דבר אברהם - ב קלו

לא"י כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו ואומר ר"ת דה"מ במילתא דאיסור והיתר דבני א"י חכימי טפי כו' אבל לענין הפקעת ממון ליפטר דהפקר ב"ד הפקר עדיפי בני בבל דאקרי שבט שרודין את העם במקל עכ"ל, הרי דהפקר ב"ד הוא מטעם שררה ולא מטעם ב"ד בלבד. וכתב ע"ז כת"ר דאם איתא כדברי מהו הברכה שבירך אותם יעאע"ה שיהי' להם ראש גולה אחרי דכל כחו אינו ע"פ התורה ואך מצד רצון הממשלה שנותנים לו לעשות גם שלא ע"פ הד"ת. אבל לפי המבואר בש"ס דמשום הפקר ב"ד הנה בזה ישתבח הריש גלותא שיהי' ביכולת הב"ד להעמיד ע"פ דת התורה, עכ"ד כת"ר. גם בזה חמה אני על מעכת"ה דאזיל בתר איפכא, אטו ענין הברכה היתה מה שיהי' להם יכולת כב"ד, ואטו עיקר היכולת והברכה היא מה שיוכלו להפקיר נכסים, והגע בעצמך אלו לא הי' הדין דהפקר ב"ד הפקר לא הי' מקום כלל לברכת יעאע"ה, אתמהה, אדרבה עיקר הברכה היא שלא חסור המלכות מיהודה לעולם, ורק ממילא מסתעף דכיון דשבט מלכות בידם בכתם להפקיר נכסים, והוא מבואר להדיא ברש"י ותוס' ואי"צ להאריך בזה כלל

ה) מכאן ואילך יצא כת"ר לבאר זאת מסוגיית הפוסקים והוא דמבואר בתוס' ר"פ אלו נערות דעיקר התיקון של הפקר ב"ד הוא רק לצורך אבל כל שאינו צורך כל כך לא, וכן מלשין התוס' שם מבואר דגם באיסורא כת ב"ד יפה להפקיר דהיינו לעשות מן העבדים שיהיו בני חורין. ואם כי המהרש"א שם כתב בפירוש דברי התוס' שהיא רק בממונא אבל פשט דברי התוס' מורין דגם באיסורא אמרינן כן. ויעוי' בתוס' גיטין (דף ל"ד ע"א ד"ה התם ממונא) ששיטתם דרבי סובר דאין חילוק בהפקר ב"ד בין ממונא לאיסורא ואם כדבריו שהוא משום ממשלה מה יועיל זאת באיסור. וגם לדברי המהרש"א איזה טעם יש לפי דבריו שצריך שיהי' להם צורך מן ההפקר ואיזה חלוק בין צורך גדול לקטן ובנמ"י פ' א"נ כחב דהב"ד שמפקירין צריכין להיות ב"ד חשוב, ולפי דבריו למ"ל ב"ד חשוב הלא יספיק אם שלשה הדיוטות יהי' להם הממשלה לרדות בעם. ושוב באות ד' מביא כת"ר משיורי כנה"ג או"ת בכללים נפרדים אות ל"ד שהביא בשם הראנ"ח כ"י דמדברי רש"י בפ' השולח יש ללמוד דרק באיסור א"א אין לומר הפקר ב"ד הפקר אבל בשאר איסורין נוכל לומר הפבדה"פ והראנ"ח אינו מסכים ע"ז ומה שהזכיר רש"י לשון א"א היא דגם בא"א חין לומר הפקר ב"ד משום דהו"א שיש להם כח להפקיע הקידושין שנתקדשה בכסף. מבואר דגם בא"א היתה סברא לומר הפבדה"פ, ואי איתא שהוא מטעם ממשלת השרים והזקנים איך יעלה על הדעת כי ניתן בכת ממשלתם להפקיע איסור א"א, עכ"ד כתר"ה

הנה במ"ש דלאיזה טעם צריך שיהי' צורך בההפקר, פשוט הוא דגם אם הפקירו שלא לצורך כ"כ מועיל, והתוס' כתבו רק דמה"ט לא הפקירו דכיון שאין צורך כ"כ לא מצאו ב"ד סיבה להפקיר, וזה בודאי דבר פשוט ומתקבל על הדעת שלא רצו ולא יבואו ב"ד להפקיר כ"ז שאין צורך כ"כ בדבר. ומ"ש דפשטיות לשון התוס' מורה דגם באיסורא אמרינן הפדבה"פ לא כן אנכי עמדי, ואדרבא כוונתם פשוטה כמ"ש המהרש"א דלשי' ר"ת דוד רק שיעבוד גזר עלייהו ולא עבדות גמורה כמו שהוכיח ר"ת דאל"ה אין קנס לשפחה וע"ז הקשו מחלק מזבח מי יתיר דהא אין כאן אלא הפקר ממון לחוד ולא איסור. משא"כ לפירש"י דגזר עלייהו איסור עבדות גמורה שפיר קאמר דחלק מזבח דעביד בהו איסור עבדות מי יפקיע דלא שייך באיסורא הפקר ב"ד כמ"ש המהרש"א. ובהגהות קרני ראם על המהרש"א אמנם העיר דל"נ דכיון דאיסור תלוי בממון והוי הפקר ב"ד ג"כ עכ"ל, ואינו נכון, דאף דבודאי אשכחן דב"ד יכולין להפקיע חלק הממון היינו השיעבוד מעבדים מ"מ עדיין צריך גט שיחרור כדין מפקיר עבדו דצריך ג"ש ורק לשמואל דס"ל בגיטין (דף ל"ח ע"א) דמפקיר עבדו יצא לחירות ואי"צ ג"ש מהני ולא לדידן, כמבואר בתוס' חגיגה (דף ב' ע"ב ד"ה כופין) ועיי' בהגהות מהרל"ח שם שלא ירד לכוונת התוס' והזכרתי מזה בספרי (סי' ל"ט אות י"ד) יעו"ש. ומה שהביא כת"ר משיורי כנה"ג, הנה אין הס' תח"י, אבל בודאי פשוט הוא דבאיסורי לא שייך הפדבה"פ ואי"צ לפנים, ורק בא"א שייך לומר כן משום שהפקירו כסף הקידושין ובקידשה בביאה כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כמבואר בכ"ד. וממילא לא שייך לכאן מה שהביא כת"ר מרש"י גיטין ל"ד ומתוס' שם ד"ה התם ממונא דבודאי בא"א שייך למידן הפקעת הקידושין ומ"ש כת"ר דא"כ למ"ל ב"ד חשוב הלא יספיק אם ג' הדיוטות תהי' להם הממשלה לרדות בעם, אמינא לי' דאה"נ אלו היתה הממשלה להדיוטות ה"נ דהוה מהני הפקרם, אבל אנן הכי קאמרינן דלב"ד חשוב ניתנה הממשלה ולהדיוטות לא ניתנה, וכיון שלא ניתנה להם הממשלה ע"ז ממילא אין הפקרם כלום

ו) ובעיקר הדבר הן הבאתי שכ"כ ר"י בעל העליות ז"ל דד"מ הוי כעין הפקר ב"ד, אולם כת"ר באות ה' מקונטרסו עומד על דעתו וצוות דלמה תליתי תניא בדלא תניא ואטו אם נאמר דר"מ דינא הוא מדאורייתא ומטעם הפקר ב"ד נאמר ג"כ שטעם הפבדה"פ הוא מטעם ממשלה. אבל מטיבותא דמר לא ידענא מאי תמיהא לי', דנחזי אנן אם אמנם נתפוס דר"י ז"ל דן לה לדד"מ לדאורייתא מטעם הפקר ב"ד הרי בע"כ יהי' מקורו מקרא זה דכל אשר לא יבוא כו' בעצת השרים והזקנים, דאל"ה מנא לי' הא, וכיון שכן בודאי מוכת דקרא זה דילפינן מיני' הפקר ב"ד מטעם ממשלה הוא ולא מטעם ב"ד של ישראל גרידא, וא"כ בע"כ גם הפקר ב"ד של ישראל לאו בתור ב"ד הוא אלא בתור ממשלה, דאלת"ה אלא דב"ד של ישראל יש להם כת מיוחד מהאי קרא גופי' בתור ב"ד בפרט א"כ האיך יליף מיני' ר"י ז"ל גם לדד"מ שאינם ב"ד, ונמצא שלא תליתי כלל תניא בדלא תניא ודא ודא אחת היא. ומ"מ באות ו' שדיתי בעצמי נרגא בזה מדברי הר"ן נדרים (דף כ"ח), ויש להאריך בזה עוד ואניח יתר הדברים שאינם נוגעים להשגותיו של כת"ר לעת הפנאי

ז) ומה שהביא כת"ר דברי הרשב"ם ב"ב (דף נ"ד), הנה גם אנכי בספרי הזכרתיו וכן הבאתי שכ"ה באו"ז ת"א סי' תש"ה ותשמ"ה. ומדי דברי אעיר מה שצל"ע קצת לע"ע בדברי האו"ז שנשאל שם לענין שטר שנעשה בכינופיא דארמאי כגון סופר עכו"ם המאסף עדי עכו"ם וכותב שטרות על מה שעושה לפניו ושלא בערכאות וכ' דהשטר פסול דשאני ערכאות דמלכא אמר דכל שטר שיכתב ע"פ ערכאות על הקרקע אפילו כי האי גבי בי' דדינא דמלכותא דינא דהואיל וגזירתא דמלכותא היא הרי קבלו עלייהו כדפי' רבינו שמואל זצ"ל בפ' חזקת הבתים כו' אבל שטר שנכתב בכינופיא לא אשכחן דמלכא אמר דגבי בי' כו' יעו"ש בארוכה. ועכשיו ראיתי באו"ז ת"ג (שנדפס מכ"י בירושלים תוב"ב) סי' ג' ד' שדבריו לכאורה סותרים קצת לאלו, דז"ל מיהו נראה בעיני שאם קיבלו את דייני עכו"ם שניהם התובע והנתבע מרצונם ודנו אותם כדין ישראל דיניהם דין כו' הואיל וישנם בתורת דיינים כדת"ר בפ' ד' מיתות ז' מצוות נצטוו ב"נ כו'. וראי' אני מביא דתנן בפ"ק דגיטין כל השטרות העולין בערכאות כו' בשלמא שטרי מכר כו' אלא מתנה כו' היכי מיקניא לי' בהאי שטרא חספא בעלמא הוא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא, הא למדת דהיכא שקיבלו עליהם מרצונם דדיניהם דין כדהכא שהנותן והמקבל מתנה קיבלו אותם לעדות מרצונם עכ"ל. ולפי דברים אלו נראה לכאורה דגם בכינופיא כיון שבאו לפניהם לכתוב שטר הרי קיבלום עליהם מרצונם

ח) ומ"ש כת"ר דבתשובות בנימן זאב (סי' ח"ך) העלה דהלכה כדברי הראבי"ה דרק בקרקעות ומם אמרינן דדמ"ד, הנה אין הס' חת"י, אבל אנא מתניתא ידענא כי ראתה עיני מה שנחלקו בזה הראשונים ז"ל מובאים בב"י וד"מ (סי' שס"ט), והמהרי"ק (בשורש קצ"ב) בשם הרשב"א דכל דבר שהוא לתקנת המדינה ואפי' אם אמר ממון של פלוני יהי' לפלוני הוי דדמ"ד, והמרדכי ב"ק פ' הגוזל בתרא הביא בשם ר"י בר"פ לענין מכירת משכון דדמ"ד, וכ"פ הרמ"א שם (סעי' ח') שכן עיקר, וכן תפס המ"ב (סי' צ"ז) דדמ"ד לענין קניני מטלטלין מובא במג"א (סי' תמ"ח סק"ד) והחזיק אחריו בעל