דבר אברהם - ב קלא

ת"ל למשמרת מגיד שמשתמרת ימים על ימים שנים על שנים, ולפי המבואר במנחות דהיא חטאת ואין אפרה חטאת קשה דמנלן דשחטה היום ושרפה למחר כשרה הרי קרא דלמשמרת לא כתיב אלא לבתר דנעשית אפר דאז אינה כבר כחטאת ולפיכך אין לינה פוסלת בה משא"כ בשחטה היום ושרפה למחר שעדיין קרויה חטאת כל זמן שלא נעשית אפר דילמא שפיר לינה פוסלת בה כבחטאת. וכן קשה גם על הספרי גופי' שאם הוא מרבה מלמשמרת שלא תהא לינה פוסלת בה גם קודם שנעשית אפר כהתוספתא יקשה כנ"ל ואם לא איירי אלא לאחר שנעשית אפר מאי קאמר יכול תהא נפסלת בלינה מהיכי תיתי למימר הכי הרי לאו חטאת היא עכשיו. ועפ"ז אמרתי דתנא דספרי ותוספתא דלינה ס"ל באמת דגם אפרה הוי עדיין כחטאת ומועלין בו מה"ת, ויישבתי בזה גם דברי הרמב"ם (פ"ב ממעילה) יעו"ש בדברי. אולם עכשיו חוזרני בי דאין מכאן ראי' דאפרה הוי נמי כחטאת. ומתחלה אפרש קצת את דברי שבספרי שנאמרו בסתימות. דזה נראה פשוט דאפילו אי הוה אמרינן דלינה פוסלת בפרה זהו רק כ"ו שלא נעשו כל עבודותיה אבל משנעשו כבר כל עבודותיה שוב לא שייך לומר שנפסל האפר בלינה כיון שאין בו עוד שום עבודה, וכוונתי היא דמנ"ל דקרא דלמשמרת בא להכשיר לינה גם לפני שריפה דעדיין הויא כחטאת דילמא מיירי רק מלינה שלאחר שריפתה ולענין אסיפת האפר שאם לן בלא אסיפה אינו נפסל דלא הוי כבר כחטאת, דקרא לבתר שריפה כמו דכתיב. איברא דיש לדקדק ע"ז דאסיפת האפר נמי לאו עבודה היא וכשרה בזר, אבל י"ל דהו"א דהויא מעבודותיה והא דכשרה בזר גזה"כ הוא. אולם שבתי וראיתי דאי ניתי לדייק ממאי דקרא כתיב בתר שריפה ה"נ נידוק דלענין אסיפה נמי לא מיירי דקרא דלמשמרת כתיב גם בתר אסיפת האפר, וא"כ בע"כ צ"ל דאתי לעבודות דמקמי הכי ושוב י"ל דאפר לא הוי כחטאת ואז בודאי לא שייך לינה וקרא אתי לעבודות דמקמי שריפה. אבל גם זה א"א לומר דהרי קרא דלמשמרת לאו יתורא הוא דאיצטריך להיסח הדעת כמבואר ביומא (דף מ"ג) וא"כ אי לא שייך פסול לינה בתר אסיפה לא נדרשי' כלל להכי ומנ"ל לומר דבא להכשיר לינה דמקמי הכי. אמנם יש מקום קצת לקיים דברינו ולומר דכוונת הספרי היא שאם דין הפרה כחטאת וה"נ אפרה קרוי חטאת כדכתיב קרא דחטאת היא לבתר אסיפה תהא לינה פוסלת האפר מלהזות, דהזאה הויא נמי כעין עבודה שהרי מצינו דאיצטריך קרא להכשיר טבו"י להזאה וגמרינן נמי שאר עבודות מינה יעו"ש בתוס' יומא מה שכתבו בזה, וא"כ עקרת לגמרי דין פרה דא"א להשתמש בה, להזאה דבכל יום ויום צריך לפרה אחרת כי היכי דלא יפסל האפר בלינה, וע"כ צ"ל שאין דין הפרה כחטאת וה"נ לא יהיו בה שום פסולי חטאת דחשיב הספרי לעיל מינה, וע"ז קאמר דלעולם דינה כחטאת אלא דקרא דלמשמרת ממעט לה בהדיא מפסול לינה, ולפ"ז שוב מוכח דס"ל להספרי דאפרה הוי נמי כחטאת דאל"ה לא שייך פסול לינה באפר והאיך נילף מזה גם לקודם שריפה כמ"ש. אבל דחוק הוא, ומלבד זה עיקר ההוכחה ממאי דקרא דלמשמרת כתיב בתר הכי אינה נכונה דה"נ קרא דחטאת היא בתר אסיפה הוא דכתיב ומ"מ ס"ל לברייתא דמנחות דאדרבא היא חטאת ואין אפרה חטאת אלמא דליכא למישמע מהא ולא מידי. **(הגה"ה. ויש להעיר לענין פסול לינה באספת האפר והזאת מימי', דהנה הוקשה לי מאי קאמר הספרי דכיון דחטאת היא יכול תהא לינה פוסלת בה ואיצטריך קרא דלמשמרת למעוטי ולענין שריפה קאי וכמ"ש הר"ש הבאנוהו בפנים והרי בחטאות גופייהו שריפתן בחוץ כגון פרים הנשרפין איבעיא דלא איפשטא היא בזבחים (דף ק"ד פ"ב) אי לינה פוסלת בהו דלאו בר אכילת אדם ולאו בר אכילת מזבח הן, וא"כ ה"נ פרה אפי' כי הויא כחטאת מ"מ בודאי לא עדיפא מחטאות הנשרפים דהיא נמי נשרפת בחוץ והאיך הו"א שתפסול בה לינה. ואף דחטאות הנשרפין שריפתן אפי' בלילה וע"י זר משא"כ שריפת פרה דבעיא כהן ופסולה בלילה כמבואר ברמב"ם (פ"ד מפרה הי"ז), מ"מ לענין לינה אין נ"מ מזה דמ"מ לאו כר אכילת אדם ולא בר אכילת מזבח היא. [אמנם בספרי הגירסא חטאת היא מגיד שנשרפת בלילה כביום. והוא תמוה דלהדיא מבואר ביומא (דף מ"ב פ"ב) דילפינן שריפתה מהזאת מימי' שאינה כשרה אלא ביום. איברא שכבר הוגה בספרי פ"פ גירסת הילקוט מגיד שאין כשרפת בלילה, אבל בר"ש ורא"ש פרה (פ"ד) מבואר דגרסו בספרי שנשרפת בלילה ונקטו לה לדינא וצע"ג מסוגיא דיומא שלא הזכירוה כלל. ומלבד זה צ"ע דאי גרסינן שריפתה כשרה בלילה מאי שייך לומר ע"ד חטאת היא מגיד שנשרפת בלילה אטו תורת חטאת גרמה לה שתהא שריפתה כשרה בלילה. אמנם לפמש"כ י"ל קצת דחטאת היא ודינה כחטאות הנשרפים דשריפתן כשרה בלילה. אבל לפי"ז קשה למה תהא לינה פוסלת בה כמ"ש]. ומפני הדוחק צ"ל דכיון דבאמת אינה חטאת אלא דינה כחטאת ה"נ הו"א שדינה כחטאת להיות שריפתה נידונית כאלו היתה ע"ג המזבח ושייך כבר פסול לינה וע"ז איצטריך לדרשא דלמשמרת. ועפ"ז ניחא לי נמי בר"ש פרה (פ"ד מ"ג) שהבאנו בפנים שכ' דלת"ק דר"א מחשבה פוסלת בפרה כגון שחט פ"מ להזות דמה למחר, והוא קשה דאין מחשבת פסול אלא בחישב על אכילת אדם או על אכילת מזבח ופרה שמעשיה בחוץ הרי אין כאן אכילת מזבח. וידידי הרה"ג מוהר"ר אברהם לופטביר נ"י תירץ דלא הוי פיגול אלא פסול כדס"ל לר"י בזבחים (דף ל"ו) בשוחט ע"מ להניח דמו למחר דפסול ומבואר במנחות (דף י"ז) דר"א ס"ל בהא כר"י וה"נ במחשז להזות דמה למחר פסולה דלא גרע ממחשבת הינוח. אבל עדיין זה אינו חדא דזהו רק לר"י ור"א ואנן אליבא דת"ק דר"א קיימינן, ועוד דגם לר"י לא פסלה מחשבת הינוח מה"ת אלא על כל דמו ולא על מקצתו כמבואר במנחות שם והכא סתמא קאמר הר"ש להזות דמה ואפילו מקצתו, ובר מן דין מקומו הוא מיפרך דא"כ גם שחטה ע"מ לשתות מדמה למחר תיפסל מה"ט ובהדיא שנינו במתני' שם דגם לת"ק שחטה ע"מ לשתות מדעת כשרה כמ"ש הר"ש שם. ולפמ"ש ניחא דכגון דנתנה לה תורה דין חטאת ה"נ דינה כאלו היתה אבילת מזבח, ובמק"א הארכתי בכ"ז. עכ"פ נמצא דפסול הלינה לא שייך לפי"ז אלא לענין הזאתה וזריעתה ולא לענין אסיפת אפרה והזאת מימי' דבהכי ודאי לאו בר אכילת אדם ולאו בר אכילת מזבח היא:)** והיותר נכון נראה דדרשא דספרי היא מדכתיב והיתה למשמרת בלשון נקבה דמשמע דקאי על גוף הפרה קודם שריפה ולא אאפר כמ"ש שם בספרי לענין דרשא דחטאת היא, וא"כ מוכח דגם קודם שריפה אינה נפסלת בלינה, ושוב לא מוכח מידי דהספרי פליג אברייתא דמנחות דאפר הוי נמי כחטאת

עוד עמדתי שם באות ו' ע"ד הרמב"ם (פ"ד מפרה הי"ג) שהוסיף לענין פסול לינה על לשון התוספתא וכ' הפרה אינה נפסלת בלינה לפיכך אם נשחטה היום והזה דמה כהלכתו ונשרפה למחר כשרה, ומזה נראה דרק לענין שריפה אין לינה פוסלת אבל דם הזאתה נפסל בלינה, וקשה דאמאי לא נתרבה גם זה מקרא דלמשמרת שלא תפסול לינה גם בדמה, וכתבתי שם לדחוק דבאמת אין לינה פוסלת גם בהזאה. ועכשיו שבתי וראיתי שטעות הוא בידי דודאי בהזאה לינה פוסלת, וכבר העירני ידי"נ הגאון הגדול מוהר"ר יצחק יעקב ראבינאוויץ נ"י אבד"ק פאניוויז דכן מבואר גם בר"ש פרה (פ"ד מ"ג) דלת"ק דמתני' דהתם אם שחט ע"מ להזות דמה למחר פסולה הרי דלינה פוסלת בה, וא"כ קשה טובא היכי מפסקינן לקרא דלמשמרת להכשיר לינה בשריפתה ולא בהזאתה מ"ש הזאת דמה משריפה. ונ"ל ליישב כעין שכתבתי בספרי שם באות ג' לתרץ הא דפרה מותרת מה"ת בגיזה ולא אמרינן חטאת קרייה רחמנא, משום דאין דין חטאת אלא על מה שנעשה אח"כ למי נדה והני שערות הגזוזות לא יהיו לעולם למי נדה ואין דין חטאת עליהן, וה"נ דאמר קרא למשמרת למי נדה לא קאי אלא על גוף הפרה שנעשית אח"כ למי נדה ואין בכלל זה דם ההזאה שאינו נשרף אח"כ לאפר ולא יהי' לעולם למי נדה וממילא לא מצינו בו הכשר לינה. וכ"ת דא"כ מה"ט גם דין חטאת לא יהא על הדם המוזה כמו על שערות הגזוזות ולמה יפסל בלינה, י"ל דאה"נ דאין על דם זה גופי' דין חטאת ומ"מ נפסל בלינה דכיון דהפרה עצמה