דבר אברהם - ב יג

ד) אחרי ערכי דברים אלו היינו לידי קונטרס נשמת חיים הנדפס בירושלים תוב"ב, ומצאתי בתחלתו בהגהות הררצ"פ שהביא משם ס' ערוך לנר דבכרת את הגיד חייב כרת גם להרמב"ם, ומיישב בזה קושיית התוס' כמו שכתבנו לעיל

עוד ראיתי שם שהכריח דע"כ גם לדעת הראב"ד אם מל אח"כ פקע מיני' איסור כרת למפרע מהא דזבחים (דף ק"ו ע"ב) אמר רבא אי קשיא לי הא קשיא לי הא דתנן פסח ומילה מ"ע תיתי בק"ו ממותיר מה מותיר שלא ענש הזהיר פסח ומילה שענש אינו דין שהזהיר א"ר אשי כו' ממותיר לא אתיא דאיכא למיפרך מה למותיר שכן אין לו תקנה תאמר פסח יש לו תקנה, ואם נאמר דלהראב"ד אין תקנה לחיוב כרת דמינה א"כ קושיית הגמ' עדיין במקומה עומדת לענין מילה, אלא ודאי מוכרח הוא דתירוץ דיש לו תקנה עולה גם למצות מילה, ומוכח שאם מל אח"כ נפטר מהכרת למפרע וכן ראיתי בס' צאן קדשים שכ' פסח יש לו תקנה פי' וה"ה מילה יש לו תקנה דלעולם יכול למול א"ע ולפטור מכרת וכ"כ תוס' במסכת מכות עכ"ל, ולכאורה היא ראי' נצחת נגד דברינו, אבל כד דייקינן פורתא נראה שאין שום הוכחה מכאן. דלכאורה קשה טובא היכי אמרינן הכא דפסח יש לו תקנה והרי שיטת רש"י ז"ל בפסחים (דף צ"ג ע"א) דלרבי דקיי"ל כוותי' וכן לר"נ אם הזיד בראשון חייב כרת ואינו מתקן לה במה שעושה בשני, דאמרינן התם שני תשלומין דראשון הוא תקוני לראשון לא מתקן לי' ופירש"י תשלומין דראשון כו' ומיהו תקונו. לראשון מכרת אם הזיד בראשון לא מתקן לי' הלכך חייב כרת על הראשון ואפילו עשה את השני עכ"ל. וא"כ מאי קאמר הכא דפסח יש לו תקנה. ובע"כ צ"ל דאין פירושו כהצ"ק וכמו שתפס הרב המעיר הנ"ל דהכוונה היא שיש תקנה להכרת גופי', אלא פיר שו הוא דהמ"ע יש לה תקנה דהיינו שיכול מיהא לקיים את המ"ע בשני, ולכן פירכא מיהא הויא להק"ו ממותיר משום דמותיר אין תקנה להלאו כלל. וא"כ במילה נמי שפיר יש תקנה לקיים עוד את המ"ע, אבל הכרת גופי' אה"נ דלא נפקע ולאו מזה איירינן הכא. ומה נמלצו לחכי עפ"ז דברי הפנים מאירות בחי' לזבחים שם ע"ד התוס' ד"ה מקום שענש אינו דין שהזהיר שכתבו דלא שייך למימר פסח ומילה יוכיחו דאיכא למיפרך שכן קום עשה, וכתב הפמ"א דה"ה דהו"מ התוס' למימר דשאני פסח דיש לי תקנה ואין לומר דמילה אין לי תקנה דכבר נתחייב כרת א"כ הא דפריך הש"ס מה לפסח שיש לו תקנה מ"מ הקשה רבא שפיר ממילה אע"כ דזה פשיט דגם מילה יכול עכ"פ לתקן עוותו משא"כ בשאר עבירות עכ"ל, ונראה דכוונתו ג"כ למ"ש דאף דהכרת לא נפקע מ"מ המצוה עצמה אפשר לקיימה עוד. וגם הלום נראה שתפס נמי בפשיטות שאין תקנה לחיוב הכרת שנתחייב בו כבר. מיהו באמת גם בפסח צריך לפרש כן לשי' רש"י ז"ל וכמ"ש. ואפי' לשיטת הרמב"ם (בפ"ה מקרבן פסח ה"ב) דאם הזיד בראשון והקריב בשני פטור מכרת, דלפ"ז אין הכרח לפרש בפסח דיש תקנה רק לקיום המצוה דשפיר יש לפרש כהצ"ק דיש תקנה לכרת גופי', מ"מ משום מילה יכולין אנו לפרש כמ"ש דמאי יש תקנה דק מרינן תקנת קיום המ"ע

ואפילו אי יהיבנא דלשי' הרמב"ם יותר נוח לן לפרש כפשוטו שיש תקנה לפסח להפקיע גוף הכרת וליפטר, מ"מ עדיין אני אומר שאין ראי' מכאן דמל אח"כ נפטר מכרת, ואדרבא עוד קצת סייעתא מזה להיפוך. דלכאורה קשה לרבי דס"ל התם בפסחים חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני וקיי"ל כוותי' כמש"פ הרמב"ם אכתי קושיא דרבא במקומה עומדת על פסח שני דנילף בי' אזהרה מק"ו ממותיר ופסח שני אין לו עוד תקנה וליכא פירכא. ובע"כ צ"ל דאף דלרבי שני רגל בפני עצמו הוא וכתיב בי' כרת בפ"ע חטאו ישא מ"מ כיון דעיקר הפסח שבראשון אין בו אזהרה אין סברא שתהא אזהרה בשני דלא יהא חמור שני מראשון. והשתא שפיר י"ל דמילה אין לה תקנה ומ"מ ליכא למילף אזהרה למילה מק"ו ממותיר, דהשתא דידעינן כבר דפסח אינו באזהרה יש לומר פסח יוכיח שענש ולא הזהיר וכ"ת מה לפסח שכן יש לו תקנה פסח שני יוכיח שאין לו תקנה וענש ולא הזהיר ובהכי ניחא נמי דלפמ"ש למעלה משכחת מיהא במילה שאין לה תקנה לכו"ע כגון שכרת את הגיד. [אמנם בהא איכא לשנויי דאם כל מילה יש לה תקנה לא איכפת לן במה דמשכחת זימנא דאין לה תקנה ומ"מ אין אזהרה גם על זה דאיכא למיפרך מה למילה שכן משכחת דאיכא תקנה ולכן אין לתת אזהרה בכרת שבה וממילא ליכא אזהרה גם בגוונא דליכא תקנה]. והשתא מדהזכיר הש"ס רק פסח יש לו תקנה ולא הזכיר מילה דמינה נמי פריך רבא סייעתא קצת דרק פסח יש לו תקנה ולא מילה

ה) ואיירי דאיירינן בסוגיא דזבחים אעיר דתמיה לי טובא במאי דאמרינן לעיל מינה לא יאמר לאו בחלב ותיתי ק"ו מנבלה ערלה כלאי הכרם ושביעית ומשני מכילהו נמי שכן הותרו מכלל, ופירש"י חלב הותר בחיה, והוא תמוה דמאי הותר מכללו הוא הרי חלב חיה לא נאסר מעולם וכל שלא נאסר לא מיקרי הותר מכללו כמ"ש רש"י בזבחים (דף ט"ז ע"ב) על הא דאמרינן התם מה להצד השוה שבהן [זר ובעל מום] שכן לא הותרה מכללו טמא יוכיח וכ' רש"י ואי קשיא ל"ל למימר טמא יוכיח בזר נמי משכחת לה דהותר שם זרות בבמה אין זה הותר מכללי שהרי לא נאסר שם מעולם עכ"ל, ואפילו למ"ש התוס' שם (ד"ה שכן) בחד תירוצא דגם זה נקרא הותר מכללו אלא דהכי פרכינן שלא הותרו מכללן במקום שנאסרו, מ"מ תקשה הרי כה"ג גם שביעית הותרה מכללה שלא נאסרה בחו"ל אלא בארץ וכן נבילה הותרה בדגים ואינך. ודוחק לומר דחלב מקרי הותרה משום דחד קרא כתיב סתמא כל חלב וכל דם כו' ובאידך כתיב כל חלב שור ושה דקרא בתרא הוי כמוציא מכלל קרא קמא. (ועיי' בשמ"ק כתובות דף ל"ב ע"א ד"ה שכן). [ואגב אעיר במ"ש התוס' (דף ט"ז) שם בתירוצא קמא משם הר"ח דשני גבי ציץ דכתיב לרצון להם בכ"מ שמרצה, שדבריהם סתומים וחתומים לכאורה ואין להם הבנה. ונ"ל שנתכוונו למ"ש התוס' במנחות (דף כ"ה ע"א ד"ה הא אינו) שכתבו דמשו"ה מהדרינן לענין ריצוי ציץ בטומאה ויוצא בתר טעמא דהותרה מכללה משום דכתיב לרצון להם משמע דבר שהוא לרצון במקום אחר, ולפ"ז נמצא דמאי דאמרינן בזה הותרה מכללה אינו כפירושו בכל מקום דקיל אלא דיש לו ריצוי במקום אחר, ולכן גם באופן זה דלא נאסר מעולם אף דאינה קולא ולא מקרי הותר מכללו בכל מקום מ"מ הכא מיהא סגי דהרי הוי מיהא לרצון במקום אחר, וזוהי כוונת התוס' כאן]

ו) עוד ראי' הביא שם הררצ"פ בקונטרס נשמת חיים מפסחים (דף ס"ט ע"א) דאמרו ערל שלא מל עניש כרת בשביל שהי' ראוי לתקן מזמן שחיטת הפסח, ואי אמרת דלהראב"ד חייב כרת בכל יום וגם אם מל אח"כ לא נפקע חיוב הכרת א"כ יקשה מאי נ"מ בהאי כרת דפסח הא בלא"ה ענוש כרת בשביל ביטול מצות מילה דעובר עלה בכל יום. אבל גם זה איני כלום, לא מיבעי' לפ"מ שתפסו רבים בלשון הרמב"ם במ"ש וכל יום ויום שיעבור עליו ולא ימול הרי הוא מבטל מ"ע דכוונתו הוא דוקא שיעבור כל היום רק אז עובר עלי' אבל כשמאחר באותו יום עצמו אינו עובר גם שלב"ז דיום ט' וי' הו"ל כיום ח' [יעויין לעיל סי' א' וב'] דודאי אינה ראי', דמשכחת לה שהי' חבוש בבית האסורים ולא הי' יכול למול עד ערב הפסח ובערב פסח יצא קודם זמן שחיטת הפסח ואיחר ולא מל א"ע אלא ברגע האחרון מן היום שלא הי' כבר שהות לעשות את הפסח דעל מילה ש עבר שהרי מל באותו יום ועל פסח חייב כרת, אלא אפילו לפ"מ שתפסנו אנחנו דיום לאו דוקא אלא בכל שעה ושעה עובר נמי אין ראי', דמי לא משכחת לה ששגג במילה עצמה והזיד בפסח שחייב כרת בשביל פסח ופטור בשביל המילה, ופשוט הוא

ויש לחקור בענין זה לפ"מ שהעלה השאג"א (סי' נ"ד) דבמל ע"י פסולין לא קיים מצות מילה וא"צ להטיף דם ברית משום דהו"ל מעוות לא יוכל לתקן, ומ"מ נ"ל פשוט דערל מיהא לא הוי ואינו מעוכב מעשיית הפסח כמו נולד מהול לר"א דס"ל דא"ל להטיף ממנו דם ברית כמבואר ביבמות (דף ע"א.), האיך