דבר אברהם - ב קלב

הויא חטאת אין דם שלן מכשיר אותה דביום זבחו כתיב גבי שאר קרבנות. ובכתבים הערוכים אצלי להדפסת הספר בהוצאה שניה בעז"ה כבר נתקנו הדברים בנוגע לכל הנ"ל

והנני ש"ב ידידו הדוש"ת באהבה מוקירו ומכבדו

סימן כה

ב"ה. א' כ"ג מרחשון עת"ד. סמאלעוויטש

שלום וברכה לכבוד ידידי הרה"ג החו"ב סוע"ה וכו' בש"ת מוהר"ר משה ברבהן נ"י, רב ומו"צ בק"ק קרופקי יצ"ו

אחדשה"ט באהבה. חזר ובא עתה לידי מכתבו מכבר וראיתי שבשוליו העיר עוד שני דברים על מה שלא עניתי לו בזמנו והנני לקיים חובת השבה עכשיו

א) עמד כת"ר בשבת (דף קל"ז ע"ב) המל את הגרים כו' אקב"ו למול את הגרים, וכתב כת"ר שאינו יודע היכן ציוונו וגבי העבדים כתבו התוס' שם שנאמר יליד בית ומקנת כסף ודבר זה ידוע אף לתשב"ר ומה חידשו בזה וגבי גרים לא כתבו כלום, עכ"ד

הנה כוונת כת"ר היא דאף דודאי ד"ת הוא שאינו גר עד שימול ויטבול מ"מ כיון דאין מצוה עלינו עיקר קבלת הגרים לא שייך ע"ז ברכת המצות. אבל לא ידענא מאי תמיה לי' לכת"ר, אטו רק על מצוה חיובית מברכין ולא על מצוה שהיא רק הכשר, והרי על השחיטה מברכינן אע"ג שאינה מצוה חיובית אלא הכשר שאם רוצה לאכול בשר מבהמה צריך לשחוט כמ"ש הרא"ש פ"ק דכתובות (סי' י"ב), וה"נ מילת גרים מצוה של הכשר היא שאם נכניס גר ציוונו אופן הכנסתו לברית במילה וטבילה כדכתיב ככם כגר יהי' לכם כמבואר בכריתות (דף ט'). ולא עוד אלא דמלבד ענין ההכשר איכא במילתו גם קיום מצות מילה במקצת, דאע"ג דאינו גר עד שימול ויטבול ועדיין אינו מחויב במילה מ"מ איכא קיום מצות מילה קצת, שהרי עכו"ם שמל בגיותו אינו כלום וכשמתגייר אח"כ צריך להטיף ממנו דם ברית גם מצד מצות מילה עצמה חוץ מענין הגירות, ואלו גר אחר שטבל יוצא במילתו של גירות גם למצות מילה גופה ואי"צ להטיף דם ברית אח"כ ביהדותו אחר טבילה לקיום מצות מילה, משום דמילה זו לגירות אע"ג שהיא בגיותו מ"מ נעשית מיהא לשם הכנסה לברית

ב) ובהיותי בזה חזות קשה נראה לי' ברש"י פסחים (דף פ"ד ע"א) שכ' במילה שלא בזמנה שאינה דוחה יו"ט כגון גר שנתגייר וקטן שנאנס אביו ועבר זמנה. והוא פלא אטו למעוטי מילת גר שאינה דוחה יו"ט צריך קרא והרי לאו מצוה היא אלא הכשר שיבוא עי"ז לדת ישראל ומהיכא תיתי שתדחה לל"ת דיו"ט. ואף שכתבנו לעיל דממילא אית בה גם קיום מצות מילה קצת מ"מ מצות עשה חיובית לא הויא ואינה בכדי לדחות ל"ת. והיא תמיה עצומה וצע"ג

וכאשר הצעתי הקושיא לפני דו"ז הגאון מוהר"ב בישקא נ"י [ז"ל] אבד"ק טרעסטינא כתב אלי שפירסמה לרבנים ומופלגים וכולם לא מצאו מענה, ומקופיא רצה לתרץ דאף דמל ולא פרע כאלו לא מל מ"מ גם בחיתוך עור הערלה לחוד נכנס לברית דהא לא ניתנה פריעה לאאע"ה וכיון שנכנס לברית ע"י המילה בלא פריעה שוב מוטל עליו מ"ע לפרוע מצד מצות מילה גופה והו"א דדחיא כשאר מילה שלב"ז ואיצטריך קרא. אולם מלבד הדוחק שבתירוץ זה מצד עצמו, הנה זה מכבר עמדתי גם אנכי בחקירה זו, לפי שהי' פשוט בעיני דגם במילת גר לכניסתו לברית צריך מילה ופריעה דוקא ובלא פריעה אינו נכנס לברית מדתנינן בי' מילה סתם ולא אישתמיט חד מקמאי ובתראי לאשמעינן דבחיתוך לחוד סגי דלא ככל מילות דעלמא, ותמהתי דכל עיקר מילה דצריכין בגר הוא משום דילפינן מאבותינו שנכנסו לברית במילה וטבילה וכיון דלא ניתנה פריעה לאברהם אבינו אלא יושע חזר ופרעם כדכתיב שוב מול כו' כמבואר ביבמות (דף ע"א ע"ב) א"כ נכנסו אבותינו לברית בחיתוך לחוד בלא פריעה ומנלן דגר צריך פריעה, ונהי דמצד מטת מילה גופה יצטרך אח"כ גם לפרוע מ"מ לברית מיהא יכנס בחיתוך לחוד והפשוט בעיני דכיון דלבתר דניתנה תורה נתחדשה הלכה דמל ולא פרע כאלו לא מל ממילא אין גר נכנס לברית בלא פריעה דהשתא חיתוך לחוד לאו שם מילה עלי', והכי ילפינן מאבותינו מה הם נכנסו לברית בקיום מצות מילה שהיתה אז דהיינו חיתוך לחוד ה"נ גר אינו נכנס לברית אלא בקיום מצות מילה, וכיון דהשתא דין המילה הוא עם פריעה דוקא נמצא שכל זמן שלא פרע אין כאן קיום מצוה כלום ואינו דומה לאבותינו, והוא ברור. וא"כ אזדא לי' תירוצו הנ"ל

ג) ובסברא הנ"ל יישבתי קושיא חמורה על הטור יו"ד (סי' רס"ד). דאמרינן בשבת (דף קל"ג ע"ב) המל כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר בין על הציצין המעכבין את המילה בין על הציצין שאין מעכבין פירש על ציצין המעכבין את המילה חוזר על ציצין שאין מעכבין את המילה אינו חוזר, ונחלקו בזה הרמב"ם והטור דדעת הרמב"ם דבין בשבת ובין בחול אינו חוזר ודעת הטור דרק בשבת אינו חוזר אבל בחול חוזר אף על ציצין שאין מעכבין את המילה. וראיתי לש"ב הגאון מוהריד"ב זצ"ל בספרו בית הלוי ח"ב (סי' מ"ז) שהביא בשם גאון אחד להקשות על דעת הטור מהא דאיתא ביבמות (דף מ"ז ע"ב) גבי גר קיבל מלין אותו מיד נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה חוזרים ומלים אותו שני' נתרפא מטבילין אותו מיד, והרי בגר בע"כ הוי המילה בחול דמילת גר אינה דוחה שבת ואפ"ה קתני נשתיירו בו ציצין המעכבין דוקא הא אם נשתיירו בו ציצין שאין מעכבין אין חוזרין ומלין וזה להדיא כהרמב"ם וקשה על הטור, ונדחק בזה ליישב. ולענ"ד אינה קושיא כלל, דעיקר חיוב חזרה על ציצין שאין מעכבין הוא משום זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות, וזה לא שייך אלא בכל מילה שהיא מצוה משא"כ במילת גר שאינה מצוה אלא הכשר לכניסתו לברית לא שייך כלל לומר בה התנאה במצות, דאטו נימא התנאה במצות שיהא האיזמל נאה ושיהא המקוה שטובלין בו נאה. [ותמיה לי ברש"י ב"ק (דא פ' ע"ב) שכ' וז"ל בהידור מצוה עד שליש כו' דתניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לך ס"ת נאה לולב נאה טלית נאה ציצית נאה עכ"ל, דמאי שייך הידור בטלית אטו הטלית היא המצוה והרי רק הציצית הם המצוה, ובאמת בברייתא דשבת לא תנינן טלית נאה אלא ציצית נאה. ואפשר דדמי לכורכו בשיראין נאין דס"ת. אמנם במכילתא (פ' בשלח) שהוא מקור המאמר לא נאמר אלא לולב נאה סוכה נאה ציצית נאה תפלה נאה, אבל סיומא דכורכו בשיראין נאין ליתא, וכ"ה בירושלמי (פאה פ"א ה"א), אך במס' סופרים (פ"ג הי"ג) גרסינן גם לזה]. וכ"ת דא"כ לבתר טבילתו מיהא שהוא כישראל וחייב במצות מילה יחזור על הציצין שאין מעכבין, אפ"ל דאה"נ דחוזר אלא דלכניסתו לברית אין צורך לחזור עכשיו. א"נ י"ל כמש"ש בס' בית הלוי דלאחר שעבר יום המילה גם הטור מודה דשוב אינו חוזר יעו"ש. ועוד י"ל דכיון דבשעת המילה לא הי' עליו חיוב התנאה אולי אינו חייב עוד גם אח"כ, ויש להאריך בזה

ד) וכל זה הוא לגירסא ק בגמרא דשבת דבמילת גרים מברך שתים אבל איכא מרבוותא דגרסי המל את הגרים אומר אקב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית כו' ברוך כורת הברית אבל ברכה ראשונה דעל המילה לא גרסי כלל, וכתב הרמב"ן ז"ל בחי' וז"ל ותמהני עוד למה כללו שתי ברכות של מילה כאחת ולא ברכו בה תחלה וסוף כשאר הנמולין וי"ל לפי שאינו גר עד שימול ויטבול לא ברכו עליו על המילה כמו שאין אנו מברכין על הטבילה אלא הוא עצמו בעלייתו מברך עלי' אבל כללו הכל בברכה זו לפי שדם מילה בריתן של ישראל ועל הבריח אנו מברכין ובענין הזה הוא ברכת אירוסין כמו שאפרש במקומה בס"ד עכ"ל, ומבואר שאין זו ברכת המצות אלא ברכת שבח והודיי' שכן מבואר בחי' הרמב"ן לכתובות [המיוחסין להרשב"א] בברכת אירוסין וכ"כ שם הרא"ש (פ"א סי' י"ב)