דבר אברהם - ב קמג

דברים משא"כ בשם האב ומכש"כ באבי המתגרשת דקיי"ל דאם לא כתבו כלל כשר הרי חזינן דחסרון הזכרת שם האב אינו מגרע הספירת דברים א"כ גם שינוי כזה לא יפסול בהו, דנהי דשינוי פוסל בשם האב מ"מ אין זה מצד חסרון הספירת דברים דלא איצטריכו כלל לספירת דברים ואם לא כתבן כשר כנ"ל אלא משום שהוא שם אחר ומזויף, וא"כ אין זה שייך אלא בשינוי גמור ולא בשינוי כזה דכו"ע ידעי מאן הוא וסימנא מיהא הוי. ובזה יובן מ"ש בתשו' מהרמ"פ דבכתב שם אביו אינו נפסל כבר בשינוי שמו, ויעוי' בס' דברי חיים בפתיחה אות ג דהיינו דוקא שלא בשינוי גמור יעו"ש. ומכש"כ לדעת עבוה"ג דבשינוי שם אבי המתגרשת כשר בכל גווני ואף דבגט ע"י שליח צריך להזכיר דוקא שם אבי האשה כמ"ש הנוב"י מהדו"ת (סי' קי"ג) ועוד אחרונים, התם היינו טעמא לפי שאין הבעל מוסרו בעצמו לידה ולא ידעינן למי הוא מצוה לשליח ליתן ולכן במבואר שם אביה בהרשאה כתב הנו"ב שם די"ל דסגי, ובכל אופן הוא רק משום סימנא ולא משום צורך הספירת דברים דבזה אין נ"מ אם ע"י שליח או לא, וא"כ שוב אינו פוסל בי' שינו כזה כמש"ל ויעוי' בס' דברי חיים בשם גרשון שכתב דאפילו אם ודאי שמו גרשם אלא שנקרא בפ"כ גרשון וכתב רק גרשון אם נתפוס שיש בזה משום שינוי השם מ"מ הוי רק פסולא דרבנן ומה"ת עכ"פ כשר דלא גרע מכתב שם מקום כתיבה ולא כתב שם מקום דנתינה שהוא שם דלידה דכשר מה"ת, ומכש"כ בשם האב דאפילו בשינוי גמור י"א שאינו פסול אלא מדרבנן, עיי' בג"פ (ס"ק נ"א) ובלבוש

ה) עוד הי' לו עצה אחרת בנ"ד שלא לכתוב כלל שם אביה דכשר כמבואר בשו"ע (סי' קכ"ט ס"ט) ובהרשאה יכתבו שם אביה ותהא ידועה לשליח. אבל גם בזה הן לא יצאנו מידי פקפוק שהנו"ב מהד"ת (סי' קי"ג) שדי בה נרגא ותמה על השו"ע שהוציא דין זה מהרשב"א והרא"ש ואין ראי' מגיטין שבזמניהם שהיו כותבין מקום הדירה לגיטין שבזמנינו שאין כותבין מקום הדירה ואינו מוכח מתוכו, ומכש"כ בגט שע"י שליח שלא נזכר גם מקום העמידה של האשה, ורק במקום עיגון גדול הקיל הנו"ב בזה

ע"כ נראה לכאורה דבנ"ד מוטב לכתוב שם אביה גרשון משלא לכותבו כלל כמו שנתבאר דנראה דכשר וחזי למיעבד הכי לכתחלה דלא כהט"ג ואף להט"ג נראה דכשר מיהא בדיעבד כמש"ל. וכ"ת דלכתחלה מיהא נחמיר לכתוב ב' ן אם אפשר והי' להשיג גט שני מן הבעל אחר מסירת הראשון ליד האשה הנה בנ"ד שנראה פשוט דבדיעבד א הגט הראשון אין צורך בזה כיון שאנו אין נותנין שני גיטין בב"א הוי תמיד דיעבד, וראיתי דבר נכון זה בס' אהלי שם דלדידן כל שהגט הראשון כשר בדיעבד אי"צ גט שני, יעוי' מ"ש בשם גרשון בשם המגרש עצמו ומכש"כ בנ"ד בשם האב, ובכלל א' אות כ"ז תמך יסודותיו בס' עזרת נשים, ואנו אין לנו ליתן ב' גיטין אלא מדוחק

כ"ז כתבתי להלכה ולא למעשה וכת"ר את אשר יבחר יקרב

ו) ומדי דבר ארשום בשולי מכתבי פרפרת חדא לפלפולא בעלמא לענין מה שהזכרנו בספקות הנופלים בפסול שהוא רק מדרבנן דיש לצדד בו יותר להקל, דלדעת הרמב"ם ז"ל יש לפקפק פ"ז. דהנה בגט ע"י שליח אנו סומכין על עדי חתימה ועדי הרשאה, ולדעת הרמב"ם (פ"ג מעדות ה"ד) עדי שטר אינו מה"ת דמפיהם ולא מפי כתבם אמר רחמנא אלא מתק"ח הוא ואפילו במקוים ס"ל נמי שהוא דרבנן כמו שתפס בדעתו הרמב"ן ז"ל בהשגות לס' המצות (שורש ב'), וא"כ בגט נמי דס"ל דמהני ע"ח כמ"ש בפ"א מגירושין הלכה ט"ז ה"נ רק מתק"ח הוא ומה"ת אינו גט וה"נ כל גיטין שלנו שע"י, שליח בכתב ואפילו במקוים רק מדרבנן מהני לדעתו, ובע"כ צ"ל משום דאפקעינהו רבנן לקידושין כמ"ש הפנ"י פ' השולח (דף ל"ו) ונו"כ בס' המצות, וכיון דעיקר הכשר הגט משום הפקעת קידושין הוא א"כ כל שיש בגט אפילו פסולא דרבנן ממילא נהפך הוא לפסולא דאורייתא דכיון דחכמים פסלוהו הרי בשביל זה לא הפקיעו כבר את הקידושין וממילא אינו גט גם מדאורייתא משום פסולא דמפיהם ולא מפי כתבם, וכיוצא בזה, כתב הב"ש (סי' קמ"א ס"ק מ"ו) לענין שליח פסול מדבר עבירה יעוש"ה

ועפי"ז יש להעיר על שי' הרמב"ם מסוגיא דגיטין (דף י"ז) מפני מה תקנו זמן בגיטין ר"י אמר משום בת אחותו שלא יחפה עליה, וקשה דאכתי לר"א דקיי"ל כוותי' דמדאורייתא ע"מ כרתי ורק מדרבנן מהני ע"ח א"כ במגרש בע"ח בינו לבינה יהא כשר גם בלא זמן לר' יוחנן, דמאי תימא שמא יחפה על בת אחותו שמא תזכה ויתן לה הגט אח"כ הרי גם באופן זה היא נפטרת ממיתה שהרי הפקיעו רבנן לקידושין מעיקרא לכל מגרש בע"ח בינו לבינה וממילא לא היתה א"א מעולם ואין בניה ממזרין ואינה נאסרת עליו, וכל שמחפה כדין אין לחוש כמ"ש התוס' גיטין (דף ל"ג ע"א) וי"ל דלא פלוג רבנן, אך מתוס' לא נראה הכי שהקשו דא"כ כזמן הזה דליכא דיני מיתה למה לנו זמן ותירצו משום חשש בניה כו' ולמה לא תירצו משום לא פלוג. ואפשר דהרמב"ם יתרץ הכי או דהתוס' נמי חדא מתרי נקטו. ויש להאריך בזה ולא באה אלא להערה

סימן לא

בשם רבקה רעוועקא בגט

ע"ד אשה אחת ששמה הי' מעריסה רבקה אך כפי שנהגו המסלסלים לשנות את שמותיהם כפי שנקראים בשפת רוסיא היא נקראת בפ"כ ואפילו בפי אביה ואמה "רעוועקא" שכן קורין וכותבין בשפ"ר לרבקה שבתורה בתרגומה, ובארצות אשכנז היא נקראת כמבטא האשכנזים "רעבעקא" בבי"ת דגושה, וכן קורין אותה קצת גם בעירה אלה המתאשכנזים, באופן ששם רבקה בהברתו שאצלנו היהודים נשתקע לגמרי והאשה הנ"ל כל כתיבתותיה בלשונות לועזיות וכמובן חותמת היא בלשונות הללו כפי הברתן, דהיינו רעוועקא בשפת רוסיא ורעבעקא בשפת אשכנז סדרו לה ג"פ חשש המסדר ששם רבקה כהברתנו הוי שם שנשתקע ויש חשש פסול בכתיבתו, ולכן כתב רק רעוועקא דמתקריא רעבעא, וניתן הגט והאשה כבר נשאת

א) הנה דעתי נוטה יותר דשם רבקה אין לחשבו כנשתקע לפי שהשמות רעוועקא ורעבעקא הקרובים אליו במבטא מעלין אותו משקיעותו כמ"ש האחרונים ז"ל בדומה לזה, ומכש"כ שהספרדים מבטאים באמת השם רבקה כרעוועקא או רעבעקא, שע"ז נוסדה גם כתיבת הלועזים דאזלי בתר מבטא הספרדים כידוע. ולכן לכתחלה הי' נכון לכאורה יותר לכתוב רבקה המכונה רעוועקא והמכונה רעבעקא ככל שם קודש דחשבינן לי' לעיקר השם, אבל בדיעבד שכתבו רק רעוועקא ורעבעקא הי' נראה דכשר לד"ה כחניכה שהכל קורין אותה בה. אמנם בטיב גיטין לקוטי שמות סעיף מ"א ס"ק מ"ב כתב באשה ששמה ריבה וכתבו ריווא בוואוי"ן שפסול משום שהשם ריבה נובע מרבקה שהוא שם קודש והי' ראוי לכתוב בב' והוי שינוי השם גמור, וה"נ בנ"ד דכוותה. וכתב שם שהסכימו על ידו הגאון בעל נתה"מ והתח"ס, מובא בתשובותיו אה"ע ח"ב סי' כ"ח אולם לא אדע מה כל הרעש הרי גם בשם שערכין שערליין שהוא נובע משרה כותבין נמי בעיי"ן אחר השי"ן ולא קפדינן על מה שטבע משם שרה וכן בהרבה שמות, וגם בהשם ריבה גופי' לא ערערו כלום היו"ד שאחר הרי"ש. והרי בשם רכיל כתב הט"ג בעצמו שאם נקרא הריש בפתח צריך לכתוב. רכיל בכ"ף אע"פ שהוא נובע בודאי מרחל ונשתנה פ"פ מבטא הלועזים. ומצאתי בס' דברי חיים להגאון מהר"ח צאנז ז"ל בלק"ש סקי"ג שכ' דלדעתו בודאי כשר בדיעבד מטעם הנ"ל, וכן ראיתי לאחד מספרי המאספים האחרונים הוא הרה"ג מהר"ש גאנצפריד ז"ל בס' אהלי שם כלל י' סק"ה שכתב דלדעתו גם לכתחלה ראוי לכתוב בוואוי"ן בכדי לברר המבטא ונראה דגם הפוסלים בריבה שכתבו ריווא הוא משום דכיון דגם ריבה מתבטא כמו ריווא א"כ אין תועלת מכתיבת הוואי"ן לשם בירור המבטא שהרי אין קריאתו