דבר אברהם - ב קמד

משתנית מכפי שהוא בלה"ק ומדשינו יאמרו ששם אחר הוא, וכ"נ שהחת"ס שם שהביא משם המהרי"ט בשם סאפירה שנחצב מלה"ק אבן ספיר ומ"מ הספרדים לפי הברתם כותבים בזיי"ן וחילק דשא"ה שהיא לשינוי המבטא משא"כ בריבה ריווא. וא"כ בנ"ד דרעוועקא ורעבעקא משונים במבטא מרבקה בע"כ לכותבן בשינוי מכפי שהוא בלה"ק, ולכה"פ השם רעבעקא משונה הרבה בקריאתו וכיון שהוצרך לכתוב דמתקריא רעבעקא בדגישת הב' בע"כ הי' צריך לכתוב המבטא הרפה בוואוין דאל"ה לא הי' היכרא בין זל"ז. ואין לומר דה"נ אין שינוי במבטא מרבקה לרעוועקא ורעבעקת לפי שהספרדים הוגים את השם רבקה כרעוועקא או רעבעקא, דה"נ בההיא דהט"ג בשם רכיל שכ' שאם הרי"ש בפתח צריך לכתוב רכיל בכ"ף הספרדים הוגים את הקמץ שברחל כפתח וע"ז נוסד השם רכיל שהלועזים בשפת רוסיא קורין כל שם רחל שבתורה רכיל ע"פ ההברה הספרדית שמבטאים את הקמץ כפתח, ומ"מ שינה בשביל זה הט"ג לכתוב כבר בכ"ף שלא ככתיבת שם רחל בלה"ק, והיינו ממש כנ"ד ברבקה רעוועקא, ואין בזה שום צד מיחוש בדיעבד וכבר נהגו רבנן קשישאי במי שנקרא איזאק וכדומה כשאין שם הקודש ידוע כותבין רק איזאק וה"נ. אלו לא הי' שם הקודש ידוע בודאי הוא צריך למיכתב רעוועקא לחוד, וא"כ גם עכשיו ליתכשר מיהא בדיעבד

ב) ומהרהר אני בלבי בדרך ההרחב דיש מקום להסביר דעת הפוסלין בריבה שכתבו ריווא אע"פ שניכר שזהו אותו השם עצמו אלא שנכתב שלא כהוגן וכן מצינו עוד בהרבה שמות מעין זה שנכתבו שלא כהוגן שפסלום האחרונים ז"ל אע"פ שניכר שהם אותן השמות עצמן ולא יבואו כלל לטעות לומר שאחרים הם, דיש להסביר עפימ"ש התו"ג (סי' קכ"ט ס"ק ט"ו) דכשנא כתב בגט שם המגרש אלא את סימניו אע"פ שניכר ע"י זה מי הוא המגרש מ"מ לא מהני דבעינן דרך ספירת דברים ובסיפור דברים הדרך הוא להזכיר את שם האיש המסופר אדותו מפורש ולא את סימניו, ועפי"ז י"ל דכל שכתב השם של כהוגן דהיינו שיהא נקרא מפי הכתב שלא כקריאתו בספור דברים אע"פ שגם ע"י כתיבה זו שלא כהוגן מכירין מי הוא המגרש ולא יבואו לטעות על אחר מ"מ לא מהני דלא הוי אלא כסימנא בעלמא ולא ככתיבת השם עצמו, שהרי משונה כתיבה זו מקריאתו בספור דברים. ועדיין אין בזה בכדי פסול בריבה שכתבו ריווא שהרי בכל אופן הוא נקרא מתוך הגט כקריאת שמה בסיפור דברים שאין היכר במבטא בין ב' רפויה לשני וואוי"ן. אולם על יסוד הנ"ל יש להוסיף עוד דכיון דספור דברים דגט ע"י כתב הוא בעינן שיכתבו בו את השם כהוגן גם כדרך ספור דברים שע"י כתב, דהיינו בכל כתבים ואגרות, וכל שאינו כדרך כתיבתו אין זה ספור דברים. ואם לא יטעני זכרוני מידכר לי שכן אמר גם ידידי הגאון מוהר"ר אלי' ברוך קאמאי נ"י אב"ד ור"מ דק"ק מיר דספירת דברים אתי למימר שיכתבו בגט כמו שקורין וכותבין אותו השם דוקא בספור וכתיבה כהוגן והשתא בריבה שכתבו ריווא שפיר יש מקום לפסול דכיון שהוא נובע מרבקה דרך כתיבתו הוא בבי"ת ולא בוואוי"ן ולכן בכתבו בוואוי"ן אין זה ספירת דברים אלא סימנא בעלמא ולא מהני. ולפ"ז יש ליישב מה שהקשו עליהם משערלין ושערכין דאפשר דשאני הני שנהגו והורגלו לכתוב כן גם באגרות וכתבים והוי כדרך כתיבתן, ומה"ט לא קפדו נמי על היו"ד שאחר הרי"ש בריבה, אבל לכתוב ריבה בוואוי"ן לא הי' נהוג וממילא לא הוי כדרך כתיבתו. ואף דבלה"ק בודאי אין כתיבת שערלין כהוגן שאין מדרך כתיבת לה"ק להכניס ע' אחר השי"ן לסימן הסגו"ל, מ"מ אין בזה בית מיחוש לפי"מ שהעלה הג"פ (סי' קכ"ו סק"ו) דבכתב בגט רק תיבה אחת בלשון אחרת אינו נפסל משום גט שכתבו מקצתו עברית ומקצתו יונית, וה"נ כיון דבשפתנו המדוברת עתה בינינו דרך כתיבת השם שערלין הוא כן ממילא הוי כדרך כתיבתו בשפה זו לכה"פ ולא גרע מכתבו עברית ותיבה אחת ביהודית המדוברת. אבל בריבה מסתמא לא נהגו כלל לכתוב ריווא. ולכן נראה לפ"ז דגם להפוסלין בכתבו ריווא מ"מ אם נהגו עכשיו בשפת יהודית לכה"פ לכתוב ריווא כשר גם לדידהו

ואם כנים אנחנו בדברינו אלה יוצא לן דבנ"ד ברעוועקא כשר לכו"ע, דבשפת יהודית מיהא בודאי כותבין בוואוי"ן דאלו נכתב בבי"ת היתה נקראת דגושה, וא"כ אין כאן כתיבה שלא כהוגן דהוי ככתב השם בשפת יהודית, ומשום שתי לשונות לא מיפסל כיון דהוי רק תיבה אחת כמש"ל

ג) ואפילו נימא דלא כהג"פ אלא דגם בשביל תיבה אחת שנכתבה בלשון אחרת נידון כשתי לשונות וא"כ צריך שיכתבו את השם רעוועקא כהוגן כדרך כתיבתו באותה הלשון דוקא שבה נכתב כל הגט דהיינו בארמית וממילא כשכתבו בוואוי"ן אינו כדרך כתיבתו ולא הוי ספירת דברים לפי הנ"ל, מ"מ עדיין יש מקום להקל, דידוע שיש מהאחרונים ז"ל שצדדו לומר דשם האשה לא מעכב מדאורייתא ומוכח מזה דחסרון כתיבת שמה אינו מגרע את הספירת דברים שבגט, וא"כ י"ל דאף דמדרבנן בעינן שמה אין זה משום ספירת דברים מדרבנן שגזרו דכל שאין שמה מבואר בגט לא יחשב כספירת דברים אלא דתקנו חכמים לכתוב שמה להוכחה שלא יהא לעז לומר שאחרת גירש, וא"כ גם בכתבו שלא כדרך כתיבתו אלא דמכירין לכה"פ מי היא המתגרשת נמי סגי ולא גרע מסימנא כיון דמצד ספירת דברים אין עכוב, ובנ"ד ברעוועקא בודאי הכל מכירין דהיינו רעוועקא היינו רבקה וכשר. ועיי' מ"ש לעיל סי' ל' אות ד'

אולם ראיתי בס' אה"ש כלל א' סס"ק ב' שהביא מאור זרוע ח"א (סי' תשט"ו) שכתב להדיא דכל שלא הזכיר שמה בגט פסול והבנים ממזרים מדאורייתא ולפ"ז אפשר דהוי חסרון בספירת דברים. אמנם דברי האו"ז חסרים בראשם ותמוהים בעיני מאד דז"ל ושמה בגט (ראש הדיבור כנראה חסר ועיי' מש"ש המגיה) ואם לא הזכיר פסול ותנן בפ' השולח התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו מפני תיקון העולם ופירש"י שלא יוציא לעז על בניה לומר לא גירשה בעלה שאין זה שמו ומעתה היכא שלא הזכיר שמה כלל הרי איכא לעז שיאמרו לאחרת נכתב ולא לה, ותו דאמר בגמרא ההיא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום דאית לה ולא שרה וכל שום דאית לה, ואי איתא דהיכא דלא הזכיר שמה כלל כשר ליכתב הרי את מותרת סתמא דהכי עדיף טפי דלא אתי למטעי כלל אלא ש"מ דלא סגי שלא יזכיר שמה כלל, וגם רבי' שלמה פירש מרים צריך לכתוב בגט שהוא עיקר הא למדת דלא סגי שלא יזכיר שמה בגט שהרי פי' מרים צריך לכתוב בגט, הלכך אתבריר לן דגט אשה שלא הוזכר שמה בגט פסול והבנים ממזרים דאורייתא עכ"ל. והוא תמוה מאד דנהי דשפיר הוכיח דצריך לכתוב את שמה אבל מנא לי' דמדאורייתא הוא דילמא רק מתקנת ר"ג הזקן בכדי שלא יוציא לעז על בניה, והרי הוא עצמו כתב כן בתחלת דבריו להוכיח דצריך לכתוב שמה מה"ט דאיכא לעז, וצ"ע

ד) עוד אפ"ל דאפי' אי בעינן שם האשה מדאורייתא והוא מעכב גם מצד ספירת דברים ואפי' אם נתפוס דלא כהג"פ אלא דגם בשביל תיבה אחת שנכתבה בלשון אחרת נידון כב' לשונות וצריך לכתוב את השם דוקא כדרך כתיבתו באותה הלשון שבה נכתב כל הגט, מ"מ י"ל דבנ"ד כדרך כתיבתו הוא בלשון הגט, דגם הכותב בלה"ק או בארמית כשבא להזכיר שם איש ששינה את שמו של קודש כדרך הלועזין ורוצה להדגיש ולהבליט דוקא את שינויו כחו שהוא נקרא עכשיו לא יכתוב כלל את שמו כמו שהוא נכתב באמת בלה"ק, שהרי אז לא יהא ניכר השינוי ולא יבוטא רצונו שרוצה להזכירו בשמו כמו שהוא אחר שינויו, אלא יכתבו באופן שתבוטא בו קריאת הלועזים בדיוק. ודוקא בשמות שאין האיש מכוין לשינוי ואינו מקפיד שיקראוהו כך רק הורגלו לשנות מעט בקריאתו בזה דרך הכתיבה היא כמשדברים אדותו לכתוב עיקר שמו כהוגן כתיבתו שהרי אינם באים לציין את השינוי שאין בו כשר באמת, אבל כששינה בכוונה ורוצין לסמנו בשינויו מדגישין את שמו ביחיד כמו ששינה לעצמו. ולכן גם בשאר כתיבות ואגרות אלו היו רוצין לסמן שם