דבר אברהם - ב קכט

לבה"ב מי לא קדשה לדמי' ואית בה מעילה עכ"ל, ולפי"ז פנים אחרים כבר לכל הסוגיא, אבל דבריו ז"ל צע"ג דא"כ מאי קושיא היא ודילמא מיירי בשקידשה מחיים כפשוטו, ושמא כנ"ל דא"כ גם מד"ס לא תהא בהן מעילה, וצ"ע

עוד קשיא לי לדברי כת"ר שהיא דפת הבה"ז דהרמב"ם ס"ל דקדשי בה"ב שמתו אית בהו מעילה, א"כ לפי מה שפסק הרמב"ם דקדשי בה"ב היו בכלל העמדה והערכה הרי הם פדיון משמתו וא"כ משכחת לה מועל אחר מועל גם בקדשי בה"ב אפי' בהוצאה מרשות לרשות ולהדיא כתב הרמב"ם בפ"ו ממעילה דבהוצאה מרשות לרשות אין מועל אחר מועל אלא בקדשי מזבח וכלי שרת בלבד, ואין לומר דדוקא באין לה פדיון כלל מעיקרא הוא דאינה יוצאת לחולין ע"י מעילה אבל במה שהחסרון הוא רק מפני שא"א בהעוה"ע לא איכפת לן דפ"י מעילה יוצאת תמיד שלא בדרך העוה"ע ומשו"ה גם כשא"א להיות בה העוה"ע מ"מ יוצאת ע"י מעילה לחולין, דז"א דמבואר להדיא להיפוך במעילה (דף י"ט פ"ב) דתניא קדשי מזבח תמימים כו' ויעו"ש בפירש"י היטב. ואף דנראה שהרמב"ם ז"ל דרך אחרת לו בפי' הגמ' הנ"ל יעו"ש בתוי"ט ובמל"מ (פ"ה מערכין הי"ב) מ"מ בעיקר הדבר הן לא יחלוק ארש"י

יא) עוד השיג כת"ר על דברי בסי' ז' בענין פרת חטאת וז"ל כתר"ה הנחתו הראשונה בהענין הוא דהך דחטאת קריי' רחמנא הוא רק על האפר בעת שהוא מי נדה אבל הפרה עצמה לא משום דבקרא כתיב חי נדה חטאת היא כו' הנשמע סברא כזו כו' אם עצם הפרה קדושתה והקרבתה אינה אלא בה"ב ודין דחטאת אין שם מאין חל קדושת חטאת על האפר ומה מעניינינו הוא דין חטאת קריי' רחמנא ודיני פסולי קרבנות על המי נדה, והדבר הוא להיפוך דדין חטאת קריי' רחמנא הוא רק על גוף הפרה כו' וכשנעשית אפר פקע מינה דין חטאת, עכ"ד

הנה במש"כ אם עצם הפרה קדושתה והקרבתה אינה אלא בה"ב ודין חטאת אין שם מאין חל קדושת חטאת על האפר, תמה אני אם יש לבקש הסברים לגזירות הכתוב בכלל ומכש"כ בפרשת פרה דחוקה כתיב בה, ובלשון הר"א קליר אמינא ומה תיגע לידע עמוקה משאול מה תדע. אולם אחרי שכת"ר בא לידי כך לימא כת"ר גם לנפשי' לפי דרכו שכתב להלן במכתבו דהפרה היא בה"ב ורק בשעת שחיטה נעשית כחטאת לימא לנפשי' אם עצם הפרה וקדושתה אינה אלא בה"ב מאין חל עלי' קדושת חטאת בשעת שחיטה ואיך יסביר טעם גזירת הכתוב וחוקת הפרה גם לדבריו. אך בעיקר השגתו עלי אגיד לחביבי שהיא רק נדמה, שמתחלה נדמה לכת"ר שאמרתי כן ואח"כ השיג על דמיון זה, אבל יטריח נא לעיין עוד הפעם בדברי כדבעי ויראה שכדברים האלה לא אמרתי כלל. אנכי התחלתי רק לומר דכלשון הכתוב הי' נראה דרק המי נדה יהיו כחטאת אבל א"א לומר כן כדתניא היא חטאת ואין אפרה חטאת ועל מה אפוא נזעק כת"ר

תו כתב כת"ר והענין הוא דדין חטאת קריי' רחמנא הוא על גוף הפרה וזה דינה דיש בה דין קרבן וכשנעשית אפר באמת הדרך היותר פשוט דפקע ממנה דין חטאת דבדין חטאת הנאמר בפרה בהקרבתו הוא דנעשית מצותו כמו כל קדשי מזבח ומה שאנו דנין וצריכין קרא לענין מעילת אפרה הוא מדין קבה"ב דישנה בה, דלענין זה לא הוי נעשית מצותו או דבקדושת בה"ב ליכא כלל דין נעשית מצותו. ובאמת י"ל דלאחר הקרא דאין מועלין באפרה עצם הדין נשאר מדין נעשית מצותו דע"י דין חטאת שבו מה דתלה ואיכא בו חל דין נעשית מצותו גם על קדושת בה"כ שלו וא"כ אפר פרה דינו הוא ככל אפר קדשים דנעשית מצותן, עכ"ד. ולדעתי אין דברי כת"ר נכונים. דמ"ש גם בלאו קרא אין על האפר דין חטאת דכבר נעשית מצותו וצריכינן רק קרא לאסרה מדין קבה"ב ובזה אפשר דליכא כלל דין נעשית מצותו, הנה לא כן כתבו התוס' מנחות (דף נ"ב ע"א) שהקשו דלמ"ל למעוטי אפרה תיפוק לי' דנעשית מצותו ותירצו דעדיין לא נעשית מצותו, וממ"נ אם כוונת התוס' בקושיתם מנעשית מצותו לענין קדושת חטאת שבה הרי מוכח דס"ל דבא קרא למעט דין חטאת מהאפר ולא רק קבה"ב שבה, ואם כוונת התוס' לקבה"ב שבה הרי מוכח דגם לקבה"ב שייך נעשית מצותו וממ"נ הוא שלא כדברי כת"ר. ובאמת מסתברא דמצד קדושת בה"ב לא שייך נעשית מצותו והתוס' מקשו מנעשית מצותו משום דמפרשי דקרא דחטאת היא ואין אפרה חטאת ממעט את האפר מדין חטאת ואל"ה הו"א דרביץ על האפר עדיין תורת חטאת ודלא כמ"ש כתר"ה, ועיקר דבריו דקרא דחטאת היא ואין אפרה חטאת לא בא כלל למעט דין החטאת אלא דין דקבה"ב שבה מוזרים הם בעיני ואין בהם טעם, דקרא עומד וצווח היא חטאת ואין אפרה חטאת וכת"ר משיאו לקבה"ב, דבר זה א"א להשמע. וכן יתר דברי כת"ר דלבתר דכתיב קרא דאין אפרה חטאת חל דין נעשית מצותו גם על דין בה"ב שבה וכן כל שאר דבריו בלולים הם ואין להאריך בהם. ויעיי' כת"ר מ"ש בספרי שם סי' ז' דברים נכונים ב"ה בדברי התוס' מנחות, ותו לא מידי

יב) עוד כתב כת"ר ועתה נשוב לההנחה השני' דבאמת דין חטאת חל על גוף הפרה ורק אם תבוא אח"כ לכלל מי נדה דהכי כתיב קרא למי נדה חטאת היא אימתי היא כחטאת אם תבוא אח"כ לכלל מי נדה אבל אם נפדית ולא באה לכלל מי נדה לא נפשית מעולם כחטאת, הלא גם זו כהנחה הראשונה כמו שכתבתי לו, דהלא עיקר דין חטאת קאי רק על גוף הפרה דדין קרבן בה בהקרבתה, עכ"ד. תמה אני על כת"ר שעמד על דבריו מסברתו גרידתא שהניח לו ליסוד שבהקרבתה היא נעשית חטאת ואינו רוצה לשמוע יותר, אבל הן גם אנכי אומר כזאת שבהקרבתה כבר יש בה דין חטאת ולא עוד אלא דגם לפני ההקרבה הויא כחטאת אלא שתנאי הוא בדבר דע"כ לא הויא חטאת בהקרבתה או גם לפני זה אלא אם באה אח"כ לכלל מי נדה. ואם בכ"ז מתעקש כת"ר על עיקר הסברא הנה דין גרמא לי שלא עיין יפה בדברי ולא שפיל לסופן לראות שתיכף אח"ז הבאתי שכן מצאתי מבואר להדיא בחי' הריטב"א לפ"ז, ובודאי לא יעמוד נגד הריטב"א בסברא גרידתא

עוד כתב כת"ר על סברתי הנ"ל [שהיא כאמור גם סברת הריטב"א] דעדיין אינו מיושב בה בתמורה וגיזה, הנה גם פה לא ראה כת"ר סיומא דמילתא שכן אמרתי עם הספר בפירוש ששתי קושיות אלו עדיין אינן מיושבות והארכתי אח"כ לבאר בדברים נכונים שהן מתיישבות על יסוד סברא זו בהוספת דברי טעם

יג) עוד השיג כתר"ה על מ"ש שם בסי' ז' אות ט' דמדינא פרה אדומה יכולה לבוא מן החולין ובלבד שתהא משל ציבור ואז הויא כחולין זולת דין חטאת שבה, ומה שבאה מתרומת הלשכה הוא רק משום שצריכה לבוא משל ציבור כמו חביתי כה"ג, וס"ל להתוס' מנחות כהאי תי' שבתוס' ב"ק דמה שמותרת לבוא מתרוהל"ש אינו משום לב ב"ד מתנה אלא דכצורך קרבנות הויא, ולפי"ז לא נפקעה קדושת תרוהל"ש מהמעות, ומשו"ה פסיקא לי' להש"ס בכ"מ דעכשיו שבאה מתרוהל"ש הויא עכ"פ קבה"ב כיון שניקחה ממעות הקדש, אבל כשבאה חן החולין משל ציבור אין בה דין קדושה דבה"ב אלא קדושה מצד דין חטאת שבה. וע"ז תמה כת"ר דכיון דכל קדושתה אינה מצד עצמותה אלא משום שבאה מתרהל"ש א"כ לא היתה צריכה להיות כבה"ב אלא כקדושת דמים של קדשי מזבח ולשון הש"ס בכ"מ דהויא קדושת בה"ב. ועוד דא"כ לא היתה צריכה להעמדה והערכה דקדושת דמים של ק"מ א"צ להעמדה והערכה ובשבועות (דף י"ב ע"ב) מבואר דדין העמדה והערכה של פרה תלוי בפלוגתא דר"ש ורבנן אם קדשי בה"ב צריכין העוה"ע, עכ"ד

הנה באמת לפמ"ש הויא כקדושת דמים של ק"מ ולא כבה"ב ממש, ומה שתמה כת"ר דבכל הש"ס קרי לה קבה"ב, הרי יותר מזה יש לתמוה על הכ"מ (פ"ב ממעילה הלכה ה') שכ' ע"פ הכרח דברי הרמב"ם דבאמת אינה כבה"ב אלא דומה רק לקבה"ב וגריעא מינייהו אע"פ שבכל הסוגיות קרו לה קדשי בה"ב, ואנכי הן סובב הולך אני ע"פ דרך הכ"מ במקצת כמש"ש, וא"כ לא יגדל אפוא הפלא פלי דקרי לה