דבר אברהם - ב קל

הש"ס קדושת בה"ב והכוונה היא רק דנחיתא דרגא מקדשי מזבח, ועיין ברמב"ם פ"ג ממעילה הי"ג. אבל יותר חזה אחוינא לכת"ר דתלינא באשלי רברבי, שכן הוא מפורש להדיא בתוס' ב"ק (דף פ"ז פ"ב ד"ה אומר) ז"ל ובכמה מקומות קאמר דחטאת קריי' רחמנא משמע דקדשי, בה"ב היא אע"ג דתנן בשקלים שהיא מתרומת הלשכה כו' ולב ב"ד מתנה עליהן כו' ואפילו בלא לב ב"ד מתנה על הלשכה יכול להיות שבאה ממנה מן התורה הואיל וצורך קרבנות היא והא דאמר דקדשי בה"ב היא לא שתהא קנוי' מקדשי בה"ב אלא דינן כקדשי בה"ב דקדושה קדושת דמים ולא קדושת הגוף כקדשי מזבח עכ"ל. הרי מפורש בדבריהם דקרי לה קדשי בה"ב משום דלא הויא קדושת הגוף כקדשי מזבח. וכן משמע מדבריהם דקדושת בה"ב שבה אינה מצד עצמותה ואי לאו שבאה מתרהל"ש הוה סלקא אדעתייהו דמשו"ה הוי קבה"ב משום שהיא קנוי' חקבה"ב וד"ל. אלא דבזה הכביד כת"ר את ידו מדאמרי' בשבועות דבעיא העוה"ע ורק לר"ש לא בעיא, וקדושת דמים של ק"מ לכו"ע לא בעי העמדה והערכה, וזהו הדבר הנכון האחד שבכל השגות כת"ר

והנה אי בעינא אמינא לתרץ עפי"מ שתמהו התוס' בשבועות שם דלבתר דמשנינן שאני פרה דקדשי בה"ב היא פרכינן א"ה מתה או נשחטה תפדה הא בעי העוה"ע והקשו התוס' דמשמע דאי קדשי מזבח היא ניחא והא ר"י אית לי' דאחר זה ואחד זה היו בכלל העמדה והערכה ותירצו דהך סוגיא אתיא כר"ל דאמר לרבנן קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה. והנה הא דקדושת דמים של קדשי מזבח לא בעי העוה"ע הוא משום דהוי כבע"מ מעיקרו ובבע"מ מעיקרו כו"ע מודו דלא בעי העוה"ע כמבואר בחמורה (דף ל"ג). וא"כ י"ל דסוגיא דשבועות אתיא כתנא דבי לוי דהכל היו בכלל העוה"ע ואפילו בע"מ מעיקרו וא"כ גם קדושת דמים צריכה העוה"ע. והא דמשני הש"ס הא מני ר"ש היא ולא משני נמי הא מני רבנן, משום דמרבנן דמתנ' דתמורה לא מוכח כלל דפליגי אתנא דבי לוי ורק מר"ש מוכח דפליג עלי' בקדשי בה"ב מיהא ומשו"ה נקט יותר ר"ש. ואף שהתוס' שם לא מסקו הכי הרי אנן אליבא והרמב"ם והתוס' דמנחות קיימינן לתרוצי וביכו"כ אמרנו שהתוס' מנחות יסברו כתי' השני שבתוס' ב"ק דלאו משום לב ב"ד מתנה היא באה מתרהל"ש אלא משום דכצורך קרבנות היא וה"נ יטו מדרך התוס' בשבועות. אך שינויא דחיקא הוא. ועוד דעל דברינו האחרונים במאי דמשני הש"ס רק דמני ר"ש היא יש לפקפק מסוגיא דהתם ואין להאריך בזה

לכן אי לאו דמסתפינא הייתי אומר בזה מילתא חדתא, דהא דקדושת דמים לא בעי העוה"ע משים דהוי כבע"ח מעיקרו אינו אלא בקדושת דמים דעלמא דקיימא למכירה ואין דופה נשארת בקדושתה דלא חזיא לה ומשו"ה כבע"מ מעיקרו ומיא דלא חזי נמי לעולם לקדושתו, אבל קדושת דמים דפרה שתשאר בקדושתה וחזיא למילתה דכצורך קרבנות הויא כמ"ש התוס' ולצרכם תהא אינה נידונית כלל כבע"מ מעיקרו וצריכה העמדה והערכה למ"ד קדשי בה"ב היו בכלל העוה"ע דקדושתה כעין קדושת בה"ב שהיא רק קדושת דמים ולא קדושת הגוף, אבל למ"ד קבה"ב לא היו בכלל העוה"ע אלא קדשי מזבח בלחוד אין פרה צריכה העוה"ע לפי שאינה קדושה קדושת הגוף כקדשי מזבח ונחיתא מינייהו

יד) עוד כתב כת"ר על מה שפלפלתי בסי' ל"ח ליישוב קושיית הקרן אורה בתוס' מנחות (דף נ"א ע"ב) חטאת היא מלמד שמועלין בה והקשו דתיפוק לי' דאית בה מעילה דקבה"ב ותירצו דאצטריך למועל אחר מועל, והקשה ע"ז הק"א שהרי פרה יש לה פדיון כמבואר בשבועות י"א וא"כ האיך שייך בה מועל אחר מועל, וכתב כת"ר שעמד ג"כ בקושיא זו ותי' דכוונת התוס' היא לאחר שנשחטה ע"ג מערכתה ולפי מה דקיי"ל או אין לה פדיון ע"כ שפיר אינה יוצאת לחולין ע"י מעילה, משום דאז קדושה היא קה"ג מדין חטאת קריי' רחמנא ודין חטאת קרי רחמנא היא דקדושה קדושת הגוף, וזה חל עלי' רק משפת שחיטה והקרבה ומקודם היא רק כקבה"ב וע"כ יש לה פדיון

הנה כבר כתבתי לו דקושיא זו מתורצת בספרי שם סי' ל"ח בפשטות גמורה לפימ"ש התוס' חולין י"א והר"ש (פרה פ"ב) דלמסקנא באמת אין לה פדיון מדינא משום דחטאת קריי' אלא משום לב ב"ד מתנה היא נפדית ואין זה שייך ליציאה לחולין ע"י מעילה יעו"ש. וע"ו בא כת"ר במכתבו השני ויאמר שהוא רוצה ליישב דברי התוס' לכל הסוגיות שבש"ס וגם מסקנת הסוגיא בשבועות דהא דיש לה פדיון הוא משום דהיא קבה"ב. אבל תמה תמה אני על כת"ר שלא עיין בדברי התוס' חולין שרשמתי לו שכתבו להדיא דלמסקנת הש"ס שבועות רק משום לב ב"ד מתנה יש לה פדיון וכן ביתר המקומות אין המסקנא דקבה"ב היא לכל הדינין דשייך בהו לומר חטאת קרי' רחמנא, וכ"כ הר"ש פרה שם, ואיך יאמר כת"ר דמסקנת הש"ס בשבועות היא משום דבה"ב היא. ושמא חושב כת"ר להיפוך ליישב דברי התוס' מנחות לכל הסוגיות ולא רק לפי המסקנות אלא גם לפי ההו"א ובכן הוא רוצה ליישב גם לפי ההו"א בשבועות דהא דנפדית הוא משום דקבה"ב היא, ר"ל דלפ"ז יקשה לפי ההו"א מברייתא זו דחטאת היא מלמד שמועלין בה ויקשה כקושית התוס' ומוכרח לומר כתירוצם משום מועל אחר מועל ומוכח דאין לה פדיון, הנה אם אמנם כן הוא הרי הוא רוצה ליישב דברי התוס' לכל הסוגיות יותר ממה שרצו התוס' עצמם, שהרי התוס' בחולין שם הקשו בעצמם מהך ברייתא גופה דמועלין בה אסוגיא דשבועות דנפדית משום דקבה"ב היא וע"ז גופא תירצו דמסקנת הגמ' בשבועות אינה כן, וכת"ר חותר לומר אחרת ואומר שהוא משום שדחקו ליישב דברי התוס' גם לההו"א, ועוד רוחו אינה נוחה בשביל זה מתירוצי עפ"י דברי התוס' עצמם, אתמהה. ועוד דכת"ר רוצה ליישב הכל בלי פקפוק ולסוף הוא מתרץ דברי התוס' ע"פ סברא מחודשת שבתוס' גופי' מבואר הפכה, שהרי בתוס' חולין שם ובר"ש כתבו להדיא דגם מחיים חטאת קריי' רחמנא ולא רק משעה שנשחטה כמו שיאמר כת"ר. ואם שהסברא מצד עצמה אפשר לקיים אבל ליישוב דברי התוס' למשעי בודאי רחוקה היא שהיא נגד שיסתם המפורשת, וכן מבואר ברמב"ם (פ"ב ממעילה הלכה ה') שכ' וכן פרה אדומה מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר אע"פ שהיא כקבה"ב הרי נאמר בה חטאת היא, הרי דמשעה שהוקדשה חטאת קריי' רחמנא ולא רק משעת שחיטה כחידושו של כת"ר. [ומה שנוגע לביאור דברי הרמב"ם במ"ש אע"פ שהיא כקבה"כ שעמד עליו הכ"ח מבואר בספרי סי' ז' יעו"ש]

ובעיקר סברתו לא אדע מנ"ל לתת כה גבול משעת שחיטה, והרי רחמנא סתמא קאמר חטאת היא ואתה בא ונותן בה גבול משעת שחיטה. ושמא יאמר כת"ר דלפני שחיטה קודם שהתחילו בה עבודותי' תורת פרה עלי' א"כ גם קדושת בה"ב לא תהא לה עוד, לפי דרך כת"ר למעלה שזוהי קדושה מצד עצמותה ולא משום כח מעות ההקדש שניקחה בהן כמ"ש אנכי. סוף דבר אחרי כל הדחוקים שבדבריו אלה יותר נכונים וישרים בעיני ליישוב דברי התוס' מנחות המה דברי הבנוים על יסוד דברי התוס' עצמם כנ"ל. ובזה סיימתי להשיב לכת"ר על כל השגותיו, ואם יש לו עוד חבילות חבילות לעונג יהי' לי כי יכבדני בהן, ומוכן ומזומן אני להשיב לו בעז"ה ככל אשר ישים ד' בפי ויה"ר מלפניו שלא אכשל וכו'

טו) והנני להעיר בזה על מה שכתבתי בספרי שם סי' ז' אות ה' להוכיח דאיכא תנא דס"ל דגם האפר הוי כחטאת הוי כחטאת ופליג אברייתא דמנחות (דף נ"א ע"ב), מדתנינן בתוספתא פרה (ריש פ"ד) חובא כר"ש (פ"ד מ"ב) פרה אינה נפסלת בלינה ואם שחטה היום ושרפה למחר כשרה, וכתב הר"ש פי' אינם נפסלת בלינה כדפרישית לעיל מדכתיב למשמרת כדדריש בספרי עכ"ל, והוא מספרי מובא בר"ש שם חטאת היא מגיד שמועלין בה חטאת היא מגיד שאם שינה באחת מכל מעשיה פסולה חטאת היא מגיד שנשרפת בלילה כיום יכול תהא נפסלת בלינה