דבר אברהם - ב קכד

מספקא לי' להריטב"א אם יש לפגום את הולד מהאי ק"ו או לא כחו בעכו"ם ועבד וכמו שהבאתי בספרי שם בשם ס' מנ"ח דתלי זב"ז יעו"ש. והשתא הכי גם מרש"י איכא למידחי דלא הוה ניחא לי' לפרש דנקטה מתני' לממזרת משום תרומה דבי נשא דא"כ תקשה ממתני' למ"ד הולד פגום ואית לי' האי ק"ו, ולכן פירש דלענין העראה נקטה מתני' כי היכי דליהוי ניחא לכו"ע. ובר מן דין הנה נאחזנו בזה בסבך המחלוקת שבין הראשונים ז"ל בעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל למ"ד הולד פגום אם הוא דוקא בבתה או גם בבנה, דרש"י ז"ל הזכיר שם רק בתה וכ' הרשב"א בחי' דזהו דוקא בבתה ולא בבנה כמבואר בירושלמי יבמות (פ"ד הט"ו) והתם בירושלמי גם בבא על אחותו נקיט שאם היתה הולד נקיבה פסולה מן הכהונה, ואף דאפשר דבישראל הבא על אחותו מיירי למה לא תני בסתמא ויהא שייך גם לכהן וצ"ע

ד) עוד כתב שם הגאון מוהר"ד נרו דראי' לזה מצא מפורש בירושלמי יבמות (פ"ו ה"ב) לענין אלמנה לכ"ג נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה בשאר כל העריות מה לקיחה שנאמר בשאר כל העריות עשה בהן את המערה כגומר אף כו' ר' חגייא בעי אי מה לקיחה שנאמר בשאר כל העריות עשה בהן את המערה כגומר והוולד ממזר אף לקיחה שנאמר כאן נעשה בה את המערה כגומר והוולד יהא ממזר א"ר יוסה ליידא מילה אתמר חלל לא דממזר רוב מן החלל [פי' דאם הי' ממזר פשיטא שהי' חלל ולמה כתב קרא חלל אלא כדי להורות לנו דלא הוי אלא חלל ולא ממזר], ואם הי' יכול להיות ממזר ולא חלל, הא איצטריך קרא להורות לנו דהוי חלל ונ"מ שיאסר בתרומה ויטמא למתים, והירושלמי אומר בפשיטות לא דממזר רוב מן החלל מבואר דבל היכא שהוא ממזר נתחלל מן הכהונה ג"כ לאכול בתרומה, עכ"ד הגאון הנ"ל

ולענ"ד נראה דגם זו אינה ראי' ברורה, שהרי הביא שם בעצמו תשובת הרשב"א שהזכרנו ובדבריו מבואר דלפיכך נידון הממזר כחלל משום דאתי מק"ו דאלמנה לכ"ג, וא"כ מדברי הירושלמי אלו הוי פירכא להרשב"א לפי פירוש הגאון הנ"ל שהרי הירושלמי קאי אלו לא הוה כתיבא כלל לא יחלל באלמנה לכ"ג ולא הי' ממה לדון ק"ו ומ"מ הוה ידעינן דממזר הוי נמי חלל, ובע"כ שאין צורך בזה לשום ק"ו אלא דמסברא לחוד הוה ידעינן דכיון שיש בו פסול ממזרות אין בו קדושת כהונה ומותר ליטמא ולישא פסולי כהונה, ומלבד זה קשה להלום קצת פירושו דאפילו אי לא הוה כתיבא כלל בתורה דין חלל הוה ידעינן דפקע מממזר דיני כהונה ומנא הוה ידעינן לה מסברא להפקיע מיני' דיני כהונה גם לקולא. לכן נ"ל בכוונת הירושלמי דרך אחרת, ומתחלה נקדים מה שהקשה בשירי קרבן דמאי קאמר ר' יוסה ליידא מילה איתמר חלל והרי איצטריך קרא שחייב על לא יחלל ואי משום דכתיב זרעו הא איצטריך שאינו חייב פד שיגמור ביאתו ודוחק לומר דסבר ר"י שאינו לוקה על ולא יחלל דטעמא דלא יקח הוא משום שלא יחלל. לכן נ"ל דאין כוונת הירושלמי כלל דלא ליכתוב ולא יחלל והוה ידעינן שהוא הלל משום דממזר רוב מן החלל, אלא שהכוונה היא כדאמרינן בבבלי קידושין (דף ס"ח ע"א) וש"ד ר' סימאי אומר מן הכל הי' ר"ע עושה ממזר חוץ מאלמנה לכ"ג שהרי אמרה תורה לא יחלל חילולים עושה ואין עושה ממזרות ואמרינן נמי בירושלמי יבמות (פ"ד הט"ו) התיבון הרי אלמנה לכ"ג שנייא היא שפירש בה חלל, וזהו דקאמר נמי ר' יוסה ליידא מילה איתמר חלל, פי' דאי אמרת דיש בו גם ממזרות לאיזה מילתא אפקי' קרא בלשון חלל, לא דממזר רוב מן החלל, פי' והרי ממזר יש בו יותר פסול מן החלל, דחלל הוא רק לשון חולין שנתחלל מן הכהונה ונעשה חולין וכדאמרינן נמי בקידושין (דף ס"ו ע"ב) דעבודת חלל כשרה דברך ד' חילו ופועל ידיו תרצה אפילו חולין שבו תרצה אין בו לשון פסול, ולשון זה אינו נופל על ממזרות דממזר גרוע מחולין שהרי יש כו גם פסול, והיינו ממש כדאמרינן בבבלי חלולים הוא עושה ואינו עושה ממזרות אלא דר' יוסה הוסיף לבאר דבלשון יחלל א"א לכלול ממזרות שהוא רוב מן החלל וכיון דאפקי' רחמנא בלשון יחלל דרשינן שפיר חלולים עושה ואינו עושה ממזרות. והשתא אין מזה שום ראי' לממזר הבא מן הכהן דלאו בזה איירינן

ה) ובמה שכתבתי שהרשב"א דן לממזר כחלל רק מטעם הק"ו מאלמנה לכ"ג ומכח זה הקשיתי עליו מירושלמי הנ"ל לפי הבנת הגאון מוהר"ד נר"ו ותליתי דבר זה בפלוגתא דרבוותא גבי עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל אם ק"ו גמור הוא, נסמכתי בזה על ס' עונג"י שהביא דברי הרשב"א ז"ל בסגנון זה, אבל עתה כאשר השגתי ב"ה תשובות הרשב"א ועיינתי בגוף דבריו נוכחתי דיש לפרשן באופן אחר, דז"ל (בסי' אלף ר"א) שאלת עוד כהן הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר אותו הולד אוכל בתרומה או לא כו' הא דאיבעיא לך בשעברה בביאה ראשונה כו' ומ"מ אפי' מביאה ראשונה היא פסולה לכהונה וולדה פסול ולא תימא דוקא כבא על חייבי מיתות ב"ד דהולד ממזר לכו"ע אבל בא על חייבי כריתות שאין הולד מחזר כדברי ר' יהושע אלא אפילו לר' יהושע שויה זונה וולדה פגום דגרסינן בפ' החולץ כו' הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום מאן מודים ר' יהושע כו' מק"ו מאלמנה עכ"ל, ואפשר לפרש דהיכא דהוי ממזר לא איצטריך הרשב"א ז"ל כלל להק"ו אלא דמסברא נמי ידעינן דכיון שהוא ממזר אין כו קדושת כהונה ולא קאמר לק"ו אלא לר"י דלא הוי ממזר. ועפי"ז סרה מעליו תמיהתי מהירושלמי לדרך הנ"ל וכן לדינא לא תליא כלל בפלוגתא דרבוותא אם הק"ו מאלמנה פריכא הוא או לא כמו שתפס המנ"ח, ונפלו נמי דברי הס' עונג"י ותמירתי בספרי שם אות י"ח. ומ"מ ממוצא דברי הריטב"א שהבינו למעלה נראה דמכח הק"ו פסלינן לה לתרומה וכן נוטין יותר גם דברי הרשב"א עצמן

ומדי דברי בזה אזכיר שראיתי דבר תימה בראב"ן יבמות שכתב וז"ל הילכתא גוי ועבד הבא על בת ישראל בין פנוי' בין אשת איש הולד כשר וה"מ באונס אבל ברצון לא בא"א אבל פנוי' אפילו ברצון עכ"ל, והוא פלא דמאי נ"מ בין אונס לרצון לענין הולד, וצע"ג

יתברך מעכ"ת בכך טוב ואושר כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת ומוקירו

אחר זמן רב התראיתי עם ידי"נ הגאון הגדול מוהר"ר אלי' ברוך קאמאי שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק מיר והגיד לי שגם הוא הרגיש בדברי הראב"ן הנ"ל ויישב דבריו דמשו"ה בא"א ברצון הולד ממזר דמדאפקרה נפשה לגבי עכו"ם ועבד אפקרה נמי לגבי ישראל כדאמרינן בס"פ אלמנה (דף ס"ט ע"ב) גבי ארוסה. אמנם דחוק הוא, דא"כ אין זו הלכה פסוקה ואם היו חבושין האשה ועכו"ם ועבד בבית האסורים אין חוששין לעלמא כמבואר בסוגיא שם, וכן אם לא היו חבושין אלא שהיו רוב עכו"ם אצלה נמי אין הולד ממזר, וכיון שכן אין הדבר תלוי בא"א ופנויה דה"נ בפנויה כשהיו רוב פסולים העושים ממזרות נמי הולד מחזר, ועיי' בכתובות בסוגיא דראוה מדברת ובתוס' שם, אבל בכ"ז הפרה פורתא לדברי הראב"ן מיהא הוי

סימן כד

ב"ה. בחודש סיון תרס"ו סמאלעוויטש

כבוד ש"ב ידידי האברך כמדרשו הגאון החריף ומעמיק חד חד נחית לעומקא תוך תוך עביד כש"ת וכו' נ"י. שלום ורוב ברכה

א) במה שעמד כת"ר על מה שכתבתי בספרי בהערה לסי' ט"ו אות ה' על מ"ש התוס' דהא דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל הוא רק בבעלים