דבר אברהם - ב קמא

וכה"ג מצינו ביבמות (דף ל"ט ע"א) בפלוגתא דאביי ורבא ואמר רב פפא דיוקא דמתני' כוותי' דאביי ופסק הרמב"ם (פ"ג מנחלות ה"ז) כרבא לגבי אביי כמ"ש המ"מ משום דהלכה כמותו לגבי אביי בכ"מ יעו"ש. עוד י"ל עפימ"ש הרשב"א בחי' דהא דאין הלכה כתלמיד בפני הרב היינו כשנחלק עמו בפניו דוקא וכ"כ הר"ן בחי' בשם הרא"ה דמשו"ה הלכה כר"פ משום דמר ברי' דרבינא ור"פ בתרי' דרבא נחלקו, ואפשר דהבה"ג שכל דבריו דברי קבלה ופסק כרבא מקובל הי' בידו דר"פ נחלק עמו בזה בפניו ולכן הלכתא כרבא ובתרי' נמשך הרמב"ם ז"ל. אבל בשאר דוכתי אה"נ י"ל דס"ל דהלכה כר"פ נגד רבא. והשתא י"ל דגם הרמב"ן הכי ס"ל בכ"מ, אך מלשונו משמע קצת להיפוך דהו"ל להזכיר מזה. שוב ראיתי בס' ברכי יוסף שהביא משם האליה רבא דלפניו נמי היתה הגירסא רב חסדא וכן הזכיר כבר מהראב"ן שהבאנו

ובאמת אין דרכי ולא איישר חילי לישא וליתן בעניני הכללים האלה הדורשים בקיאות וחיפוש בספרי המכללים, אך מפני שכת"ר בדיק לי נכנסתי בזה לבלי להשאירו בלא תשובה, ולכן אקצר ואסיים בהערה קטנה בענין זה במש"כ המג"א (סי' ש"ב סקי"א) לענין קינות טיט שעל רגלו שכתב המחבר דיש מי שאוסר אף בכותל כמר ברי' דרבינא וכתב ע"ז המג"א ונ"ל דבכותל של עץ שרי כמו בקורה, ונראה מזה שתפס המג"א דאיפלגי רק בכותל אבנים אבל בכותל של עץ כו"ע מודו דשרי, ועיי' בפמ"ג ובמה"ש משם הת"ש, והעלימו עין ממ"ש הבה"ג וז"ל אמר רבא טיט שעל גבי רגליו מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע דילמא אתי לאשוויי גומות ודוקא בכותל אבנים ובקורה עכ"ל, הרי שכ' להיפוך דדוקא בכותל אבנים הוא דשרי רבא משמע דבשל עץ אסור גם לדידי'. אולם למ"ש הפמ"ג דשל עץ וטוח בטיט גרע מכותל אבנים ולא הוי בנין חקלאה י"ל דהבה"ג אתי לאפוקי כותל טוח בטיט, אבל קשה לכוון זה בלשונו, ולהת"ש דמשווי טוח בטיט לשל אבנים בודאי קשה: והנני הדוש"ת ומוקירו בלתי מכירו

סימן ל

לחכם אחד בלונדון

ע"ד הגט ע"י שליח מלונדון שאבי המתגרשת נקרא בפי כל גרשון בנו"ן וכן הוא רותם ועולה לתורה ולא נודע לו שמו מעריסה אם הוא בנו"ן או במ"ס ובמשפחתו לא נמצא לא איש ששמו גרשון ולא איש ששמו גרשם, באופן שא"א לברר מה שמו מעריסה גרשון או גרשם

א) הנה ידוע מ"ש הב"ש בשא"נ שאם אינו ידוע שמו אם הוא בנו"ן או במ"ם צריך ליתן שני גיטין ושכן כתבו כל האחרונים, והט"ג ביאר דמיירי בכה"ג אפילו אם נקרא בפ"כ גרשון ואפילו עולה לתורה וחותם כן מכל מקום צריך ב' גיטין יעו"ש. ובזה נאחזנו בנ"ד בסבך גדול דידוע מ"ש הנוב"י מהדו"ק (סי' ב') דהיכא דצריך ליתן ב' גיטין אין להודיע מזה להבעל תחלה עד אחר נתינת הראשון, וא"כ בגט ע"י שלית יהא צריך ג"כ לכתוב השני רק אחר מסירת הראשון מהשליח להאשה וחוששני מאד שלא תצא ח"ו קלקלה, כי בכדי שילך הגט הראשון ויבוא וישיג כת"ר ידיעה שכבר נמסר ליד האשה מי יודע אם לא יחזור בו המגרש ויסרב מלשלוח גט שני או שמא לא ימצאנו עוד כת"ר בעיר ההומיה כלונדון, ובכן אולי הי' נכון לסדר שני הגיטין ולשולחם יחד. ליד השליח או בזא"ז באותו מעמד, שכבר מצאנו חולקין על כל החששות שבמסירת בי גיטין, יעוי' בפ"ת בסג"ר אות ר"ן ובס' ג"פ העמיק הרחיב בזה. אבל תשה מאד למרל נגד הנו"ב והחו"נ והג"פ והישומ"י בדבר שהוא מעיקר הגט בשביל חשש גמגום בשמות, וכבר כתב הג"פ (סי' קכ"ט סס"ק ק"ו) דעת ומשפט ידע לב חכם ושקל בפלס הספק העומד לפניו להצריך ב' גיטין אם הוא מכריע נגד הגמגומים שיש בנתינת ב' גיטין

ע"כ נראה לכאורה דמוטב לכתוב גט אחד בשם גרשון ולסמוך ע"ז מאשר לשלוח ב' גיטין קודם מסירת האחד כאשר יבואר

ב) דהנה מקור הדין הוא בתה"ד בכתבים (סי' י"ד) בשם גרשום שכתב גרשון נראה דאם הי' ידוע ששמו גרשום וכ' גרשון לא הוי גט כלל ולא דמי כלל ליצחק חקין כי גרשום וגרשון שני שמות הן אבל חקין הכינוי ליצחק אבל גרשון אין שייך כלל לעשות אותו כינוי לגרשם כיון דהאי שם כתוב והאי נמי שם כתוב עכ"ל. והב"ש הביא דברי התה"ד אלו ובסוף דבריו כתב ואם אינו ידוע שמו אם הוא בנ' או במ' צריך ליתן שני גיטין. והט"ג (ס"ק ל') תפס בהבנת התה"ד דמיירי שהי' נקרא בפ"כ גרשון בנו"ן אלא דעיקר שמו מעריסה הוא גרשום ואפ"ה פסל לי' התה"ד משום דא"א לדון לשם גרשון ככינוי וחניכה כיון דשני שמות הן, ועפי"ז כתב גם בס"ק ל"ה בסוף דברי הב"ש שאם א"י יתן ב' גיטין דמיירי נמי בכה"ג דנקרא בפ"כ גרשון ומ"מ צריך ליתן ב' גיטין, ומכריח פירושו זה בדברי התה"ד דמיירי שהי' נקרא בפ"כ גרשון מסברא זו דאל"ה על מה סמך המסדר לכתוב גרשון שע"ז באה מעשה לפני התה"ד, ועוד שהרי רצה התה"ד לדמותו ליצחק חקין שהוא חניכה שהכל קורין בה. גם התו"ג (ס"ק כ"ז) תמה על התה"ד במ"ש דלא דמי ליצחק תקין שהרי גם ביצחק אם אינו נקרא בשם חקין וגירש בשם חקין בודאי דאינו גט כלל וה"נ לא נקרא בשם גרשון כלל, ומשו"ה, מפרש לה שהי' נקרא גם בשם גרשום וגם בשם גרשון ולא הי' אפשר לברר מה שמו מאחר שהמ"ם והנו"ן מתחלפין במבטא ומילתא דלא רמיא עלייהו דאינשי הוא ובכיוצא בזה הולכין אחר עיקר השם שבשעת לידה, וע"ז כתב התה"ד דל"ד ליצחק חקין שפעמים קורין בו וגירש בו דלא גרע מגירש בשם ספל משא"כ בהא דגרשם דאנשים שקורין אותו גרשון לא נתכוונו ליתן לו שם אחר רק מחוסר ידיעה הוא ומחמת שאינו ניכר במבטא כו' יעו"ש

והנה הבנת הט"ג דמיירי שהי' נקרא בפ"כ גרשון תמוה מאד, שהרי כבר הרגיש בעצמו דשם גרשם הוי כשנתקע כיון דאין קורין אותו בו, ותי' דכיון דדומה לו באותיות המתחלפין לא הויכנשתקע. אולם אף אי יהיבנן לי' בזה דמשו"ה לא הוי נשתקע הן לא יספיק לן אלא לענין שאם כתב גרשום לא יפסל אבל מ"מ למה לא יהא סגי לכה"פ בדיעבד בשם גרשון שהוא נקרא בפ"כ ובמה גרע משם טפל שהוא כשר בדיעבד. ונהי דלענין כינוי שפיר י"ל דכיון דשני שמות הן אינו כינוי וכן לענין לדונו כחניכה לכתחלה י"ל דכל שנשתנה האות אין כותבין לכתחלה חניכה כזו כמ"ש הבית מאיר ע"פ ב' תירוצי התוס' בחניכה דכותבין אותה לכתחלה וע"פ דברי הרא"ש בזה יעו"ש, מ"מ לענין לדונו כשם אחר לגמרי דהיינו שיש לאדם זה שני שמות א' מלידה וא' שקורין אותו בו ולכה"פ כשם טפל מאי גרע במה דהוו שני שמות, אדרבא היא הנותנת למשווי לשני שמות וכההיא עובדא דש"ס במרים ופורתא שרה שאם כתב שרה בלא וכל שים כשר אע"ג דודאי מרים שם כתוב ושרה נמי שם כתוב. ומ"ש הט"ג דכל שבטעות הוסב שמו לגרשון לא מהני וכן מ"ש התו"ג דלא נתכוונו ליתן לו שם אחר אלא מחוסר ידיעה קשה להלום דאטו קריאת השם מצוה היא וצריכה כוונה, והגע בעצמך אלו קראו אביו בלידתו איזה שם בטעות כגון שחשב להעלותו על שם גרשם וקראו בטעות גרשון אטו לא מהני לקבוע שמו גרשון ובמה גרעה קריאת כל העולם בטעות מקריאת אביו בטעות וכ"ת דקביעת השם מתחלה לחוד ועקירת השם לשם אחר לחוד, הרי אף אט נאמר. לא לעקור השם גרשם אנו באים אלא לקבוע לו גם שם גרשון להיות נידון לכה"פ כשם טפל או כשני שמות, ומאי איכפת לן במאי שניתן לו השם בטעות ומר דוחקנו להכנס בסברות דחוקות כיוצא באלו איברא דמצינו בכמה מאחרונים ז"ל שכתבו כעין סברא