרות דעלמא נמי אע"ג דנגבין גם ממטלטלין מיקרו נמי שעבוד קרקעות, וכבר עמד ע"ז הגרעק"א ז"ל בתשובותיו (סי' קנ"ג). והרגיש כת"ר דקושיא קלישתא היא, די"ל דאה"נ אלו הוה גביא גם ממטלטלין נמי הוה קשה אלא דכיון דבכתובה קא איירינן כתב רש"י לקושטא דמילתא ביתר חומר דאינה נגבית אלא מן הקרקע, אלא דכת"ר חיזקה מרש"י כתובות (דף פ"ז ע"ב) סבר רמב"ח למימר שבועה דאורייתא כו' אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטלת ועוד אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות, ופירש"י כל שטרות שעבוד קרקעות הן ואין נשבעין על הקרקעות, ולמה שינה רש"י כאן לפרש משום כתובה דוקא. וכת"ר תירץ דמרא דשמעתתא דשבועות מאן ניהו רב פפא ולעיל מינה (דף ל"א ע"א) אמרינן אינה נוהגת אלא בראוין להעיד כו' לאפוקי מאי אמר רב פפא לאפוקי מלך וראב"י אמר לאפוקי משחק בקוביא מ"ד משחק בקוביא כ"ש מלך ומ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזא חזי ורבנן הוא דפסליהו, הרי דר"פ ס"ל דבשבועת העדות אזלינן בתר דאורייתא, [ויעוי' בתוס' שם (ד"ה ורבנן) דאזלינן בתר תרווייהו לחייבו], ורב פפא ס"ל נמי שעבודא לאו דאורייתא כמ"ש התוס' קידושין (דף י"ג ע"ב ד"ה אר"פ), ונמצא דלדידי' מדאורייתא תביעת שטרות לאו תביעת קרקע היא דהא אין שעבוד כלל על הקרקעות וא"כ משביע עלי' עדים השתא נמי חייבין, דמדרבנן לחוד הוו שע"ק ולר"פ דאזיל בתר דאורייתא חייבין, וא"כ מצד כל שטרוח דעלמא לא מצי הש"ס מידי ש"מ משביע עדי קרקע חייב דהא מדאורייתא לאו עדי קרקע נינהו, ולכן פירש"י דפרכת הש"ס היא רק מצד כתובה דאינה נגבית אלא מן הקרקע ולכן גם לר"פ הוו עדי קרקע. אלו דברי כתר"ה

ב) ואני בקטנטרס אפתח שפתי ליישוב הקושיא אבוא לחזקה תחלה ולתקוע לה יחד במקום נאמן. דהנה על רש"י ז"ל בודאי נק"מ כמש"ל. דכיון דבכתובה קא איירינן להכי נקט רש"י לקושטא דמלתא דמשו"ה הוו עדי קרקע משום דאינה נגבית אלא מן הקרקע ולמ"ל לאהדורי בתר שטרות דעלמא כיון דכתובה אלימא מינייהו לענין זה. ומה שחיזק כתר"ה הקושיא מדגבי פוגמת אתי רש"י עלה רק מצד שטרות דעלמא יש ליישב בפשיטות. דבהא דנחלקו ר"מ ורבנן אי מטלטלי משתעבדי לכתובה כתבו רוב הראשונים ז"ל דהיינו אפילו מיני' וס"ל לרבנן דמחיים לא גביא ממטלטלי אבל דעת הרמב"ם ז"ל (פט"ז מאישות הל' ה') לפי הגירסא שלפנינו היא דדוקא אלמנה לא גביא ממטלטלי אבל גרושה גביא, שכן כתב וכן התקינו שלא תגבה האלמנה כתובתה אלא מן הקרקע, יעו"ש במ"מ. ובחי' הרשב"א קידושין (דף ס"ה ע"ב) הביא משם הראב"ד דלא איפלגו ר"מ ורבנן אלא לאחר מיתה אבל מיני' גביא נמי ממטלטלין אפילו לרבנן. ובס' בית מאיר חאה"ע (סי' ק' סק"א) כתב דכ"ה גם שי' רש"י ז"ל כדמשמע בכתובות (דף ס"ז ע"א) אמר רבא מריש הו"א הני ארנקי דמחוזא אשה גובה פרנא מהם מ"ט אסמכתייהו עלייהו כיון דחזאי דשקלי להו ונפקי וכי משכחי ארעא זבני בהו אמינא אסמכתייהו אארעא הוא, ופירש"י פרנא לזה שמעתי כתובה מנכסי יתומים ולא אמרינן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח, ומדפירש רק לענין יתמי ש"מ דסבר דמיני' ממטלטלי נמי גביא לכו"ע. וראיתי בס' אילת אהבים לכתובות להגרא"ל צונ"ץ ז"ל שעמד על דברי רש"י אלו וכתב דכוונתו לנדוניא ונדוניא יש לה דין חוב לגבות מיני' ממטלטלין ולכן פירש"י ביתמי דוקא. אבל דבריו תמוהים בעיני, דא"כ למ"ל לרש"י לאוקמי בנדוניא וביתמי דוקא לימא בכתובה ממש ואפילו מיני', אע"כ דס"ל דמיני' כחובה נמי גביא ממטלטלין וע"כ רק ביתמי איירי. ולפ"ז בההיא דפוגמת דמיירי בחיי הבעל לא שניא כתובה לענין גביית מטלטלין משטרות דעלמא, ולכן כתב רש"י דמשו"ה הוי שע"ק דכל שטרות שע"ק נינהו, משא"כ בסוגיין דשבועות דמיירי לענין גביי' מיתמי דלא גביא ממטלטלין כלל לא אצטריך לן לבוא עלה מכח שטרות דעלמא דכתובה זו גריעא מינייהו דלא גביא אלא מקרקעי, ואין מקום לקושיא כלל על רש"י ז"ל. אלא דד"ת עניים במקום זה ועשירים במק"א ויש לי מקום גדול לקושיא זו על מ"ש הריטב"א ז"ל בחי' לקידושין (דף ס"ה:) וז"ל ור"מ היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה מהא שמעינן דלרבנן אפי' מחיים לא משתעבדי מטלטלי בכתובה כו' והיינו דאמרינן התם ש"מ משביע עדי קרקע חייב דסהדי כתובה עדי קרקע חשיבי כיון דלא גביא ממטלטלי אפי' מחיים עכ"ל, ובזה תגדל התמיה והקושיא הנ"ל נצבת כמו נד דאפילו אי גביא נמי ממטלטלין מ"מ לא גריעא משטרות דעלמא דגבו נמי ממטלטלין ומ"מ הוו שע"ק ומאי סייעתא היא דאין כתיבה נגבית ממטלטלין

ג) ודרך אגב אעיר שדברי הריטב"א אלו בל"ז נמי תמוהין טובא ומרפסן איגרא, דהיאך מסתייע מהכא דמחיים נמי לא משתעבדי מטלטלין בכתובה הרי לא עסקינן בסוגיין אלא בעדי מיתה דאתיא למיגבי מיתמי ומנ"ל להריטב"א למילף מזה למחיים. ומצאתי שכבר עמד ע"ז בס' אבני מלואים (סי' ק' סק"א), ותי' עפימ"ש התוס' יבמות (דף פ"ח ע"א ד"ה מתוך) דהא דע"א נאמן במיתה הוא רק מדרבנן ורש"י שבת (דף קמ"ה ע"ב) כתב דהוא משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני', וא"כ לעולם מחזקינן לי' עדיין בחי ואין האחין יורדין לנחלה על פיו, והא דגובה כתובתה מתנאי כתובה קאתינן עלה שכן כותב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מאי דכתוב ליכי וכיון שמותרת לינשא נוטלת כתובתה והרי היא כגרושה שנוטלת כתובה שלא בפניו, וא"כ מוכח דגם מחיים אינה גובה ממטלטלין דאל"ה הי' לה לגבות מהן גם בעד מיתה דדינה לענין כתובה כגרושה. אבל אין דברים אלי נראים לי כלל, חדא שהם תמוהים מצד עצמם דהוי כתרתי דסתרי שתהא מותרת לינשא ותטול כתובה כמו שהוא חי, וכבר עמד עליו הרב המגיה